וויאג'ר 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וויאג'ר 1
Voyager.jpg
דגם של הגשושית וויאג'ר 1
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
מפעיל JPL
תאריך שיגור 5 בספטמבר 1977
משגר טיטן 3E
אתר שיגור SLC-41, נמל החלל קייפ קנוורל
זיהוי NSSDC 1977-084A
אתר אינטרנט http://voyager.jpl.nasa.gov/
משימה
סוג משימה ביצוע יעף
ביצוע יעף על צדק ושבתאי
ביצוע היעף צדק: 13 באפריל 1979

שבתאי: 14 בדצמבר 1980

מיקום נוכחי תווך בין כוכבי
משך המשימה פעילה. 39 שנים, חודשיים ו־28 ימים חלפו
מידע טכני
משקל בשיגור 721.9 ק"ג
כוח 420 ואט
התקרבות וויאג'ר 1 לכוכב הלכת צדק
הכתם האדום הגדול בצילום של וויאג'ר 1

וויאג'ר 1אנגלית: Voyager 1) היא גשושית ששוגרה על ידי סוכנות החלל האמריקאית נאס"א ב-5 בספטמבר 1977.

וויאג'ר 1 נבנתה כדי לחקור את מערכת השמש החיצונית, ולצאת מתחום מערכת השמש כמו פיוניר 10 שקדמה לה. במקביל לשיגורה שולחה גם הגשושית וויאג'ר 2 שדומה לה במרבית המרכיבים.

אחת ממשימותיה של הגשושית הייתה לצלם מקרוב את טבעות שבתאי ואתרים על כוכב הלכת צדק ביניהם הכתם האדום, עננים, ירחים וכן הרי געש פעילים. הגשושית ניצלה את כוח המשיכה העצום של שני כוכבי הלכת הללו, שהם המסיביים ביותר במערכת השמש, כדי לקבל תנופה כזו שבאמצעותה תגיע למהירות מילוט שתוציא אותה מתחום מערכת השמש (פלנטרי גראנד טור).

בדומה לוויאג'ר 2, וויאג'ר 1 נושאת עמה תקליט זהב המכיל קטעי צלילים המתארים את המין האנושי ואת כדור הארץ בקצרה, למקרה שאת הגשושית יפגוש חוצן תבוני. על התקליט חרוטות הוראות על בסיס בינארי לשימוש בתקליט. כיוון שיחלפו עשרות אלפי שנים לפני שתגיע וויאג'ר 1 למערכת כוכב אחרת, התקליט הוא יותר בגדר מחווה סמלית של המין האנושי מאשר ניסיון רציני ליצירת קשר.

בדצמבר 2012, הגיעה וויאג'ר 1 לשולי מערכת השמש, במרחק של 123.620± יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ (כ- ± 18,493,288,775 ק"מ) והפכה לעצם מעשה ידי אדם המרוחק ביותר מכדור הארץ. במהלך שנת 2011 קלטה הגשושית בחיישנייה חלקיקים בעוצמה גבוהה ממקור מחוץ למערכת השמש. בנוסף, נמדדה הכפלה של השדה המגנטי של השמש (ההליוספירה) שכפי הנראה נגרמת מ'דחיסה' של השדה המגנטי על ידי שדה מגנטי מכוכבים אחרים. על בסיס נתונים אלו העריכו מדענים שתוך כמה חודשים עד שנים תצא וויאג'ר ממערכת השמש[1].

בתחילת 2012 הפחיתו מפעילי הגשושית את הטמפרטורה של הספקטרומטר אולטרה סגול שלה כדי להאריך את זמן יכולת שיגור הנתונים שלה. ככל הנראה תמשיך הגשושית לשגר נתונים עד שנת 2025[2]. בספטמבר 2013 הודיעה נאס"א כי "וויאג'ר 1" הגיעה להליופאוזה, שהיא קצה הגבול המגנטי של מערכת השמש, וכך, לראשונה בתולדות האנושות, הגיע חפץ מעשה ידי אדם אל מעבר למערכת השמש. נכון לאוגוסט 2016 היא גם הגשושית היחידה שהשיגה את היעד הזה.

מידע עכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הקפת הארץ את השמש, דומה כי הגשושית קרבה אלינו למשך תקופה מסוימת בשנה, בעוד היא מתרחקת מן השמש.

תאריך המרחק מהשמש (ביחידות אסטרונומיות) מרחק מהשמש (בק"מ) הערות
17 בפברואר 1998 69.419 ± 10,384,934,586 השיגה הגשושית את פיוניר 10 שהייתה עד אז העצם מעשה ידי אדם המרוחק ביותר.
13 בדצמבר 2010 116 ± 17,353,353,001
2 באוגוסט 2011 117.8436 ± 17,629,151,635
9 בספטמבר 2012 121.836 ± 18,226,406,174
דצמבר 2012 123.620 ± 18,493,288,775
ספטמבר 2013 הגיעה הגשושית לקצה הגבול המגנטי של מערכת השמש (לפי הודעה רשמית של נאס"א).
6 ביולי 2014 128.32
23 במאי 2015 131.46
17 בספטמבר 2015 132.61
9 בינואר 2016 133.72 ± 20,005,160,650
18 במרץ 2016 134.403 ± 20,106,379,368
11 בנובמבר 2016 136.734 ± 20,455,170,440

עתיד המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשושית אינה מכוונת לעבר כוכב מסוים. בתחילת המאה ה-25 צפויה הגשושית להיכנס אל עננת אורט, אבל ייקח לה עוד כ-30,000 שנים עד שתצא מתחומה[3]. בעוד כ-40,000 שנה הגשושית תחלוף במרחק של 1.6 שנות אור מכוכב גליזה 445.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה באתר וויאג'ר של נאס"א
  2. ^ כתבה באתר וויאג'ר של נאס"א
  3. ^ PIA17046: Voyager Goes Interstellar (Artist Concept), באתר נאס"א, 12 בספטמבר 2013.
Q space.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החלל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.