הרכבת התחתית של מוסקבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרכבת התחתית של מוסקבה
Mosmetro.png
מידע
עיר: מוסקבה
מועד פתיחה: 1935
אורך המערכת: 311.7 ק"מ
מספר תחנות: 188
מספר קווים: 12
נוסעים ביום: 8.6 מיליון
נוסעים בשנה: 3.14 מיליארד
רוחב מסילה: 1,520 מ"מ
מפעילה: מוסקובסקי מטרופוליטן
תרשים המערכת
Moscow metro map ru sb.svg
תחנת אוחוטניי ריאד (טור הציד)
תחנת קורסקייה

הרכבת התחתית של מוסקבה (רוסית: Московский метрополитен, מוסקובסקיי מטרופוליטן) היא מערכת הסעת המונים ותיקה הפועלת בבירה הרוסית ברציפות מאז שנת 1935. רכבת תחתית זו היא אחת הענפות בעולם וכוללת 188 תחנות ב-12 קווים שונים שאורכם הכולל מגיע לכ-311 ק"מ. בין קווים אלה נמצא גם קו הרכבת התחתית הארוך בעולם, הקו סרפוחובסקו - טימריאזבסקייה (רוסית: Серпуховско-Тимирязевская), שאורכו הוא 41.2 ק"מ. מערכת הרכבת התחתית של מוסקבה נודעת בעולם גם בזכות תחנותיה, הנחשבות למפוארות בעולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת התחתית תוכננה בידי לזר קגנוביץ' ונקראה על שמו. משנת 1955 נקראת על שם לנין. המערכת נבנתה כחלק מתוכנית הפיתוח של מוסקבה בשנות ה-30 של המאה ה-20. הקו הראשון נפתח ב 15 במאי 1935 וחיבר בין התחנות "סוקולניקי"(Сокольники) ו"פארק קולטורי" (Парк культуры) עם הסתעפות לכיוון תחנת "סמולנסקיה" (Смоленская). בשנת 1938 נפתח קו שני בין תחנות "סוקול" (Сокол) לתחנת "פלושצ'אד סברדלובה" (Площадь Свердлова. מ-1990 - "תאטרלנייה", Театральная), מעט לאחר מכן החלו העבודות לבניית קו שלישי.

מלחמת העולם השנייה קטעה את פיתוחה של המערכת. בסתיו שנת 1941 שימשו מנהרות הרכבת בתור מקלטים לתושבי מוסקבה המופצצת, בדומה למנהרות הרכבת התחתית בלונדון. בזמן המלחמה פונו חלק מהרכבות מהמנהרות ופורסם צו של משרד ההגנה הסובייטי שהורה על הריסת תשתיות הרכבת התחתית במקרה שהנאצים יגיעו לשערי מוסקבה.

לאחר המלחמה שוקמה מערכת הרכבת התחתית וקווים נוספים נבנו. חלק מהקווים נבנו עם ראשית המלחמה הקרה והם נועדו לשמש מקלטים לשעת הצורך, ולכן נחפרו בעומק רב. באותן השנים הוחלט גם על בניית קו קולצביה, שהוא קו מעגלי באורך של כ-20 ק"מ וכיום הוא אחד הקווים העמוסים ביותר במערכת.

בסוף שנות החמישים ובשנות ה-60 נבנו קווים רבים שחוברו רק עם הקו המעגלי ב"רדיוסים" ובשנות ה-70 הוארכו קווי רדיוס אלה וחוברו עם קווים נוספים. מסוף שנות ה-70 ועד לשנות ה-90 נבנו הקווים "קלינינסקייה" (Калининская) ו"סרפוחובסקו - טימיריאזבסקייה" (Серпуховско-Тимирязевская) שהחל כקו רדיוס והוארך, וכיום הוא חוצה את העיר כולה.

המערכת כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל אחד מ-12 הקווים נקבעו שלושה אמצעי זיהוי: שם, מספר וצבע.

אמצעי התמצאות שימושי לתיירים משמש המגדר של הדובר במערכת הכריזה ברכבת: כאשר הרכבת מתקרבת למרכז העיר קול של גבר מכריז על התחנות וכשמתרחקים ממרכז העיר לשכונות מרוחקות מוחלף הקול המכריז לקולה של אישה. בקו העגול (הקו החום) ננקטה הבחנה דומה: ברכבת הנוסעת בכיוון השעון קול של גבר מכריז על התחנות, וברכבת הנוסעת נגד כיוון השעון הכריזה משתמשת בקול של אשה. הרכבת התחתית פועלת בין השעות 5:00- בבוקר עד 1:00 בלילה. בשעות שיא תדירות הרכבת היא 90 שניות ברוב הקווים.

שם הקו מספר
וצבע הקו
שם ברוסית השלמת
הקו
שנת השלמת
התחנה האחרונה
אורך מספר תחנות
סוקולינצ'סקיה 1 Сокольническая 1935 1990 26.1 ק"מ 19
זמוסקבורצקיה 2 Замоскворецкая 1938 1985 39.8 ק"מ 21
ארבטסקו-פוקרובסקיה 3 Арбатско-Покровская 1938 2009 45.1 ק"מ 22
פיליובסקיה 4 Филёвская 1958 2006 14.9 ק"מ 13
קולצביה 5 Кольцевая 1950 1954 19.3 ק"מ 12
קלוז'סקו-ריז'סקיה 6 Калужско-Рижская 1958 1990 37.6 ק"מ 24
טגנסקו-קרסנופרסננסקיה 7 Таганско-Краснопресненская 1966 1975 35.9 ק"מ 19
קלינינסקיה 8 Калининская 1979 1986 16.3 ק"מ 8
סרפוחובסקו-טימיריאזבסקיה 9 Серпуховско-Тимирязевская 1983 2002 41.2 ק"מ 25
ליובלינסקיה 10 Люблинско-Дмитровская 1995 2010 28.2 ק"מ 17
קחובסקיה 11 Каховская 1995 1969 3.3 ק"מ 3
בוטובסקיה L1* Бутовская 2003 2003 5.5 ק"מ 5
בסך הכל: 313.1 ק"מ 188

כרטיסי נסיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לרכוש סוגים שונים של כרטיסים, החל מכרטיס לכניסה בודדת ועד כרטיס המאפשר 70 כניסות בחודש. לאחר שאדם נכנס לתחומי התחנה הוא חופשי לנסוע בכל קו ולהחליף לכל קו ללא תשלום נוסף עד שהוא יוצא מתחומי הרכבת. נכון למרץ 2014 כניסה בודדת עולה 40 רובל (כ-3.86 שקלים).

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת מפרסמת נתונים מספריים וסטטיסטיים על מערכת הרכבות. בשנת 2006 דווחו, בין השאר, הנתונים הבאים:

  • כמות נוסעים כוללת בשנת 2006 — 2,48 מיליארד נוסעים.
  • הכמות המקסימלית של נוסעים ביממה — 9,46 מיליון נוסעים.
  • האורך הכולל של המערכת בשני כיווני הנסיעה — 278,8 ק"מ.
  • מספר תחנות — 172
  • מספר שערי כניסה — 2362
  • מספר דרגנועים — 598
  • כמות קרונות בשימוש ממוצע ביממה — 4428
  • מהירות רכבות ממוצעת — 41,71 קמ"ש
  • אחוז רכבות שהגיעו בזמן — 99,96%

מטרו 2 - הקו הסודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרו 2 הוא קו סודי של הרכבת שקיים על פי טענות לא רשמיות ומיועד לשימוש חירום במקרה שמוסקבה תותקף. במצב זה המסילה תשמש כמקלט לראשי השלטון, אנשי צבא בכירים ומשפחותיהם. לפי המסופר הקו עובר מתחת למפלס הקווים הציבורי, ועובר מתחת לקרמלין, לאוניברסיטת מוסקבה, לספרייה של רוסיה ובעוד מגוון מבני ציבור וממשלה. הקו מתחבר לשתי תחנות ציבוריות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]