ולדימיר שוחוב

ולדימיר שוחוב

לידה	28 באוגוסט 1853 גראיבורון, רוסיה
פטירה	2 בפברואר 1939 (בגיל 85) מוסקבה, ברה"מ
ענף מדעי	הנדסה אזרחית, fluid catalytic cracking, בנייה, oil depot, תעשיית הנפט, צינור נפט, בנייה
מקום מגורים	Nauchnye Rabotniki Cooperative Apartment Building
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מקום לימודים	האוניברסיטה הטכנית ע"ש באומן במוסקבה Imperial Moscow Technical School
מוסדות	Warsaw–Vienna railway ברנובל
פרסים והוקרה	פרס לנין (1929) גיבור העבודה (1932) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
www.shukhov.ru

ולדימיר שוחוב (ברוסית: Владимир Григорьевич Шухов; ‏16 באוגוסט (28 באוגוסט) 1853 - 2 בפברואר 1939) היה מהנדס וממציא רוסי וסובייטי, שתכנן מספר מתקנים הנדסיים חלוציים.

ביוגרפיה

ולדימיר שוחוב נולד בעיירה גראיבורון (במחוז בלגורוד של היום) למשפחת פקיד של משרד האוצר הרוסי. בעקבות התקדמות הקריירה של אביו, המשפחה עברה מספר ערים. בגיל 13 הוא לא המשיך נדידות עם המשפחה ונותר בסנקט פטרבורג. לאחר סיום הפנימייה שוחוב התקבל ללימודים באוניברסיטה טכנית במוסקבה. בשנת 1876 סיים את לימודיו בהצטיינות ונשלח לשנה לארצות הברית.

בהיותו בארצות הברית הכיר את היזם ואיש העסקים הרוסי אלכסנדר ברה שהגה רעיון להקים ברוסיה חברה לתכנון הנדסי. כאשר שוחוב חזר לרוסיה הוא נקלט בחברה זו ועבד בה עשרות שנים.

הקריירה המקצועית

ולדימיר שוחוב היה מנהל פרויקט ומתכנן ראשי של צינור הנפט הראשון בתחומי האימפריה הרוסית שנבנה באזור באקו בשנת 1878 עבור חברה של "אחים נובל". לצורך ניהול הפרויקט שוחוב עבר להתגורר בבאקו. בהמשך הוא תכנן מספר פרויקטים נוספים לאותה חברה כולל מאגרים לאחסון נפט שפועלים עד היום.

בתחילת המאה ה-20 שוחוב תכנן את צינור הנפט באקו-בתומי באורך 883 ק"מ (1907) וגרוזני-טואפסה באורך 618 ק"מ (1928).

בשנת 1880 חברת תכנון בה שוחוב עבד פתחה סניף במוסקבה ושוחוב עבר להתגורר בעיר זו.

בשנת 1885 שוחוב תכנן אוניות ראשונות להובלת נפט בנהר הוולגה.

בשנת 1891 שוחוב המציא תהליך לייצור בנזין וקיבל פטנט על ההמצאה.

בשנת 1896 שוחוב תכנן דוד קיטור שעליו הוציא פטנט וזכה במדליית זהב בתערוכה עולמית בפריז (1900).

במחצית שנות ה-90 של המאה ה-19 שוחוב החל בבניית מתקנים היפרפולואידלים. מתקנים ראשונים מסוג זה הוא בנה עבור תערוכה בניז'ני נובגורוד בשנת 1896. בהמשך הוא בנה על בסיס רעיון זה כ-200 מגדלים לצרכים שונים (מגדלי אור, מגדלי מים וכו'). המגדל הגדול בגובה של 160 מ' על בסיס תכנון זה נבנה במוסקבה בשנת 1922 והיה מגדל רדיו במשך מספר שנים והחל משנת 1939 שימש כמגדל טלוויזיה.

בתחילת המאה ה-20 על בסיס תכנון של שוחוב נבנו מספר בניינים עם תקרות מתכת גדולות, כולל בניין גום, בניין תחנת הרכבת ובניין מוזיאון פושקין במוסקבה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה שוחוב המציא מספר דגמים של מוקש ימי ותכנן מתקנים צבאים שונים.

שוחוב המשיך את פעילותו גם ברוסיה הסובייטית אף על פי שמנהלו וחברו אלכסנדר ברי עזב את רוסיה לארצות הברית. שוחוב נבחר להיות המנהל של החברה בה עבר עשרות שנים. בתחילת שנות ה-20 הוא תכנן ובנה את מגדל הרדיו במוסקבה. בשנים 1927–1929 היה שותף ליישום תוכנית גואלרו ותכנן עמודי חשמל למעברים חוצי נהרות.

בשנות ה-30 שוחוב סבל מרדיפות לא מוצדקות, מפטירת אשתו, מחשש לגורל ילדיו ומפיטורים מעבודה. בשנותיו האחרונות הוא התבודד בביתו. בפברואר 1939 שוחוב נכווה קשות בתאונה בביתו כתוצאה מנר בוער שנפל עליו ונפטר בבית החולים חמישה ימים לאחר מכן. נטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה.

בשנת 2017 נפתחה במוסקבה "מעבדת שוחוב" הקרויה על שמו והמהווה מכון מחקר בינלאומי על עתיד הערים ברחבי העולם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ולדימיר שוחוב בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ולדימיר שוחוב
• אתר לזכרו של שוחוב
• האתר הרשמי של "מעבדת שוחוב"