ואן ואית'איאקון

ואן ואית'איאקון
วรรณไวทยากร
	הנסיך ואן ואית'איאקון
לידה	25 באוגוסט 1891; בנגקוק, ממלכת תאילנד
פטירה	5 בספטמבר 1976 (בגיל 85); בנגקוק, ממלכת תאילנד
מדינה	תאילנד
השכלה	המכון למדע המדינה פריז
בת זוג	הנסיכה ביבולאיה בנצ'אנג קיטיאקרה
שושלת צ'אקרי
אב	נאראטיפ פראפהאנפונג
אם	טואנסרי ווראבאן נא איודהאיה
צאצאים	2
	1956–1957; (כשנה)
	1956–1957; (כשנה)
	28 במרץ 1952 – 20 באוקטובר 1958; (6 שנים)
תחת ראש הממשלה	פלק פיבונסונגרם, פוטה סרסין, תאנום קיטיקצ'ורן
פרסים והוקרה
	מסדר מגן הארץ; מסדר העיט הגרמני; מסדר השמש של פרו; מסדר השמש העולה; מסדר סיקאטונה; מסדר אולף הקדוש; מסדר אורנג'-נסאו; עיטור כבור השירות עבור הרפובליקה האוסטרית; פדמה בושהאן;
חתימה

הנסיך ואן ואית'איאקון (בתאית: พระเจ้าวรวงศ์เธอ กรมหมื่นนราธิปพงศ์ประพันธ์;‏ 25 באוגוסט 1891 – 5 בספטמבר 1976) היה בן אצולה תאי, נכדו של ראמה הרביעי, מלך תאילנד, שר החוץ של תאילנד בשנות ה-50, ממלא מקום ראש הממשלה בשנות החמישים ושנות ה-60 ונשיא העצרת הכללית של האומות המאוחדות. ואית'איאקון היה נציג ממלכת תאילנד בועידת מזרח אסיה רבתי ופעל תחת רודנות פלק פיבונסונגרם במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה

הנסיך ואן ואית'איאקון נולד בבנגקוק, ממלכת תאילנד, בשנת 1891. ואן ואית'איאקון השלים את לימודיו האקדמאיים באוניברסיטת אוקספורד וב"בית הספר החופשי למדעים פוליטיים" (Ecole Libre des Sciences Politiques) בפריז. הוא סיים לימודיו עם אותות הצטיינות אקדמית, ביניהן כמה תארים של כבוד. במסגרת פעילותו המחקרית הוא נחשב לאחד האבות המייסדים של ביקורת הפילולוגיה בתאילנד.

הוא היה בנו של הנסיך נאראטיפ פראפהאנפונג ואחיינו של ראמה החמישי, מלך תאילנד המכהן. הנסיך ואן ואית'איאקון החל לבצע תפקידים במשרות ביצועיות כמזכיר שלישי בשגרירות תאילנד המלכותית בשנת 1917. הוא חזר בשנת 1922 למשרד החוץ בבנגקוק. עוד בשנת 1922 מונה הנסיך ואן ליועצו של ראמה השישי, מלך תאילנד, שהיה בן דודו. בשנת 1924 הועלה למשרת תת-השר לענייני חוץ, והיה אחראי על שלילת מספר תיקונים שהוצעו עבור הסכמים פוליטיים ומסחריים עם מעצמות מערביות. הוא נשלח שוב לאירופה בשנת 1926 כשגריר תאילנד לממלכה המאוחדת, הולנד ובלגיה יחדיו.

במהלך אותה תקופה שימש גם כראש המשלחת התאילנדית לחבר הלאומים, שם היה פעיל במספר ועדות חשובות כחבר, סגן נשיא ונשיא. הנסיך ואן חזר לתאילנד בשנת 1930, כדי לקבל מושב של פרופסור בפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת צ'ולאלונגקום. במשך 30 השנים הבאות, המשיך הנסיך ואן לפעול כאיש ציבור במעורבותו במספר משלחות דיפלומטיות חשובות, חלק מאבני הדרך הבולטות בקריירה שלו היו המגעים שקידם עם האימפריה היפנית בשנת 1943, שכללו את שליחו כנציב תאילנד לועידת מזרח אסיה רבתי, ואית'איאקון ייצג את תאילנד בעצמו (וזאת בניגוד לשאר המדינות, ששלחו את מנהיג המדינה) על מנת להדגיש שהיא לא נמצאה תחת שליטה יפנית וזאת בנוסף לעובדה שראש הממשלה גם חשש מהדחה אם יעזוב את בנגקוק. השתתפות במועצת סיאטו ובוועידת בנדונג העוסקות במרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי, שם נבחר לדובר, וכן משא ומתן מוביל לכניסת תאילנד כחברה לאומות המאוחדות לאחר מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1947 מונה הנסיך ואן לשגריר בארצות הברית ושימש במקביל כשגריר תאילנד באו"ם. מאוחר יותר כיהן כנשיא העצרת הכללית של האומות המאוחדות ושימש מספר פעמים כממלא מקום ראש ממשלת תאילנד תחת ראשי הממשלה סריט תאנראט ותאנום קיטיקצ'ורן. לאחר מכן כיהן כמנהל אוניברסיטת טהאמסאט, בבנגקוק. הנסיך ואן נפטר ב-1976 בבנגקוק.

חיים אישיים

בבחינת חייו האישיים היה ואן נשוי והיה לאב לשני ילדים, בן ובת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ואן ואית'איאקון בוויקישיתוף