השביט הגדול של 1577
 | |
| כוכב האם | |
|---|---|
| כוכב אם | השמש |
| מידע כללי | |
| סוג | שביט |
| מאפיינים מסלוליים | |
| אקסצנטריות |
1 (נכון ל־27 באוקטובר 1577)  |
| נטיית מסלול | 104.883 מעלה |
  | |
השביט הגדול של 1577 (שם רשמי: C/1577 V1) היה שביט שחלף בקרבת כדור הארץ במהלך שנת 1577. השביט נצפה על ידי אנשים בכל רחבי אירופה, ובהם האסטרונום הדני המפורסם טיכו ברהה. בעקבות תצפיותיו שערך בשביט זה, טיכו ברהה הבין כי שביטים וגופים זהים נעים מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ, וקפלר ביסס את חוקי קפלר.[1] השביט הגדול של 1577 מוזכר הרבה בספרות ואומנות של אותה תקופה.
תצפיות על ידי ברהה ואחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי חישובי המסלול, השביט עבר בפריהליון במרחק 29.8 מיליון ק"מ מהשמש ב-27 באוקטובר 1577, אולם נצפה לראשונה מעל פרו. דיווחים ראו אותו מבעד לעננים כמו ירח. ב-8 בנובמבר, דיווח מיפן תיאר אותו כבהיר כמו הירח, עם זנב הנמשך למשך 60 מעלות.[2][3]
האסטרונום המפורסם טיכו ברהה, ראה את השביט לראשונה ב-13 בנובמבר 1577 בשקיעה לאחר ששב מיום דיג. מרישומים הנמצאים ביומני ברהה, נראה כי השביט חלף במסלולו קרוב למיקום נוגה בשמיים. ברישומים אלה מתארים את כדור הארץ מתואר במרכז מערכת השמש, עם השמש והירח במסלול ושאר כוכבי הלכת סובבים סביב השמש, מודל שהיה מקובל באותה תקופה (עד שהוחלף על ידי המודל ההליוצנטרי).[4]
ברהה ביצע אלפי מדידות מדויקות מאוד של מסלול השביט. מדידות אלו עזרו ליוהאנס קפלר, עוזרו של ברהה, לפתח את חוקי קפלר ולהגיע להבנה כי כוכבי הלכת נעים במסלולים אליפטיים. קפלר האמין כי התצפיות בשביט יהיו מספיקות לבטל את תאוריית התנועה המעגלית של כוכבי הלכת, אולם הדבר לא התרחש.
תגלית נוספת מתצפיותיו של ברהה היא שהילת השביט פונה בכיוון הפוך לשמש.
ברהה ניסה לחשב במדידותיו כמה השביט נמצא מעל האטמוספירה של כדור הארץ, אולם לא הצליח לספק נתונים משמעותיים ונכונים של המרחק; עם זאת, הוא הצליח לחשב ולהוכיח שמסלול השביט רחוק פי 3 ממסלול הירח מעל כדור הארץ, ועשה את זה על ידי השוואת מיקום של השביט בשמי הלילה מעל האי האבן שליד קופנהגן עם התצפיות של האסטרונום טדיאש האייק (Tadeáš Hájek) בפראג באותו זמן, תוך התייחסות לתנועת הירח. השוואת המדידות הראתה כי בזמן שהשביט נראה בערך באותו מיקום בשמיים בשביל שניהם, הירח נראה במיקום אחר, וזה אומר כי השביט נמצא הרבה יותר רחוק מכדור הארץ.
תצפיותיו ומסקנתו של ברהה כי שביטים הם גופים שמימיים הייתה הנורמה המקובלת במדע באותה תקופה. ועם זאת היו עדיין ויכוחים מדעיים עד המאה ה-17 ותאוריות שונות בתוך הקהילה האסטרונומית. גלילאו טען כי שביטים הם בעצם תופעה אופטית, דבר המונע מדידה באמצעות היסטים, אולם התאוריות שלו לא התקבלו.[4]
ישנן עדויות של אסטרונומים אחרים ובינם האסטרונום הטורקי טאקי א-דין מוחמד אבן מערוף. האסטרונום הטורקי מדד גם הוא את מעברו של השביט, אולם הסולטן מוראט השלישי ראה בשביט מקור למגפה, דבר שהוביל להפסקת המימון למצפה הכוכבים ולהריסתו בסופו של דבר.[5] תצפיות נוספות בוצעו על ידי הרופא והאסטרולוג הגרמני הליסיאוס רסלין, הנסיך וילהלם הרביעי, רוזן הסן-קאסל,[6] האסטרונום הבלגי קורנליוס גמה, שציין כי יש לשביט שני זנבות,[3] והאסטרונום מיכאל מסטלין (שהיה גם מנטור של קפלר). מסטלין גם העריך שמסלול השביט רחוק יותר ממסלול הירח.[7]
הוזיר הגדול אבו אל-פזל אבן מובארכ, יועץ לשליט האימפריה המוגולית אכבר הגדול, תיעד בספרי ההיסטוריה שלו את מעברו של השביט.[3]
משיערוך המסלול נראה כי נכון ל-2013 השביט נמצא במרחק כ-320 יחידות אסטרונומיות מהשמש (מבוסס על 24 תצפיות של ברהה במהלך 74 ימים מה- 13 בנובמבר 1577 ועד 26 בינואר 1578).[8]
באמנות ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חליפתו של השביט השפיעה רבות על הספרות והאומנות של אותה תקופה.
הרעיונות שהוצגו על ידי אסטרונומים רבים, עוררו מחלוקת רבה, אולם הרעיון כי שביטים הם גופים שמימיים התקבל בחברה כנכון. מספר יצירות אומנות נוצרו בהשראת האירוע, כדוגמת תחריט של האומן יירי דשיצקי אודות חליפתו של השביט על פראג ב-12 בנובמבר 1577.
השביט הגדול של 1577 גם הוזכר בספר החזיונות של הרב חיים ויטאל: "1577. בראש חודש כסלו (11 בנובמבר), לאחר זריחת השמש, כוכב גדול, עם זנב ארוך, מצביע כלפי מעלה, נראה בחלק הדרומי-מערבי של השמיים. חלק מהזנב גם הצביע מזרחה. הכוכב נשאר בשמיים כשלוש שעות. ואז שקע במערב מאחורי הגבעות של צפת. ככה נמשך מזה יותר מחמישים לילות. בחמישה עשר כסלו, עברתי לגור בירושלים".
באירלנד, תצפיות בשביט הגדול הוכנסו לספר דברי ימי ממלכת אירלנד: כוכב נהדר הופיע בדרום-מזרח בחודש הראשון של החורף: היה לו זנב מעוקל דמוי קשת, דמוי ברק בהיר שאורו האיר את פני כדור הארץ, והרקיע ממעל. הכוכב הזה נראה בכל חלקי מערב אירופה, ועורר תמיהה על ידי הכל.[9]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסיפור אודות שני אסטרונומים שחקרו את השביט הגדול של 1577 אתר Interesting Engineering, מתאריך 5 בספטמבר 2016
- מאמר על השביט הגדול של 1577 ועל כך שהתגלה בנפרד גם בפרס על ידי הוזיר הגדול אבו אל-פזל אבן מובארכ
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "The comet of 1577". אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2012. נבדק ב-25 במרץ 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 'Comets of the Centuries': 500 Years of the Greatest Comets Ever Seen, ג'ו ראו, אתר Space.com, מתאריך 23 בדצמבר 2013
- ^ 1 2 3 Kapoor, R. C. "Abū'l Faẓl, independent discoverer of the Great Comet of 1577". Journal of Astronomical History and Heritage (ISSN 1440-2807), Vol. 18, No. 3, p. 249-260.
- ^ 1 2 שביטים בפרויקט גלילאו אתר אוניברסיטת רייס
- ^ הסיפור אודות שני אסטרונומים שחקרו את השביט הגדול של 1577 אתר Interesting Engineering, מתאריך 5 בספטמבר 2016
- ^ Tofigh Heidarzadeh (2011). A History of Physical Theories of Comets, From Aristotle to Whipple. Springer Science & Business Media. p. 47.
- ^ J J O'Connor and E F Robertson. "biography of Michael Mästlin".
- ^ JPL HORIZONS current ephemeris more accurate position
- ^ (דברי ימי ממלכת אירלנד (M1577.20))