הרכבת התחתית של מוסקבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרכבת התחתית של מוסקבה
Moscow Metro.svg
Metro MSK Collage 2016.png
מידע
עיר: מוסקבה
מועד פתיחה: 1935
אורך המערכת: 339 ק"מ
מספר תחנות: 203
מספר קווים: 12
נוסעים ביום: 8.6 מיליון
נוסעים בשנה: 3.14 מיליארד
רוחב מסילה: 1,520 מ"מ
מפעילה: מוסקובסקי מטרופוליטן
תרשים המערכת
Moscow metro ring railway map en sb future.svg
תחנת מאיאקובסקאיה

הרכבת התחתית של מוסקבה (ברוסית: Московский метрополитен, מוסקובסקי מטרופוליטן) היא מערכת הסעת המונים ותיקה הפועלת במוסקבה, עיר בירתה של רוסיה, ברציפות מאז שנת 1935. רכבת תחתית זו היא אחת הענפות בעולם וכוללת 203 תחנות ב-12 קווים שונים שאורכם הכולל מגיע ל-339 ק"מ.[1] בין קווים אלה נמצא גם קו הרכבת התחתית הארוך בעולם, הקו סרפוכובסקו - טימיריאזבסקאיה (רוסית: Серпуховско-Тимирязевская), שאורכו הוא 41.2 ק"מ. מערכת הרכבת התחתית של מוסקבה נודעת בעולם גם בזכות תחנותיה, הנחשבות למפוארות בעולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת התחתית תוכננה בידי לזר קגנוביץ' ונקראה על שמו. משנת 1955 נקראת על שם לנין. המערכת נבנתה כחלק מתוכנית הפיתוח של מוסקבה בשנות ה-30 של המאה ה-20. הקו הראשון נפתח ב-15 במאי 1935 וחיבר בין התחנות "סוקולניקי" (Сокольники) ו"פארק קולטורי" (Парк культуры) עם הסתעפות לכיוון תחנת "סמולנסקיה" (Смоленская). בשנת 1938 נפתח קו שני בין תחנות "סוקול" (Сокол) לתחנת "פלושצ'אד סברדלובה" (Площадь Свердлова. שם התחנה החל מ-1990 - "תאטרלנאיה", Театральная), מעט לאחר מכן החלו העבודות לבניית קו שלישי.

מלחמת העולם השנייה קטעה את פיתוחה של המערכת. בסתיו שנת 1941 שימשו מנהרות הרכבת בתור מקלטים לתושבי מוסקבה בעת הפגזות, בדומה למנהרות הרכבת התחתית של לונדון. בזמן המלחמה פונו חלק מהרכבות מהמנהרות ופורסם צו של משרד ההגנה הסובייטי שהורה על הריסת תשתיות הרכבת התחתית במקרה שצבא ורמאכט יגיעו לשערי מוסקבה.

לאחר המלחמה שוקמה מערכת הרכבת התחתית וקווים נוספים נבנו. חלק מהקווים נבנו עם ראשית המלחמה הקרה והם נועדו לשמש מקלטים לשעת הצורך, ולכן נחפרו בעומק רב. באותן השנים הוחלט גם על בניית קו קולצביה, שהוא קו מעגלי באורך של כ-20 ק"מ וכיום הוא אחד הקווים העמוסים ביותר במערכת.

בסוף שנות החמישים ובשנות ה-60 נבנו קווים רבים שחוברו רק עם הקו המעגלי ב"רדיוסים" ובשנות ה-70 הוארכו קווי רדיוס אלה וחוברו עם קווים נוספים. מסוף שנות ה-70 ועד לשנות ה-90 נבנו הקווים "קלינינסקאיה" (Калининская) ו"סרפוכובסקו-טימיריאזבסקאיה" (Серпуховско-Тимирязевская) שהחל כקו רדיוס והוארך, וכיום הוא חוצה את העיר כולה.

המערכת בשנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל אחד מ-12 הקווים נקבעו שלושה אמצעי זיהוי: שם, מספר וצבע.

אמצעי התמצאות שימושי לנוסעים משמש המגדר של הדובר במערכת הכריזה ברכבת: כאשר הרכבת מתקרבת למרכז העיר קול של גבר מכריז על התחנות וכשמתרחקים ממרכז העיר לשכונות מרוחקות מוחלף הקול המכריז לקולה של אישה. בקו העגול (הקו החום) ננקטה הבחנה דומה: ברכבת הנוסעת בכיוון השעון קול של גבר מכריז על התחנות, וברכבת הנוסעת נגד כיוון השעון הכריזה משתמשת בקול של אשה. הרכבת התחתית פועלת בין השעות 5:00 בבוקר עד 1:00 בלילה. בשעות שיא תדירות הרכבת היא 90 שניות ברוב הקווים.

שם הקו מספר
וצבע הקו		 שם ברוסית השלמת
הקו		 שנת השלמת
התחנה האחרונה		 אורך מספר תחנות
סוקולינצ'סקאיה 1 Сокольническая 1935 2016 32.6 ק"מ 22
זמוסקבורצקאיה 2 Замоскворецкая 1938 2015 39.9 ק"מ 22
ארבטסקו-פוקרובסקאיה 3 Арбатско-Покровская 1938 2012 45.1 ק"מ 22
פיליובסקאיה 4 Филёвская 1958 2006 14.9 ק"מ 13
קולצבאיה 5 Кольцевая 1950 1954 19.3 ק"מ 12
קלוז'סקו-ריז'סקאיה 6 Калужско-Рижская 1958 1990 37.6 ק"מ 24
טגנסקו-קרסנופרסננסקאיה 7 Таганско-Краснопресненская 1966 2015 35.9 ק"מ 23
קלינינסקו-סולנצבסקאיה 8 Калининско-Солнцевская 1979 2014 16.3 ק"מ 10
סרפוחובסקו-טימיריאזבסקאיה 9 Серпуховско-Тимирязевская 1983 2016 41.2 ק"מ 25
ליובלינסקו-דמיטרובסקאיה 10 Люблинско-Дмитровская 1995 2016 33.5 ק"מ 20
קכובסקאיה 11 Каховская 1995 1969 3.3 ק"מ 3
בוטובסקאיה 12 Бутовская 2003 2014 5.5 ק"מ 7
מונוריילס 13 Монорельс 2004 2004 4.7 ק"מ 6
מוסקובסקויה צנטרלנויה קולצו (טבעת מרכזית של מוסקבה) Moskwa Metro Line 14.svg Московское центральное кольцо 2016 2016 54 ק"מ 31
בסך הכל: 339 ק"מ 203
הקטנה (25 תמונות)
  • התחנות החדשות - נפתחו החל מ-2009

  • תחנת מיאקינינו (2009)

  • תחנת וולקולומסקאיה (2009)

  • תחנת מיטינו (2009)

  • תחנת מריאנה רושה (2010)

  • תחנת דוסטויבסקאיה (2010)

  • תחנת בוריסובו (2011)

  • תחנת שיפיליבסקאיה (2011)

  • תחנת זיאבליקובו (2011)

  • תחנת נובוקושינו (2012)

  • תחנת אלמה אטינסקאיה (2012)

  • תחנת פיאטינסקויה שוסה (2012)

  • תחנת לרמונטובסקי פרוספקט (2013)

  • תחנת ז'ולבינו (2013)

  • תחנת דילובוי צנטר (2014)

  • תחנת ביטצבסקי פארק (2014)

  • תחנת לסופרקובאיה (2014)

  • תחנת ספרטק (2014)

  • תחנת טרופריובו (2014)

  • תחנת קוטלניקי (2015)

  • תחנת טכנופארק (2015)

  • תחנת רומנצבו (2016)

  • תחנת סלרייבו (2016)

  • תחנת בוטרסקאיה (2016)

  • תחנת פונביזינסקאיה (2016)

  • תחנת פטרובסקו-רזומובסקאיה (2016)

כרטיסי נסיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לרכוש סוגים שונים של כרטיסים, החל מכרטיס לכניסה בודדת ועד כרטיס המאפשר 70 כניסות בחודש. לאחר שאדם נכנס לתחומי התחנה הוא חופשי לנסוע בכל קו ולהחליף לכל קו ללא תשלום נוסף עד שהוא יוצא מתחומי הרכבת. נכון לינואר 2017 כניסה בודדת עולה 55 רובל.

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת מפרסמת נתונים מספריים וסטטיסטיים על מערכת הרכבות. בשנת 2006 דווחו, בין השאר, הנתונים הבאים:

  • כמות נוסעים כוללת בשנת 2006 — 2.48 מיליארד נוסעים.
  • הכמות המקסימלית של נוסעים ביממה — 9.46 מיליון נוסעים.
  • האורך הכולל של המערכת בשני כיווני הנסיעה — 278.8 ק"מ.
  • מספר תחנות — 172
  • מספר שערי כניסה — 2,362
  • מספר דרגנועים — 598
  • כמות קרונות בשימוש ממוצע ביממה — 4,428
  • מהירות רכבות ממוצעת — 41.71 קמ"ש
  • אחוז רכבות שהגיעו בזמן — 99,96%

מטרו 2 - הקו הסודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרו 2 הוא קו סודי של הרכבת שקיים על פי טענות לא רשמיות ומיועד לשימוש חירום במקרה שמוסקבה תותקף. במצב זה המסילה תשמש כמקלט לראשי השלטון, אנשי צבא בכירים ומשפחותיהם. לפי המסופר הקו עובר מתחת למפלס הקווים הציבורי, ועובר מתחת לקרמלין, לאוניברסיטת מוסקבה, לספרייה של רוסיה ובעוד מגוון מבני ציבור וממשלה. הקו מתחבר לשתי תחנות ציבוריות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרכבת התחתית של מוסקבה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דף "אודות" באתר המטרו הרוסי (ברוסית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הרכבת_התחתית_של_מוסקבה&oldid=20754380"