הרכבת התחתית של מוסקבה

הרכבת התחתית של מוסקבה
	;
עיר	מוסקבה
מועד פתיחה	1935
אורך המערכת	381 ק"מ (+ 4.7 ק"מ מונורייל; + 54 ק"מ הטבעת המרכזית)
מספר תחנות	224 (+ 6 מונורייל; + 31 הטבעת המרכזית)
מספר קווים	14 (+ מונורייל; + הטבעת המרכזית)
נוסעים ביום	8.6 מיליון
נוסעים בשנה	3.14 מיליארד
רוחב המסילה	1,520 מ"מ
מפעילה	מוסקובסקי מטרופוליטן
תרשים המערכת
	mosmetro.ru

הרכבת התחתית של מוסקבה (ברוסית: Московский метрополитен, מוסקובסקי מטרופוליטן) היא מערכת הסעת המונים ותיקה הפועלת במוסקבה, עיר בירתה של רוסיה וחלקית במחוז מוסקבה, ברציפות מאז שנת 1935. רכבת תחתית זו היא אחת הענפות בעולם וכוללת 224 תחנות ב-14 קווים שונים שאורכם הכולל מגיע ל-381 ק"מ.^[1] בין קווים אלה נמצא גם קו הרכבת התחתית הארוך בעולם, הקו סרפוכובסקו - טימיריאזבסקאיה (רוסית: Серпуховско-Тимирязевская), שאורכו הוא 41.2 ק"מ. מערכת הרכבת התחתית של מוסקבה נודעת בעולם גם בזכות תחנותיה, הנחשבות למפוארות בעולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת התחתית תוכננה בידי לזר קגנוביץ' ונקראה על שמו. משנת 1955 נקראת על שם לנין. המערכת נבנתה כחלק מתוכנית הפיתוח של מוסקבה בשנות ה-30 של המאה ה-20. הקו הראשון נפתח ב-15 במאי 1935 וחיבר בין התחנות "סוקולניקי" (Сокольники) ו"פארק קולטורי" (Парк культуры) עם הסתעפות לכיוון תחנת "סמולנסקיה" (Смоленская). בשנת 1938 נפתח קו שני בין תחנות "סוקול" (Сокол) לתחנת "פלושצ'אד סברדלובה" (Площадь Свердлова. שם התחנה החל מ-1990 - "תאטרלנאיה", Театральная), מעט לאחר מכן החלו העבודות לבניית קו שלישי.

מלחמת העולם השנייה קטעה את פיתוחה של המערכת. בסתיו שנת 1941 שימשו מנהרות הרכבת בתור מקלטים לתושבי מוסקבה בעת הפגזות, בדומה למנהרות הרכבת התחתית של לונדון. בזמן המלחמה פונו חלק מהרכבות מהמנהרות ופורסם צו של משרד ההגנה הסובייטי שהורה על הריסת תשתיות הרכבת התחתית במקרה שצבא ורמאכט יגיעו לשערי מוסקבה.

לאחר המלחמה שוקמה מערכת הרכבת התחתית וקווים נוספים נבנו. חלק מהקווים נבנו עם ראשית המלחמה הקרה והם נועדו לשמש מקלטים לשעת הצורך, ולכן נחפרו בעומק רב. באותן השנים הוחלט גם על בניית קו קולצביה, שהוא קו מעגלי באורך של כ-20 ק"מ וכיום הוא אחד הקווים העמוסים ביותר במערכת.

בסוף שנות החמישים ובשנות ה-60 נבנו קווים רבים שחוברו רק עם הקו המעגלי ב"רדיוסים" ובשנות ה-70 הוארכו קווי רדיוס אלה וחוברו עם קווים נוספים. מסוף שנות ה-70 ועד לשנות ה-90 נבנו הקווים "קלינינסקאיה" (Калининская) ו"סרפוכובסקו-טימיריאזבסקאיה" (Серпуховско-Тимирязевская) שהחל כקו רדיוס והוארך, וכיום הוא חוצה את העיר כולה.

המערכת במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל אחד מ-14 הקווים נקבעו שלושה אמצעי זיהוי: שם, מספר וצבע.

אמצעי התמצאות שימושי לנוסעים משמש המגדר של הדובר במערכת הכריזה ברכבת: כאשר הרכבת מתקרבת למרכז העיר קול של גבר מכריז על התחנות וכשמתרחקים ממרכז העיר לשכונות מרוחקות מוחלף הקול המכריז לקולה של אישה. בקו העגול (הקו החום) ננקטה הבחנה דומה: ברכבת הנוסעת בכיוון השעון קול של גבר מכריז על התחנות, וברכבת הנוסעת נגד כיוון השעון הכריזה משתמשת בקול של אשה. הרכבת התחתית פועלת בין השעות 5:00 בבוקר עד 1:00 בלילה. בשעות שיא תדירות הרכבת היא 90 שניות ברוב הקווים.

קווי הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הקו	שם ברוסית	השלמת הקו	שנת השלמת התחנה האחרונה	אורך	מספר תחנות
סוקולינצ'סקאיה	Сокольническая	1935	2016	32.5 ק"מ	22
זמוסקבורצקאיה	Замоскворецкая	1938	2018	42.8 ק"מ	24
ארבטסקו-פוקרובסקאיה	Арбатско-Покровская	1938	2012	45.1 ק"מ	22
פיליובסקאיה	Филёвская	1958	2006	14.9 ק"מ	13
קולצבאיה	Кольцевая	1950	1954	19.3 ק"מ	12
קלוז'סקו-ריז'סקאיה	Калужско-Рижская	1958	1990	37.6 ק"מ	24
טגנסקו-קרסנופרסננסקאיה	Таганско-Краснопресненская	1966	2015	42.2 ק"מ	23
קלינינסקו-סולנצבסקאיה: קלינינסקי רדיוס	Калининско-Солнцевская	1979	2012	16.5 ק"מ	8
קלינינסקו-סולנצבסקאיה: סולנצבסקי רדיוס	Калининско-Солнцевская	2014	2018	25 ק"מ	12
סרפוחובסקו-טימיריאזבסקאיה	Серпуховско-Тимирязевская	1983	2016	41.2 ק"מ	25
ליובלינסקו-דמיטרובסקאיה	Люблинско-Дмитровская	1995	2016	38.3 ק"מ	23
הקו הטבעתי הגדול	Большая кольцевая линия	2022	2018	12.4 ק"מ	6
קחובסקאיה	Каховская	1995	1969	3.3 ק"מ	3
בוטובסקאיה	Бутовская	2003	2014	10 ק"מ	7
בסך הכל:				381 ק"מ	224
מונוריילס	Монорельс	2004	2004	4.7 ק"מ	6
מוסקובסקויה צנטרלנויה קולצו (הטבעת המרכזית של מוסקבה)	Московское центральное кольцо	2016	2016	54 ק"מ	31
בסך הכל:				440 ק"מ	261

הקטנה (46 תמונות)

התחנות החדשות - נפתחו החל מ-2009
תחנת מיאקינינו (2009)
תחנת וולקולומסקאיה (2009)
תחנת מיטינו (2009)
תחנת מריאנה רושה (2010)
תחנת דוסטויבסקאיה (2010)
תחנת בוריסובו (2011)
תחנת שיפיליבסקאיה (2011)
תחנת זיאבליקובו (2011)
תחנת נובוקושינו (2012)
תחנת אלמה אטינסקאיה (2012)
תחנת פיאטינסקויה שוסה (2012)
תחנת לרמונטובסקי פרוספקט (2013)
תחנת ז'ולבינו (2013)
תחנת דילובוי צנטר (2014)
תחנת ביטצבסקי פארק (2014)
תחנת לסופרקובאיה (2014)
תחנת ספרטק (2014)
תחנת טרופריובו (2014)
תחנת קוטלניקי (2015)
תחנת טכנופארק (2015)
תחנת רומנצבו (2016)
תחנת סלרייבו (2016)
תחנת בוטרסקאיה (2016)
תחנת פונביזינסקאיה (2016)
תחנת פטרובסקו-רזומובסקאיה (2016)
תחנת רמנקי (2017)
תחנת לומונוסובסקי פרוספקט (2017)
תחנת מינסקאיה (2017)
תחנת חוברינו (2017)
תחנת פטרובסקי פארק (2018)
תחנת צסק"א (2018)
תחנת חורושבסקאיה (2018)
תחנת שלפיחה (2018)
תחנת דילובוי צנטר (2018)
תחנת אוקרוז'נאיה (2018)
תחנת ורחניי ליחובורי (2018)
תחנת סליגרסקאיה (2018)
תחנת מיצ'ורנסקי פרוספקט (2018)
תחנת אוזרנאיה (2018)
תחנת גובורובו (2018)
תחנת סולנצבו (2018)
תחנת בורובסקויה שוסה (2018)
תחנת נובופרידלקינו (2018)
תחנת רסקזובקה (2018)
תחנת בלומורסקאיה (2018)
תחנת סבלובסקאיה (2018)

הגדלה (46 תמונות)

התחנות החדשות - נפתחו החל מ-2009
תחנת מיאקינינו (2009)
תחנת וולקולומסקאיה (2009)
תחנת מיטינו (2009)
תחנת מריאנה רושה (2010)
תחנת דוסטויבסקאיה (2010)
תחנת בוריסובו (2011)
תחנת שיפיליבסקאיה (2011)
תחנת זיאבליקובו (2011)
תחנת נובוקושינו (2012)
תחנת אלמה אטינסקאיה (2012)
תחנת פיאטינסקויה שוסה (2012)
תחנת לרמונטובסקי פרוספקט (2013)
תחנת ז'ולבינו (2013)
תחנת דילובוי צנטר (2014)
תחנת ביטצבסקי פארק (2014)
תחנת לסופרקובאיה (2014)
תחנת ספרטק (2014)
תחנת טרופריובו (2014)
תחנת קוטלניקי (2015)
תחנת טכנופארק (2015)
תחנת רומנצבו (2016)
תחנת סלרייבו (2016)
תחנת בוטרסקאיה (2016)
תחנת פונביזינסקאיה (2016)
תחנת פטרובסקו-רזומובסקאיה (2016)
תחנת רמנקי (2017)
תחנת לומונוסובסקי פרוספקט (2017)
תחנת מינסקאיה (2017)
תחנת חוברינו (2017)
תחנת פטרובסקי פארק (2018)
תחנת צסק"א (2018)
תחנת חורושבסקאיה (2018)
תחנת שלפיחה (2018)
תחנת דילובוי צנטר (2018)
תחנת אוקרוז'נאיה (2018)
תחנת ורחניי ליחובורי (2018)
תחנת סליגרסקאיה (2018)
תחנת מיצ'ורנסקי פרוספקט (2018)
תחנת אוזרנאיה (2018)
תחנת גובורובו (2018)
תחנת סולנצבו (2018)
תחנת בורובסקויה שוסה (2018)
תחנת נובופרידלקינו (2018)
תחנת רסקזובקה (2018)
תחנת בלומורסקאיה (2018)
תחנת סבלובסקאיה (2018)

כרטיסי נסיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לרכוש סוגים שונים של כרטיסים נקראים "ידיני" (ברוסית - Единый), יש כמה סוגים של הכרטיס, מכרטיס לכניסה בודדת ועד כרטיס המאפשר 70 כניסות בחודש הנקר. בנוסף יש כרטיס הנקרא "טרויקה" (Тройка) המאפשר להטעין עד 3000 רובל וניתן לעבור באמצעותו באמצעי התחבורה הציבורית השונים בעיר עד 90 דקות ובנוסף, ניתן להשתמש בו במטרו. לאחר שאדם נכנס לתחומי התחנה הוא חופשי לנסוע בכל קו ולהחליף לכל קו ללא תשלום נוסף עד שהוא יוצא מתחומי הרכבת. נכון לינואר 2018 כניסה בודדת עולה 55 רובל ושתי כניסות עולות 110 רובל.

כרטיס הנסיעה של הרכבת התחתית של מוסקבה

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת מפרסמת נתונים מספריים וסטטיסטיים על מערכת הרכבות. בשנת 2006 דווחו, בין השאר, הנתונים הבאים:

כמות נוסעים כוללת בשנת 2006 — 2.48 מיליארד נוסעים.
הכמות המקסימלית של נוסעים ביממה — 9.46 מיליון נוסעים.
האורך הכולל של המערכת בשני כיווני הנסיעה — 278.8 ק"מ.
מספר תחנות — 172
מספר שערי כניסה — 2,362
מספר דרגנועים — 598
כמות קרונות בשימוש ממוצע ביממה — 4,428
מהירות רכבות ממוצעת — 41.71 קמ"ש
אחוז רכבות שהגיעו בזמן — 99,96%

מטרו 2 - הקו הסודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרו 2 הוא קו סודי של הרכבת שקיים על פי טענות לא רשמיות ומיועד לשימוש חירום במקרה שמוסקבה תותקף. במצב זה המסילה תשמש כמקלט לראשי השלטון, אנשי צבא בכירים ומשפחותיהם. לפי המסופר הקו עובר מתחת למפלס הקווים הציבורי, ועובר מתחת לקרמלין, לאוניברסיטת מוסקבה, לספרייה של רוסיה ובעוד מגוון מבני ציבור וממשלה. הקו מתחבר לשתי תחנות ציבוריות.