ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/רבי מלכיאל צבי טננבוים

רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים (תר"ז, 1847 – ה' בניסן תר"ע, 14 באפריל 1910) היה רבה של העיר לומז'ה, ומגדולי הרבנים "המשיבים" בדורו.

נולד בעיירה מוטלה^[1], למד בישיבת וולוז'ין וישיבת איישישוק ובישיבות נוספות. בגיל צעיר נשא את בתו של יהודי עשיר. בתמיכת חותנו הוא ישב מספר שנים על לימוד התורה בהתמדה גדולה, בעיירה קארליץ. בהמשך נתבקש לכהן ברבנות העיירה בודקי שבפלך גרודנה.

בשנת 1887 נקרא לכהן ברבנות העיר לומז'ה, שהייתה ידועה ברבנים חשובים שכיהנו בה. בלומז'ה הוא כיהן 23 שנים, עד פטירתו בשנת 1910. הרב טננבוים עסק בעשייה ציבורית, ונלחם ברוחות ההשכלה שנשבו בעירו, נלחם נגד החדר המתוקן", בתי הספר הכלליים והתנועה הציונית.

בשנת ה'תר"ע (1910) נסע לוועידת רבנים שנערכה בסנט פטרבורג, ובשובו מהוועידה נפטר בדרך בעיירה רציצה, בה' בניסן ה'תר"ע. לאחר מאמץ רב והשתדלויות הובא ארונו לקבורה בעירו לומז'ה.

את מקומו ברבנות העיר מילא אחריו הרב חיים הלר.

חיבוריו[עריכת קוד מקור]

רבי מלכיאל צבי טננבוים היה מגדולי הרבנים המשיבים, והוא התפרסם בעיקר מחמת ספרי השו"ת שחיבר – שו"ת דברי מלכיאל. חמישה כרכים של השו"ת הוציא הרב בחייו, החל משנת תרנ"א; שני כרכים נוספים של שאלות ותשובות יצאו לאור מתוך כתבי ידו לאחר פטירתו בהוצאת מוסד הרב קוק וכן כרך נוסף של ביאורי הרב על הש"ס והדרנים שנתן בהזדמנויות שונות.

בתשובותיו עונה הרב טננבוים לשאלות שונות שהופנו אליו מרחבי מזרח אירופה. מתשובותיו הידועות: הוא אוסר על צילום;^[2] מביע תמיהה על החלפת שמות בין זכרים לנקבות וחושש מפני האיסור של "לא ילבש גבר שמלת אשה".^[3] בתשובותיו הוא נלחם באמונות טפלות שכנראה רווחו בזמנו כמו אכילת מיני מתיקה ברפת הבקר על מנת שיתברכו הבהמות, או מעשים שונים שנעשו על מנת לגרש שדים.^[4]

תשובה תקדימית ישנה בספרו לעניין זכויות בסימן מסחר:

בדבר איש אחד אשר המציא לעשות מים מתוקים ומריחים, והשיג רישיון על זה מבית מועצות הרפואה בוארשא, ומובן כי דרוש לזה עמל והוצאה לא מעט ... ועתה קם אחד הדר במרחק ט"ז פרסה ממנו, והדפיס עטיקעטין (תויות) כמתכונת של איש הנ"ל, ועושה גם כן מים הנ"ל, ומדביק עליהם עטיקעטין שכתוב בהם שם איש הנ"ל.^[5]

חיבור נוסף שחיבר: חידושי עין יפה, על מסכת נדה. החיבור מכיל הקבלות בין סוגיות התלמוד הבבלי לבין התלמוד הירושלמי, והוא מהווה השלמה לספר "יפה עיניים" מרבי אריה ליב ילין, שספרו מקביל בין הסוגיות בשני התלמודים לכל אורך הש"ס מלבד מסכת נדה. החיבור "חידושי עין יפה" הודפס כבר בחייו בסוף הכרך של מסכת נדה במהדורת התלמוד בבלי, ומאז הוא מודפס כך בכל מהדורות הש"ס המצויות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]

משה צינוביץ, הרב ר' מלכיאל וזיקתו לקורליץ בתוך: קורליץ - קארעליטש: חייה וחורבנה של קהילה יהודית, תשל"ג, 1973. עמ' 88.
רבותינו שבגולה, חלק א', ירושלים תשנ"ו, עמ' 144–147.