ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/קידה

ערך זה עוסק בתנועת גוף. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קידה (פירושונים).

קידה היא תנועת גוף של כפיפה מן המותן המציינת מחווה של הכנעה וכבוד כלפי הזולת. הקידה נפוצה מאוד בתרבויות מזרח אסיאתיות, אך קיימת גם כמחוות כבוד לבני האצולה באירופה ובמקומות אחרים. לעיתים קידה מסתכמת בהורדת הראש ולא בהנעת כל פלג הגוף העליון.

במקרא ובחז"ל[עריכת קוד מקור]

הקידה מוזכרת במקרא, במספר מקומות, כמו לדוגמה בפסוק: "וַתִקד בַת-שֶבַע אַפַיִם אֶרֶץ"^[1]. במקרא לא מבואר אופן הקידה.

בברייתא שבתלמוד בבלי מובא תיאור על אופן ביצוע קידה המופיעה במקרא, שעליה להתבצע באופן שהפנים נוגעות בקרקע, ללא מגע שאר הגוף בקרקע (מלבד האגודלים, וכדלהלן), ומסופר על רבן שמעון בן גמליאל הזקן (שחי בשלהי ימי בית המקדש השני) שכאשר היה משתחווה במקדש:

נועץ שני גודליו בארץ, ושׁוחה ונושק את הרצפה, וזוקֵף.

— תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'

התלמוד בבלי מוסיף שמלבד רבן שמעון בן גמליאל ”אין כל ברִִיה יכולה לעשות כן”, מתוך בני דורו שהיו נוכחים עמו בעזרה^[2]. האמורא לוי בר סיסי שביצע קידה כזו לפני רבי יהודה הנשיא, כשבא לזקוף לאחר הקידה לא היה יכול לדחוף את גופו כלפי מעלה על ידי ההישענות על אגודליו בלבד, והשעין את כל כובד משקלו על המותניים שלו, ומחמת כן נצלע^[3].