ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/עיקר וטפל

עיקר וטפל הוא כלל בהלכות ברכות הנהנין שמקורו במשנה במסכת ברכות, לפיו האוכל שני מאכלים, האחד עיקרי והשני טפל לו, מברך על העיקר ופוטר את הטפל מברכה.

מקור הכלל

נאמר במשנה: ”הביאו לפניו מליח בתחלה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו. זה הכלל, כל שהוא עקר ועמו טפלה, מברך על העקר ופוטר את הטפלה” (ברכות פרק ו משנה ז) מכאן שכל האוכל מאכל עיקרי ומאכל משני נדרש לברך רק על המאכל העיקר את הברכה המתאימה לו, ובכך פוטר את המאכל המשני מברכה.

הגדרת המושג טפל

נוסף על הדוגמה של המשנה, שמאכל נפרד נאכל למטרת הפגת טעם שחוזקו אינו רצוי, מביא הרמב"ם שכל דבר שמעורב במאכל ויש לו מטרה של עיצוב מרקם המאכל או נתינת ריח בו, או נתינת צבע בו, נחשב טפל למאכל, ויברכו על המאכל את הברכה של המרכיב העיקרי שבו: ”שכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע את התבשיל הרי זו טפלה” (הלכות ברכות פרק ג הלכה ו).

המגן אברהם כתב שהמרכיב שממנו נעשה רוב המאכל נחשב עיקר המאכל. החיי אדם אמר שכששני המאכלים נפרדים (לדוגמה בסלט ירקות שיש בו זיתים או בסלט פירות שיש בו בננות או מלון, יש לברך על כל אחד מהם את הברכה המתאימה לו, אך בביאור הלכה כתב שמחמת ספק ברכות יש לברך רק על המרכיב העיקרי.

כשאוכל את הטפל תחילה

בדוגמה המובאת במשנה המדובר הוא שאכל את המליח, שהוא העיקר, תחילה, ואת הפת. לגבי הדין במקרה שאוכל את הטפל ראשון כתב הרמ"א על פי התרומת הדשן שיברך על הטפל שהכל: ”הא דמברכין על העיקר ופוטר את הטפילה היינו שאוכלן ביחד או שאוכל העיקר תחלה, אבל אם אוכל הטפל תחלה כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא; או שאוכל גרעיני גודגדניות למתק השתייה, מברך על האוכל תחלה אף על פי שהוא טפל לשתייה, ואינו מברך עליו רק שהכל הואיל והוא טפל לדבר אחר” (שולחן ערוך סימן ריב סעיף א). אמנם האחרונים פקפקו על פסק זה של הרמ"א.

בברכה אחרונה

הבית יוסף הביא את דברי הכלבו, שהסתפק האם כלל זה נוהג רק לגבי ברכה ראשונה או גם לגבי ברכה אחרונה, והבית יוסף עצמו כתב שדבר פשוט הוא שכלל זה נכון גם לגבי ברכה אחרונה, וכך פסק בספרו שולחן ערוך.

האם הטפל אינו חייב בברכה או שנפטר בברכת העיקר

האחרונים דנו האם הטפל אינו חייב בברכה כלל, משום שאין זו דרך אכילה חשובה, או שהנו חייב בברכה אלא שברכת העיקר פוטרתו, ולכן כשלא כיון על הטפל כשבירך על העיקר, או שהעיקר אינו חייב ברכה כלל כגון שהוא מזיק, יתחייב הטפל בברכה בפני עצמו. הדעה הרווחת היא שהטפל חייב בברכה אלא שברכת העיקר פוטרתו.

האם כלל זה הוא מדאורייתא או מדרבנן

הדוגמה המובאת במשנה היא של האוכל פת, שחיוב הברכה עליה (ברכת המזון) הוא מן התורה, ומכאן שכלל זה שאמרו חכמים הוא בעל תוקף מדאורייתא.

קישורים חיצוניים

• אסופת מאמרים בנושא עיקר וטפל, באתר אסיף

הערות שוליים

קטגוריה:ברכות הנהנין