אחוז החסימה (ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפלגה צריכה להשיג מעל ל-3.25% מכלל הקולות הכשרים, כדי להיכנס לכנסת

אחוז חסימה הוא שיעור הקולות המינימלי הדרוש כדי לקבל ייצוג בפרלמנט או במוסד מייצג אחר. אחוז החסימה הנהוג בישראל בבחירות לכנסת עומד החל ממרץ 2014 על 3.25% מכלל הקולות הכשרים שנמנו בבחירות.

לפני 1992 עמד אחוז החסימה על 1%, ובין 1992 ל-2003 על 1.5%. במאי 2004 התקבל תיקון לחוק הבחירות לכנסת המעלה את אחוז החסימה ל-2%. ובמרץ 2014 התקבל תיקון נוסף לחוק המעלה את אחוז החסימה ל 3.25%.

רקע לקביעתו של אחוז החסימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הבחירות בישראל שונה מכמה בחינות בהשוואה לדמוקרטיות אחרות:

  • שיטת הבחירות יחסית לחלוטין, כך שכל חברי הכנסת נבחרים במסגרת רשימות מועמדים, ואין חברי כנסת שנבחרים בצורה ישירה. כמו כן, מדינת ישראל נחשבת כולה למחוז אחד ואין חשיבות מהותית למקום מגוריו של הבוחר בזמן הבחירות (מסיבות טכניות נדרש כל בוחר להצביע במקום מגוריו, אולם אין לכך השפעה על תוצאות הבחירות).
  • מרבית פעולות השלטון מרוכזות בפרלמנט הארצי, הכנסת. הכנסת עוסקת במגוון גדול של נושאים, ביניהם עניינים שבמדינות אחרות היו מטופלים על ידי רשויות מקומיות או פרלמנטים מחוזיים.
  • אוכלוסיית המדינה מגוונת ומפוצלת לקבוצות שונות בעלות מאפיינים ייחודיים של אורח חיים, דת, מסורת, שפה וכיוצא באלה. בין הקבוצות הייחודיות אפשר למנות את הערבים, העולים והחרדים.
  • אם מתעלמים מאחוז החסימה, מספר הבוחרים הנדרשים על מנת להשיג מנדט אחד בכנסת הוא נמוך יחסית ועמד על כ-26,000 בבחירות 2006 (מספר הקולות הכשרים מחולק ב-120, מספר המושבים בכנסת). לשם השוואה, בגרמניה, עבור כל מושב בבחירה ארצית בבונדסטאג נדרשים כ-150,000 מצביעים (אבל בגרמניה יש גם מסלולי בחירה אזוריים חלופיים). בהולנד, שאין בה אחוז חסימה, נדרשים מעל 64,000 קולות למושב בבית התחתון. אחוז חסימה של 2% מביא את סף הכניסה לכנסת בישראל לרמה גבוהה במקצת מזו של הולנד בחישוב תאורטי, אולם בפועל הדבר תלוי בשיעור ההשתתפות בבחירות, שכן אחוז החסימה נמדד על-פי כלל הקולות הכשרים, ולא על פי כלל בעלי זכות הבחירה. בבחירות 2006 עמד אחוז החסימה על כ-63,000 קולות (המספר היה נמוך מכפי שצפו עקב שיעור ההשתתפות הנמוך יחסית בבחירות).
  • בישראל קיימת דינמיקה משמעותית של הקמת מפלגות חדשות, אף יותר מבמדינות אחרות. מפלגות חדשות נוצרות בעיקר עקב ניסיון של קבוצות באוכלוסייה להגדיל את הייצוג שלהן, ועקב משברים פוליטיים. אחוז החסימה אמור להיות גורם המרסן את הנטייה להקים מפלגות חדשות. דוגמאות למפלגות חדשות שנכנסו לכנסת במערכות הבחירות האחרונות כוללות את מולדת ב־1988, ש"ס ב־1984, כ"ך ב־1984, מפלגת יחד (בראשות עזר ויצמן) ב־1984, ישראל בעלייה ב־1996, קדימה ומפלגת גיל ב־2006, יש עתיד ב-2013 וכולנו ב-2015. מפלגות קטנות שכמעט נכנסו לכנסת כוללות את המפלגה פנינה רוזנבלום ב־1999 ועלה ירוק ב־2003.
  • אחוז החסימה משפיע רק על גודל הסיעות הנכנסות לכנסת ואינו מונע פיצולים בתוך סיעות באופן המביא לסיעות יחיד.

ההיסטוריה של אחוז החסימה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לאסיפה המכוננת, לא נקבע אחוז חסימה, אולם הסדרי חלוקת המנדטים קבעו שרשימה שלא קיבלה לפחות 1 חלקי 121 מהקולות הכשרים, לא תשתתף בחלוקת המנדטים העודפים ובכך נקבע אחוז חסימה מעשי של כ-0.83% מקולות הבוחרים[1]. לקראת הבחירות לכנסת השנייה בשנת 1951 נקבע במפורש אחוז חסימה של 1%[2], גבוה אך במעט משיעור הקולות שהיה נדרש ממילא. הרעיון לכלול את אחוז החסימה בחוק הבחירות הועלה בישראל על ידי פנחס רוזן בשיחה עם דוד בן-גוריון[3].

משנות ה-50 שואפות המפלגות הגדולות להעלות את אחוז החסימה. בהסכם הקואלציוני בין מפא"י והציונים הכלליים לקראת הקמת ממשלת ישראל החמישית של משה שרת בתחילת 1954, נכלל סעיף הקובע שאחוז החסימה יועלה לכ-4%[4], אולם לאחר שהפרוגרסיבים הודיעו שלא יצטרפו לקואליציה אם אחוז החסימה יועלה[5], הוסכם לדחות את החקיקה לקיץ[6] ועד הקיץ החליטה מפא"י להתנגד לאחוז החסימה כדי לא לפגוע בפרוגרסיבים[7] ושלא לחזק את מפ"ם והפועל המזרחי שירוויחו מאיחוד עם המפלגות הקרובות אליהן[8]. בעקבות לחץ של הציונים הכלליים למימוש ההסכם להעלאת אחוז החסימה, בקשה מפא"י לדחות את תיקון החוק עד סמוך לבחירות לכנסת השלישית[9] ובהמשך הוסכם להעלות את אחוז החסימה ל-2%, אולם ההסכם לא קוים[10].

לאחר הבחירות לכנסת השישית בשנת 1965, עלה שוב רעיון העלאת אחוז החסימה, לאור ריבוי הסיעות הקטנות בכנסת. בעוד רפ"י דרשה שינוי משמעותי בשיטת הבחירות, בקשו המערך וגח"ל להסתפק בהעלאת אחוז החסימה[11]. המפלגות הקטנות נאבקו נגד העלאת אחוז החסימה[12] ולבסוף המפלגות הגדולות ויתרו על המהלך, לדברי פרשנים, כדי למנוע פגיעה במפלגות הקטנות המקורבות אליהן[13], וכדי לא להכריח את פועלי אגודת ישראל לרוץ יחד עם אגודת ישראל, וכתוצאה מכך להקצין את עמדותיה בנושאי דת[14]. בכנסת השביעית שוב עלה רעיון העלאת אחוז החסימה, בין השאר במסגרת המאבק נגד שינוי שיטת הבחירות לכנסת[15].

בכנסת התשיעית שוב הועלה רעיון העלאת אחוז החסימה, הפעם על ידי אישים שונים בליכוד, בהם שמחה ארליך, יצחק שמיר וחיים קורפו[16]. הטענה הייתה שהסיעות הקטנות בכנסת מהוות גורם לאי יציבות[17], כך שכמעט כל חבר-כנסת יכול להביא להפלת הממשלה. המתנגדים, לעומת זאת, טענו שגורמי אי היציבות של קואליציות הן אחרות ואינן קשורות למפלגות הקטנות[18]. בסוף שנת 1980 החליטה מפלגת העבודה להתנגד להעלאת אחוז החסימה וכך גם יגאל ידין וסיעתו התנגדו להעלאת אחוז החסימה[19]. ידין אף איים בהתפטרות אם חוק להעלאת אחוז החסימה יועלה להצבעה[20]. כאשר עלתה ההצעה לבסוף בכנסת במרץ 1981 היא נדחתה ברוב של 44 נגד 37[21]. בראש המתנגדים עמדו אנשי המערך[22].

לאחר הבחירות לכנסת ה-11 והקמת ממשלת האחדות הלאומית, בקשו המערך והליכוד להעלות את אחוז החסימה. אולם לאור התנגדות של אגודת ישראל נסוגו שרי הליכוד מהסכמתם למהלך[23].

בכנסת ה-12, נוצרה הזדמנות פוליטית להעלות את אחוז החסימה, והוא הועלה ל-1.5% בבחירות לכנסת השלוש עשרה. העלאת אחוז החסימה הביאה למפלתה של מפלגת התחיה, שלמרבה האירוניה הייתה בין היוזמות של העלאת אחוז החסימה[24].

העלאת אחוז החסימה לא השיגה את מטרתה והמפלגות הגדולות דווקא הלכו ונחלשו, בעיקר בגלל הבחירה הישירה לראשות הממשלה שנכנסה לתוקף החל בכנסת ה-14. מגמת החלשות המפלגות הגדולות נמשכה גם בכנסות ה-15 וה-16 ולאחר הבחירות לכנסת ה-16 נוצרה שוב הזדמנות פוליטית להעלות את אחוז החסימה, כאשר כל מפלגות הקואליציה: הליכוד, שינוי, המפד"ל והאיחוד הלאומי הרגישו בטוחות בעצמן מספיק כדי להעלות את אחוז החסימה. בהתאם, אחוז החסימה הועלה ל-2% החל מהבחירות לכנסת ה-17.

במרץ 2014 התקבל בכנסת תיקון נוסף לחוק הבחירות לכנסת, ובמסגרת הועלה אחוז החסימה ל 3.25%[25][26]. עתירה לבג"ץ נגד ההעלאה נדחתה ברוב של 8:1 על ידי בית המשפט העליון, תוך שהשופטים מבהירים כי ייתכן שהתיקון יבוטל לקראת הבחירות לכנסת ה-21, אם התוצאות בבחירות לכנסת ה-20 יצדיקו זאת[27].

השפעת אחוז החסימה במערכות הבחירות האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות 2006 עמד אחוז החסימה על 62,760 קולות והסיעה הכי קטנה שנכנסה לכנסת זכתה ב-3 מנדטים. מספר זה גבוה משמעותית מזה שנמדד לאחוז החסימה בבחירות של 2003, עקב העלאת אחוז החסימה בחצי אחוז, אולם הוא נמוך מכפי שצפו בתחילה, כיוון ששיעור ההשתתפות בבחירות היה נמוך במיוחד. בסך הכול ניתנו 185,235 קולות למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, שהם כ-6% מכלל הקולות הכשרים. בבחירות 2006, רוב המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, היו רחוקות ממנו במידה ניכרת. שתי המפלגות שהתקרבו לאחוז החסימה, אך לא עברו אותו, הן הירוקים ועלה ירוק, והן קיבלו כ-48,000 וכ-40,000 קולות בהתאמה.

גם בבחירות לכנסת השמונה עשרה בשנת 2009, לא נכנסו לכנסת רשימות עם שני מנדטים בלבד. כל המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה היו רחוקות ממנו מאוד ולא הגיעו אפילו לאחוז אחד מהקולות. התנועה הירוקה מימד שהייתה הרשימה עם הכי הרבה קולות שלא עברו את אחוז החסימה, קיבלה פחות מ-28,000 קולות שהיוו כ-0.82% מהקולות הכשרים.

בבחירות לכנסת התשע עשרה בשנת 2013, הצליחה קדימה לעבור את אחוז החסימה בהפרש קטן (2.08%), וקיבלה שני מנדטים. לעומת זאת, עוצמה לישראל לא עברה את אחוז החסימה אף על פי שהייתה קרובה אליו עם כ-1.75% מהקולות. מפלגות נוספות שלא עברו את אחוז החסימה, אך קבלו קולות של מעל מנדט הן עם שלם (1.20%) ועלה ירוק - הרשימה הליברלית (1.14%).

ההשפעה על מפלגות חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוז החסימה מהווה משוכה לא פשוטה למפלגות שאין להן חבר כנסת מכהן. הן מתקשות לגייס משאבים להתמודדות בבחירות מכיוון שאינן זכאיות למקדמות על חשבון מימון מפלגות והן מתקשות לשכנע את בוחריהן שהן תעבורנה את אחוז החסימה. עם זאת היו מספר לא מבוטל של מפלגות שעברו את אחוז החסימה אף על פי שלא היה ברשימתן חבר כנסת מכהן. בבחירות לכנסת התשיעית נכנסו לכנסת פיתוח ושלום של שמואל פלאטו-שרון, שהורשע במתן שוחד בחירות, ושלומציון שנבנתה על האהדה לאריאל שרון שהיה מגיבורי מלחמת יום הכיפורים, וכיהן כבר בתחילת הכנסת השמינית. באותן בחירות נכנסה לכנסת התנועה הדמוקרטית לשינוי שזכתה ל-15 מנדטים, ואשר הציבה כדרישה מחברי כנסת ממפלגות אחרות שעברו אליה להתפטר מהכנסת ולא לגנוב כיסא ממפלגה אחרת. בבחירות לכנסת האחת עשרה נכנסו לכנסת מפלגת ש"ס שקבלה ארבעה מנדטים, לאחר שקבלה קולות של מצביעים רבים מבני עדות המזרח וזכתה גם לתמיכה של הרב שך שהורה לחרדים האשכנזים הליטאים להצביע עבורה. בבחירות אלו נכנסו לכנסת גם כ"ך, שהייתה זו לה ההתמודדות הרביעית, והרשימה המתקדמת לשלום, שהייתה סנונית ראשונה לשינוי בדפוסי ההצבעה במגזר הערבי.

הבחירות לכנסת השתים עשרה הביאו איתם את מולדת של רחבעם זאבי. בבחירות לכנסת הארבע עשרה נכנסה לכנסת ישראל בעליה שגרפה קולות רבים של בני העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 וזכתה ל-7 מנדטים. העלאת אחוז החסימה ל-2% הקשתה על המפלגות החדשות, אולם הבחירות לכנסת השבע עשרה הביאו איתם את הכניסה לכנסת של גיל - גמלאי ישראל לכנסת שזכתה ב-7 מנדטים. בבחירות לכנסת התשע עשרה נכנסה לכנסת יש עתיד שקיבלה 19 מנדטים, והייתה למפלגה השנייה בגודלה.

התמודדות משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות העלאת אחוז החסימה, הוגשו עתירות לבג"ץ שטענו שהעלאה זאת אינה חוקתית, בין השאר בגלל פגיעתה בהיות הבחירות יחסיות ושוויוניות ובגלל פגיעה בכבוד האדם וחירותו. בשנת 1991 דחה בג"ץ עתירה נגד העלאת אחוז החסימה ל-1.5%[28], ובשנת 2006 משך העותר בהמלצת בית המשפט, עתירה נגד העלאת אחוז החסימה ל-2%[29]. עתירה נגד העלאת אחוז החסימה ל-3.25%, בטענה שהיא פוגעת בייצוג של המיעוט הערבי, נדחתה ברוב של 8 שופטים נגד דעתו החולקת של השופט סלים ג'ובראן. הנימוק העיקרי לדחייה הייתה שלא הוכח שאחוז החסימה אכן פוגע בשוויון. עם זאת, חלק מהשופטים כתבו שאם בעקבות הבחירות יתברר שאחוז החסימה הגבוה פוגע בשוויון, יהיה מקום לדון מחדש בחוקתיות העלאת אחוז החסימה[30].

השפעת אחוז החסימה על תעמולת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגת הירוקים מבשרת לבוחריה המתלבטים שעל-פי הסקרים עברה את אחוז החסימה

העלאת אחוז החסימה, הובילה לכך שחלק גדל והולך של התעמולה של המפלגות הקטנות עוסק בשאלת סיכוייהן לעבור את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת השבע עשרה ב-2006, כללו בין השאר המפלגות תפנית, הירוקים, שינוי, חזית יהודית לאומית, הגמלאים ועתיד אחד התייחסות לאחוז החסימה בתעמולת הבחירות שלהן. חזית יהודית לאומית ערכה מפקד שבו התבקשו המצביעים שלה להודיע ב-SMS כי יצביעו עבור המפלגה, תוך התחייבות שהמפלגה תפרוש מהמירוץ אם לא יהיו מספיק מצביעים שיודיעו על תמיכה. שבוע לפני הבחירות הודיעה המפלגה כי אספה מעל 55,000 הודעות ועל כן היא ממשיכה בהתמודדות. בפועל קיבלה המפלגה כ-26,000 קולות. מפלגת "עתיד אחד" לא ערכה מפקד, אך רמזה בתעמולתה כי התמיכה של עולי אתיופיה תעביר אותה את אחוז החסימה. מפלגות אחרות ציטטו סקרים שמהם עולה כאילו הן עוברות את אחוז החסימה, אולם לא תמיד הפנו לסקר מסוים שאמנם מראה כך. בבחירות עצמן רק מפלגת הגמלאים אכן עברה את אחוז החסימה ואף זכתה ב-7 מנדטים.

דרך שכנוע אחרת של מפלגות החוששות ליפול מתחת לאחוז החסימה, היא קריאה למצביעים ללכת עד הסוף עם האמת שלהם. המפלגות טוענות שאם כל הבוחרים שהאמינו בדרכן, אך חששו שקולותיהם יאבדו עקב אחוז החסימה, היו מצביעים עבורן, הן היו עוברות בקלות את אחוז החסימה.

בבחירות לרשויות המקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לרשויות המקומיות נקבע אחוז חסימה "הפוך" - כדי להשתתף בחלוקת המנדטים די לרשימה לזכות ב-75% בלבד מהמודד למנדט. תיתכן אפשרות שבסוף החישוב רשימה כזאת לא תזכה במנדט. שיטת החישוב היא כדלהלן: מחלקים את סך הקולות הכשרים במספר המושבים במועצת הרשות המקומית, כך נקבע המודד למנדט, אחר כך מנפים מסך הקולות הכשרים את הקולות שניתנו לרשימות המועמדים שלא השיגו 75% ממודד זה, לאחר מכן מחלקים את סך הקולות שנותרו למספר המושבים במועצה, ובזה נקבע המודד הסופי למנדט, כעת מחלקים את מספר הקולות שניתנו לכל רשימת מועמדים במודד הסופי למנדט, ומקבלים את מספר המושבים שבו זוכה כל רשימה במועצה.

אם נותרו מושבים לא מאוישים, מחלקים אותם לפי יתרת העודפים שנותרה מהחלוקה לפי המודד הסופי למנדט כאשר אין כל חשיבות לגודל הסיעה, בשונה מחוק בדר-עופר שחוקק אך ורק לכנסת.

ידוע על מקרה בו שום רשימה לא עברה את אחוז החסימה: בבחירות למועצה המקומית מע'אר בנובמבר 1965 התמודדו 19 רשימות על 9 מקומות, אך אף אחת מהרשימות לא עברה את אחוז החסימה שעמד על 155 קולות, מתוך 1,860 הקולות הכשרים שנספרו[31]. בבחירות החוזרות שנערכו ביולי 1966 התמודדו אחת עשרה רשימות, ששמונה מהן עברו את אחוז החסימה[32].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פקודת הבחירות לאסיפה המכוננת, התש"ט-1948, סעיף 30
  2. ^ חוק הבחירות לכנסת השנייה, התשי"א-1951, סעיף 38
  3. ^ פנחס רוזן מודה בבעלות על רעיון אחוז החסימה, חרות, 7 בפברואר 1954
  4. ^ פרטי ההסכם של מפא"י כלליים, מעריב, 10 בינואר 1954
    16 סעיפי הסכם - 7 תביעות מחלוקת, מעריב, 13 בינואר 1954
  5. ^ ספיר ושפירא קובעים גבול הויתורים, מעריב, 14 בינואר 1954
    הפרוגרסיבים יצטרפו לקואליציה מצומצמת אם יבוטל אחוז החסימה, דבר, 18 בינואר 1954
  6. ^ הפרוגרסיבים מצטרפים, מעריב, 29 בינואר 1954
  7. ^ מפא"י תתנגד לאחוז החסימה, על המשמר, 30 ביולי 1954
  8. ^ ר' איפכא מסתברא, ולראיה באנו על החסום, מעריב, 13 באוגוסט 1954
  9. ^ נדחה המאבק על אחוז החסימה, הצופה, 16 באוגוסט 1954
  10. ^ אחוז החסימה לא יוגדל, דבר, 13 במאי 1955
  11. ^ יהושע ביצורדנים בהעלאת אחוז החסימה בבחירות לכנסת, מעריב, 25 בנובמבר 1965
  12. ^ א. אבנרי מבקש תמיכה למניעת העלאת אחוז החסימה, דבר, 19 בדצמבר 1966
  13. ^ מ. שמריהו, מפא"י ואחה"ע מהססות להגדיל את אחוז החסימה, מעריב, 11 בינואר 1967
  14. ^ זה היה ... זה יהיה ..., דבר, 22 בנובמבר 1968
  15. ^ יהושע ביצוריציעו הגדלת אחוז החסימה - כפשרה בין המחייבים והשוללים שינוי שיטת הבחירות, מעריב, 6 בדצמבר 1970
  16. ^ יהושע ביצורהליכוד יוזם חוק, מעריב, 6 בנובמבר 1980
  17. ^ ישראל קרגמןלהגדיל אחוז החסימה, דבר, 19 בדצמבר 1979
  18. ^ שבח וייסהעלאת אחוז החסימה - פגיעה בדמוקרטיה, דבר, 2 בדצמבר 1979
  19. ^ מפלגת העבודה תתנגד להעלאת אחוז החסימה, דבר, 21 בנובמבר 1980
  20. ^ העלאת אחוז החסימה בין מחייבים לשוללים, דבר, 16 בנובמבר 1980
  21. ^ סבידור מציע שוב להעלות את אחוז החסימה, דבר, 5 במרץ 1981
  22. ^ נחום ברנעוריח אורנים, דבר, 6 במרץ 1981
  23. ^ שרי הליכוד מתנגדים להעלאת אחוז החסימה, מעריב, 18 ביולי 1985
    מנחם רהטהתנגדות אגו"י סיכלה הכפלת אחוז החסימה, מעריב, 14 בדצמבר 1986
  24. ^ יהושע ביצורההצעה להעלאת אחוז החסימה, מעריב, 11 בנובמבר 1980
    ח"כ רמון: לפרק ממשלת האחדות, מעריב, 20 ביוני 1985
  25. ^ חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62), התשע"ד-2014,ס"ח 2440 מ-19 במרץ 2014
  26. ^ יוסי זילברמן, ‏הכנסת אישרה את חוק המשילות: אחוז החסימה יועלה, באתר ‏mako‏‏, ‏11 במרץ 2014‏
  27. ^ בג"ץ 3166/14, יהודה גוטמן נגד היועץ המשפטי לממשלה
  28. ^ בג"ץ 4329/91 סער נ' ועדת חוקה חוק ומשפט
  29. ^ בג"ץ 11726/05 גוטמן נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, 9 בפברואר 2006
  30. ^ בג"ץ 3166/14
  31. ^ יואל דריש קולות - אבל אין מקומות במועצה, דבר, 8 בנובמבר 1965
  32. ^ שכיב סאלח, ‏מע'אר – אנטומיה של כפר מעורב, קתדרה 81, ספטמבר 1996, עמ' 93