התנועה לשלום וביטחון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התנועה לשלום וביטחון הייתה תנועה פוליטית לא-מפלגתית אשר הוקמה ביולי 1968[1]. התנועה הייתה מהראשונות שקראו לנסיגה מהשטחים ולהכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני ולהקמת ישות פלסטינית עצמאית לצד ישראל. התנועה הוקמה על ידי קבוצת מרצים באוניברסיטאות ופעילים ממפלגות השמאל ועמד בראשה פרופ' יהושע אריאלי. בין הפעילים בה היו גדי יציב, מוטי אשכנזי, שמחה פלפן ופרופ' עקיבא ארנסט סימון. עם פעילי התנועה נמנה גם חבר הכנסת לשעבר מהמפד"ל, משה אונא.[2]

בשנת 1970, עם תחילת הניסיונות לחידוש היישוב היהודי בחברון יצאה התנועה נגד ניסיונות אלה. בהמשך אותה שנה קראה התנועה לפירוק ממשלת הליכוד הלאומי ולהחלפתה בממשלת יוזמת שלום.[3] בתחילת 1971 פרסמה התנועה גילוי דעת השולל את ההתנחלות.[4] בנוסף תמכה התנועה בקבלת יוזמת יארינג.[5]

לאחר מלחמת יום כיפור התנועה חדלה מפעילות וכעבור מספר שנים תפסה "שלום עכשיו" את מקומה בשמאל הלא מפלגתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]