לדלג לתוכן

וויאג'ר 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וויאג'ר 1
דגם של הגשושית וויאג'ר 1
דגם של הגשושית וויאג'ר 1
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
מפעיל JPL
יצרן המעבדה להנעה סילונית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך שיגור 5 בספטמבר 1977
משגר טיטן 3E
אתר שיגור SLC-41, נמל החלל קייפ קנוורל
http://voyager.jpl.nasa.gov/
משימה
סוג משימה ביצוע יעף
ביצוע יעף על צדק ושבתאי
תאריך ביצוע היעף צדק: 13 באפריל 1979
שבתאי: 14 בדצמבר 1980
מיקום נוכחי תווך בין כוכבי
משך המשימה הכולל 5 בספטמבר 1977 – הווה (47 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
משך המשימה פעילה. 47 שנים, חודש ו־26 ימים חלפו
מידע טכני
משקל בשיגור 721.9 ק"ג
משקל 815 ק"ג (נכון ל־1977) עריכת הנתון בוויקינתונים
כוח 420 ואט
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 10321
מאגר המידע הלאומי 1977-084A
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המהירות והמרחק של וויאג'ר 1, וויאג'ר 2
התקרבות וויאג'ר 1 לכוכב הלכת צדק
הכתם האדום הגדול בצילום של וויאג'ר 1
מיקום משימות תוכנית וויאג'ר ותוכנית פיוניר ביחס למערכת השמש, נכון לינואר 2015

וויאג'ר 1אנגלית: Voyager 1) היא גשושית ששוגרה על ידי סוכנות החלל האמריקאית נאס"א ב-5 בספטמבר 1977 במסגרת תוכנית וויאג'ר, שכללה את וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2[1].

וויאג'ר 1 נבנתה כדי לחקור את מערכת השמש החיצונית, ולצאת מתחום מערכת השמש כמו פיוניר 10 שקדמה לה. במקביל לשיגורה שולחה גם הגשושית וויאג'ר 2 שדומה לה במרבית המרכיבים.

אחת ממשימותיה של הגשושית הייתה לצלם מקרוב את טבעות שבתאי ואתרים על כוכב הלכת צדק ביניהם הכתם האדום, עננים, ירחיו וכן הרי געש פעילים[2]. הגשושית ניצלה באמצעות הטכניקה של מקלעת כבידתית את כוח המשיכה העצום של שני כוכבי הלכת הללו, שהם המסיביים ביותר במערכת השמש, כדי לקבל תנופה כזו שבאמצעותה תגיע למהירות מילוט שתוציא אותה מתחום מערכת השמש (פלנטרי גראנד טור)[3].

בדומה לוויאג'ר 2, וויאג'ר 1 נושאת עמה תקליט זהב המכיל קטעי צלילים המתארים את המין האנושי ואת כדור הארץ בקצרה, למקרה שאת הגשושית יפגוש חוצן תבוני. על התקליט חרוטות הוראות על בסיס בינארי לשימוש בתקליט. כיוון שיחלפו עשרות אלפי שנים לפני שתגיע וויאג'ר 1 למערכת כוכב אחרת, התקליט הוא יותר בגדר מחווה סמלית של המין האנושי מאשר ניסיון רציני ליצירת קשר.

באוגוסט 2002, כ-25 שנים לאחר ששוגרה, הגיעה למרחק של יותר מ-11 מיליארד ק"מ מכדור הארץ[4].

במאי 2005 הודיעה נאס"א כי הוויאג'ר 1 הגיעה לקצה מערכת השמש לאחר שעברה דרך אזור סוער, שבו חלקיקים טעונים המגיעים מהשמש ("רוח השמש") מתנגשים בגז המגיע מהחלל שמעבר למערכת השמש[5].

בדצמבר 2012 הגיעה וויאג'ר 1 לשולי מערכת השמש, במרחק של 123.620 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ (כ-18,493,288,775 ק"מ) והפכה לעצם מעשה ידי אדם המרוחק ביותר מכדור הארץ[6]. במהלך שנת 2011 קלטה הגשושית בחיישנייה חלקיקים בעוצמה גבוהה ממקור מחוץ למערכת השמש. בנוסף, נמדדה הכפלה של השדה המגנטי של השמש (ההליוספירה) שכפי הנראה נגרמת מ'דחיסה' של השדה המגנטי על ידי שדה מגנטי מכוכבים אחרים. על בסיס נתונים אלו העריכו מדענים שתוך כמה חודשים עד שנים תצא וויאג'ר ממערכת השמש[7].

בתחילת 2012 הפחיתו מפעילי הגשושית את הטמפרטורה של הספקטרומטר אולטרה סגול שלה כדי להאריך את זמן יכולת שיגור הנתונים שלה. ככל הנראה תמשיך הגשושית לשגר נתונים עד שנת 2025[8]. בספטמבר 2013 הודיעה נאס"א כי "וויאג'ר 1" הגיעה להליופאוזה, שהיא קצה הגבול המגנטי של מערכת השמש, וכך, לראשונה בתולדות האנושות, הגיע חפץ מעשה ידי אדם אל מעבר למערכת השמש[9]. עד לנובמבר 2018 עת וויאג'ר 2 השיגה את היעד הזה, היא הייתה היחידה לעשות כן.

ב-28 בנובמבר 2017 הופעלו מנועי תמרון קטנים של החללית, שמטרתם לאפשר לה להתכוונן במרחב, לאחר שהיו רדומים במשך 37 שנים. המהלך נעשה לאחר שהובחנה התדרדרות במערכת הראשית של מנועי התמרון של החללית, ונועדה להאריך משך חייה[10].

בשנת 2024 הגיעה החללית למרחק של 163 יחידות אסטרונומיות מהשמש.

בפברואר 2024, הודיעה נאס"א שהחל מנובמבר 2023 לא הצליחה הגשושית לשלוח בחזרה נתונים למרות שהיא מצליחה לקבל ולבצע פקודות שנשלחות אליה[11]. בהמשך הצליחו מהנדסי נאס"א לפענח את המידע המשובש שהתקבל[12] ובעקבות זאת לזהות את הבעיה ולבצע מרחוק תהליך תיקון תוכנה מורכב ולאושש את התקשורת עם הגשושית[13].

מידע עכשווי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הקפת הארץ את השמש, דומה כי הגשושית קרבה אלינו למשך תקופה מסוימת בשנה, בעוד היא מתרחקת מן השמש.

תאריך המרחק מהשמש (ביחידות אסטרונומיות) מרחק מהשמש (בק"מ) הערות
17 בפברואר 1998 69.419 ± 10,384,934,586 השיגה הגשושית את פיוניר 10 שהייתה עד אז העצם מעשה ידי אדם המרוחק ביותר.
13 בדצמבר 2010 116 ± 17,353,353,001
2 באוגוסט 2011 117.8436 ± 17,629,151,635
9 בספטמבר 2012 121.836 ± 18,226,406,174
דצמבר 2012 123.620 ± 18,493,288,775
ספטמבר 2013 הגיעה הגשושית לקצה הגבול המגנטי של מערכת השמש (לפי הודעה רשמית של נאס"א).
6 ביולי 2014 128.32
23 במאי 2015 131.46
11 בדצמבר 2018 144.168 ± 21,567,148,063

עתיד המשימה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשושית אינה מכוונת לעבר כוכב מסוים. בתחילת המאה ה-25 צפויה הגשושית להיכנס אל עננת אורט, אבל ייקח לה עוד כ-30,000 שנים עד שתצא מתחומה[14]. בעוד כ-40,000 שנה הגשושית תחלוף במרחק של 1.6 שנות אור מכוכב גליזה 445.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "וויאג'ר" יצאה אתמול למסע אל צדק ושבתאי, מעריב, 6 בספטמבר 1977
  2. ^ וויאג'ר גילתה טבעת, מעריב, 25 במרץ 1979
  3. ^ תופסים טרמפ על צדק, חדשות, 24 באוגוסט 1989
  4. ^ תמרה טראובמן, שתי חלליות בדרכן לגבול מערכת השמש, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2002
  5. ^ רויטרס, וויאג'ר 1 יוצאת מההלם, באתר הארץ, 30 במאי 2005
  6. ^ אסף שטול-טראורינג, נאס"א: וויאג'ר 1 על גבול מערכת השמש, באתר הארץ, 18 ביוני 2012
  7. ^ כתבה באתר וויאג'ר של נאס"א
  8. ^ כתבה באתר וויאג'ר של נאס"א
  9. ^ אי.פיי, לראשונה בהיסטוריה: וויאג'ר 1 יצאה ממערכת השמש, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2013
  10. ^ אליסף קוסמן, ‏וויאג'ר 1 הפעילה מנועים שהיו רדומים במשך 37 שנים, באתר "הידען", 2 בדצמבר 2017
  11. ^ דניאלה גינזבורג, נאס"א איבדה קשר עם "וויאג'ר 1", באתר www.israelhayom.co.il, ‏2024-02-15
  12. ^ עודד כרמלי, ייתכן שהודעת ג'יבריש הצילה את וויאג'ר 1, באתר סוכנות החלל הישראלית, ‏2024-03-21
  13. ^ אסף גולן, ממרחק של 24 מיליארד קילומטרים: המהלך פורץ הדרך של נאס"א, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2024-04-25
  14. ^ PIA17046: Voyager Goes Interstellar‏ (Artist Concept), באתר נאס"א, 12 בספטמבר 2013