וילמה אספין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וילמה אספין
Vilma Espín
VilmaEspinRoadsign.JPG
שלט חוצות בקובה בו מופיעה אספין
לידה 7 באפריל 1930
סנטיאגו דה קובה, קובה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביוני 2007 (בגיל 77)
הוואנה, קובה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קובה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קובה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים הוואנה, קובה
ידועה בשל דמות מובילה במהפכה של קסטרו בקובה
השכלה הנדסה כימית
מקצוע מהפכנית, פוליטיקאית
בן זוג ראול קסטרו
צאצאים Alejandro Castro Espín, מריאלה קסטרו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

וילמה לוסילה אספין גילואהספרדית: Vilma Lucila Espín Guillois; ‏7 באפריל 1930 - 18 ביוני 2007) הייתה מהפכנית קובנית, פמיניסטית, ומהנדסת כימיה. היא הייתה נשואה לראול קסטרו. אספין מכונה בין היתר "האישה הראשונה של קובה".

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספין נולדה בסנטיאגו דה קובה למשפחה מהמעמד הבורגני. אביה היה עורך דין עבור מפעל הרום "בקרדי". לאחר שסיימה תואר הנדסאי בהנדסה כימית, התקבלה ללימודי תואר שני ב-MIT אשר בבוסטון, מסצ'וסטס. בתקופת הלימודים, בשנות החמישים, פגשה את המנהיג המהפכני פרנק פאיס, וכך התוודעה למהפכה שהחלה כנגד הרודן פולחנסיו בטיסטה.

פעילות מהפכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגישה עם פאיס הביאה את אספין להצטרף לשורות המהפיכה, והיא הפכה למנהיגת המהפיכה במחוז אוריינטה. היא פעלה בתור שליחה בין המהפכנים של פאיס לבין "תנועת ה-26 ביולי" של פידל קסטרו, שעבר לפעול במקסיקו כדי לתכנן את הפלישה העתידית. היה זה במקסיקו שפגשה אספין את ראול קסטרו לראשונה. אחרי שתנועת ה-26 ביולי חזרו לקובה, אספין עברה לעבוד עם המהפכנים בהרי הסיירה מדרה. היא וראול קסטרו נישאו בינואר 1959.[1]

פעילות בממשלת קובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספין יסדה את הפדרציה לנשות קובה, וכיהנה כנשיאת הארגון מ-1960 ועד מותה ב-2007. הארגון כולל את רוב נשות קובה (85.2% מכל הנשים הזכאיות מעל גיל 14 -- יותר מ-3.5 מיליון) כחברות, ונחשב למלכ"ר מכיוון שאינו מנוהל או נתמך כלכלית על ידי הממשלה.[2] היא גם הייתה חברה במועצת המדינה, וגם בוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית מ-1980 עד 1991.

פעילות פמיניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספין פעלה רבות למען זכויות נשים, כולל על זכותה של אישה לעשות הפלה, ועל זכותה לאמצעי מניעה. פדרציית הנשים, שעמדה בראשו, הפכה לכוח רב-השפעה בקובה, ופעלה למען השכלתן של נשים ומעורבותן בפוליטיקה. אספין הייתה אחראית ל"חוק המשפחה הקובנית" שנקבע ב-1975, אשר עיגן בחוק שוויון זכויות קניין, וקבע כי גברים מחויבים להשתתף בעבודות הבית וגידול ילדים באופן שווה, ואם לא - ייקנסו.[3] נזקפת לזכותה לעיתים קרובות גם העובדה שכ-65% ממחזיקי תארים בקובה הן נשים.

אספין עמדה בראש המשלחת הקובנית לקונגרס הראשון על נשים וילדים באמריקה הלטינית שהתקיים בצ'ילה ב-1959. היא גם עמדה בראש המשלחות לכנסי הנשים שהתקיימו במקסיקו, קופנהגן, ניירובי, ובייג'ינג. בנאום בפני כנס הנשים הבינלאומי שאירע במקסיקו ב-1975, אמרה:

אנחנו כבר השגנו עבור הנשים במדינתנו את כל מה שכינוס זה מבקש. הנשים אצלנו הן חלק בלתי נפרד מהעם, ואם לא תדברו על פוליטיקה, לא תשנו דבר.

אחת מבנותיה, מריאלה, היא סקסולוגית ועורכת דין בכירה במדינה העוסקת בזכויות הומוסקסואלים וטרנסג'נדרים כנשיאת "סנסקס — המכון הלאומי הקובני לחינוך מיני". לטענתה, אספין היא זו שאחראית להפסקת רדיפתם של הומוסקסואלים בקובה.[4]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספין נפטרה בהוואנה ב-18 ביוני 2007, לאחר מחלה ארוכה. נקבעה תקופת אבל רשמית למחרת. גופתה נשרפה, ושרידיה הונחו במאוזוליאום "חזית פרנק פאיס".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילמה אספין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ On this day Time Magazine. Feb. 9, 2006.
  2. ^ “Charting Women’s Progress Since 1959.” Cuba Solidarity Campaign. 1 February, 2004. 10 March, 2008
  3. ^ .Grunig, Larissa A. “The Cuban Women’s Federation: Organization of a Feminist Revolution.” Working Paper, University of Maryland, 1993.
  4. ^ "הגאווה של קסטרו", משה מורד, ידיעות אחרונות, 10 ביולי 2007