הרכבת התחתית של מוסקבה

הרכבת התחתית של מוסקבה
Московский метрополитен
מדינה	רוסיה
עיר	מוסקבה
שם המערכת	מוסקובסקי מטרופוליטן
מפעיל	מוסקובסקי מטרופוליטן
מידע על ההקמה
חברה בונה	מוסמטרוסטרוי
פתיחת המערכת	1935
מידע על המערכת
אורך המערכת	435.7 ק"מ (+ 4.7 ק"מ מונורייל; + 54 ק"מ הטבעת המרכזית)
רוחב המסילה	1,520 מ"מ
מספר נוסעים ביום	8.6 מיליון
מספר נוסעים בשנה	3.14 מיליארד
מספר הקווים	14(+ מונורייל; + הטבעת המרכזית)
מספר התחנות	250‏ (+ 6 מונורייל; + 31 הטבעת המרכזית)
	http://mosmetro.ru
תרשים המערכת

הרכבת התחתית של מוסקבה (ברוסית: Московский метрополитен, מוסקובסקי מטרופוליטן) היא מערכת הסעת המונים ותיקה הפועלת במוסקבה, עיר בירתה של רוסיה וחלקית במחוז מוסקבה, ברציפות מאז שנת 1935. רכבת תחתית זו היא אחת הענפות בעולם וכוללת 250 תחנות ב-14 קווים שונים שאורכם הכולל מגיע ל-436 קילומטר.^[1] בין קווים אלה נמצא גם קו הרכבת התחתית הארוך בעולם, הקו ארבטסקו פוקרובסקאיה (רוסית: Арбатско-Покровская), שאורכו הוא 45.1 קילומטר. מערכת הרכבת התחתית של מוסקבה נודעת בעולם גם בזכות תחנותיה, הנחשבות למפוארות בעולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת התחתית תוכננה בידי לזר קגנוביץ' ונקראה על שמו. משנת 1955 נקראת על שם לנין. המערכת נבנתה כחלק מתוכנית הפיתוח של מוסקבה בשנות ה-30 של המאה ה-20. הקו הראשון נפתח ב-15 במאי 1935 וחיבר בין התחנות "סוקולניקי" (Сокольники) ו"פארק קולטורי" (Парк культуры) עם הסתעפות לכיוון תחנת "סמולנסקיה" (Смоленская). בשנת 1938 נפתח קו שני בין תחנות "סוקול" (Сокол) לתחנת "פלושצ'אד סברדלובה" (Площадь Свердлова. שם התחנה החל מ-1990 - "תאטרלנאיה", Театральная), מעט לאחר מכן החלו העבודות לבניית קו שלישי.

היכולת של ברית המועצות להקים את המערך הזה נשענה רובה ככולה על כפייה וניצול אכזריים של אזרחים רוסים, בעיקר "דיסידנטים", ובייחוד של מיעוטים ולאומים אתניים לא רוסיים, שרבים מהם מתו בזמן הבנייה. ניתן לומר שמערך הרכבת התחתית של מוסקבה הוא מוזאון הנצחה ענק לעבודות הכפייה של המשטר הטוטליטרי.

מלחמת העולם השנייה קטעה את פיתוחה של המערכת. בסתיו שנת 1941 שימשו מנהרות הרכבת בתור מקלטים לתושבי מוסקבה בעת הפגזות, בדומה למנהרות הרכבת התחתית של לונדון. בזמן המלחמה פונו חלק מהרכבות מהמנהרות ופורסם צו של משרד ההגנה הסובייטי שהורה על הריסת תשתיות הרכבת התחתית במקרה שצבא ורמאכט יגיעו לשערי מוסקבה.

לאחר המלחמה שוקמה מערכת הרכבת התחתית וקווים נוספים נבנו. חלק מהקווים נבנו עם ראשית המלחמה הקרה והם נועדו לשמש מקלטים לשעת הצורך, ולכן נחפרו בעומק רב. באותן השנים הוחלט גם על בניית קו קולצביה, שהוא קו מעגלי באורך של כ-20 קילומטר ובתחילת המאה ה-21 הוא אחד הקווים העמוסים ביותר במערכת.

בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60 נבנו קווים רבים שחוברו רק עם הקו המעגלי ב"רדיוסים" ובשנות ה-70 הוארכו קווי רדיוס אלה וחוברו עם קווים נוספים. מסוף שנות ה-70 ועד לשנות ה-90 נבנו הקווים "קלינינסקאיה" (Калининская) ו"סרפוכובסקו-טימיריאזבסקאיה" (Серпуховско-Тимирязевская) שהחל כקו רדיוס והוארך, ומאז הוא חוצה את העיר כולה.

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל אחד מ-14 הקווים נקבעו שלושה אמצעי זיהוי: שם, מספר וצבע.

אמצעי התמצאות שימושי לנוסעים משמש המגדר של הדובר במערכת הכריזה ברכבת: כאשר הרכבת מתקרבת למרכז העיר קול של גבר מכריז על התחנות וכשמתרחקים ממרכז העיר לשכונות מרוחקות מוחלף הקול המכריז לקולה של אישה. בקו העגול (הקו החום) ננקטה הבחנה דומה: ברכבת הנוסעת בכיוון השעון קול של גבר מכריז על התחנות, וברכבת הנוסעת נגד כיוון השעון הכריזה משתמשת בקול של אשה. הרכבת התחתית פועלת בין השעות 5:00 בבוקר עד 1:00 בלילה. בשעות שיא תדירות הרכבת היא 90 שניות ברוב הקווים.

קווי הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הקו בעברית	שם הקו ברוסית	שנת פתיחה	שנת השלמת התחנה האחרונה	אורך	מספר תחנות
סוקולניצ'סקאיה	Сокольническая	1935	2016	44.1 ק"מ	26
זמוסקבורצקאיה	Замоскворецкая	1938	2018	42.8 ק"מ	24
ארבטסקו-פוקרובסקאיה	Арбатско-Покровская	1938	2012	45.1 ק"מ	21
פיליובסקאיה	Филёвская	1958	2006	14.9 ק"מ	13
קולצבאיה	Кольцевая	1950	1954	19.3 ק"מ	12
קלוז'סקו-ריז'סקאיה	Калужско-Рижская	1958	1990	37.6 ק"מ	24
טגנסקו-קרסנופרסננסקאיה	Таганско-Краснопресненская	1966	2015	42.2 ק"מ	23
קלינינסקאיה	Калининская	1979	2012	16.5 ק"מ	8
סולנצבסקאיה	Солнцевская	2014	2018	24.6 ק"מ	11
סרפוחובסקו-טימיריאזבסקאיה	Серпуховско-Тимирязевская	1983	2016	41.2 ק"מ	25
ליובלינסקו-דמיטרובסקאיה	Люблинско-Дмитровская	1995	2016	38.3 ק"מ	23
קו הטבעת הגדול	Большая кольцевая	2018	2021	34.5 ק"מ	18
בוטובסקאיה	Бутовская	2003	2014	10.0 ק"מ	7
נקראסובסקאיה	Некрасовская	2019	2020	22.3 ק"מ	10
בסך הכל:				408.1 ק"מ	233
המונורייל של מוסקבה	Московский монорельс	2004	2004	4.7 ק"מ	6
הטבעת המרכזית של מוסקבה	Московское центральное кольцо	2016	2016	54 ק"מ	31
בלורוסקו-סביולובסקי דיאמטר (הקוטרים המרכזיים של מוסקבה)	Белорусско-Савёловский диаметр	2019	-	52 ק"מ	24
קורסקו-ריז'סקי דיאמטר (הקוטרים המרכזיים של מוסקבה)	Курско-Рижский диаметр	2019	2020	80 ק"מ	34
בסך הכל:				584.4 ק"מ	322

הקווים 14, D1 ו-D2 הם מערכות רכבות פרווריות עיליות (בדומה ל-S-Bahn בגרמניה ולרכבת העילית של לונדון) המופעלות על ידי חברות בת של חברת מסילות הברזל הרוסיות המשתפות עם הרכבת התחתית של מוסקבה את מערכת הכירטוס ותחנות קישור.

כרטיסי נסיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופות ומכונות אוטומטיות לרכישת כרטיסים בתחנת לומונוסובסקי פרוספקט

ניתן לרכוש סוגים שונים של כרטיסים נקראים "ידיני" (ברוסית - Единый), יש כמה סוגים של הכרטיס, מכרטיס לכניסה בודדת ועד כרטיס המאפשר 70 כניסות בחודש הנקר. בנוסף יש כרטיס הנקרא "טרויקה" (אנ')‏ (Тройка) המאפשר להטעין עד 3000 רובל וניתן לעבור באמצעותו באמצעי התחבורה הציבורית השונים בעיר עד 90 דקות ובנוסף, ניתן להשתמש בו במטרו. לאחר שאדם נכנס לתחומי התחנה הוא חופשי לנסוע בכל קו ולהחליף לכל קו ללא תשלום נוסף עד שהוא יוצא מתחומי הרכבת. נכון לינואר 2018 כניסה בודדת עולה 55 רובל ושתי כניסות עולות 110 רובל.

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת מפרסמת נתונים מספריים וסטטיסטיים על מערכת הרכבות. בשנת 2006 דווחו, בין השאר, הנתונים הבאים:

כמות נוסעים כוללת בשנת 2006 — 2.48 מיליארד נוסעים.
הכמות המקסימלית של נוסעים ביממה — 9.46 מיליון נוסעים.
האורך הכולל של המערכת בשני כיווני הנסיעה — 278.8 ק"מ.
מספר תחנות — 172
מספר שערי כניסה — 2,362
מספר דרגנועים — 598
כמות קרונות בשימוש ממוצע ביממה — 4,428
מהירות רכבות ממוצעת — 41.71 קמ"ש
אחוז רכבות שהגיעו בזמן — 99,96%

תחנות הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתיחת התחנה ה-200 סלרייבו בפברואר 2016

במטרו של מוסקבה 241 תחנות. להלן חלק מתחנות ייחודיות:

קומסומולסקאיה, התחנה העמוסה ביותר.
פארק פובדי, התחנה העמוקה ביותר.
וורוביובי גורי, התחנה הארוכה ביותר ותחנת המטרו הראשונה ברוסיה הממוקמת על גשר מעל נהר.
מיצ'ורינסקי פרוספקט, התחנה התת-קרקעית למחצה הראשונה במטרו של מוסקבה.
מיאקינינו, התחנה הראשונה במטרו של מוסקבה, שנבנתה מחוץ לגבולות המינהליים של מוסקבה.
ספרטק, הזמן הארוך ביותר מתחילת בניית התחנה עד פתיחתה - 39 שנים.
קוטלניקי ונובוקוסינו, תחנות עם יציאות הממוקמות בכמה ערים.
סוקולניקי, התחנה הראשונה שיצאה עם נוסעים בתולדות המטרו של מוסקבה.
קיטאי גורוד, טרטיאקובסקאיה, קשירסקאיה, קונצבסקאיה, פארק פובדי, פטרובסקו-רזומובסקאיה, וניז'גורודסקאיה הן תחנות חוצות פלטפורמות (אנ').

מטרו 2 - הקו הסודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מטרו 2

מטרו 2 הוא קו סודי של הרכבת שקיים על פי טענות לא רשמיות ומיועד לשימוש חירום במקרה שמוסקבה תותקף. במצב זה המסילה תשמש כמקלט לראשי השלטון, אנשי צבא רמי דרג ומשפחותיהם. לפי המסופר הקו עובר מתחת למפלס הקווים הציבורי, ועובר מתחת לקרמלין, לאוניברסיטת מוסקבה, לספרייה של רוסיה ובעוד מגוון מבני ציבור וממשלה. הקו מתחבר לשתי תחנות ציבוריות.