ולנטינו גאראווני
.jpg) | |
| לידה |
11 במאי 1932 (בן 91) Voghera, איטליה  |
|---|---|
| שם לידה |
Valentino Clemente Ludovico Garavani |
| מדינה |
 איטליה |
| מקום מגורים |
רומא |
| השכלה |
בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
ולנטינו קלמנטה לודביקו גאראווני (באיטלקית: Valentino Clemente Ludovico Garavani; נולד ב-11 במאי 1932) הוא מעצב אופנה איטלקי ומייסדה של בית האופנה "Valentino".
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת פריז (1949 - 1959)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ולנטינו החל להתעניין באופנה בתקופת לימודיו בבית הספר בו למד במחוז לומברדיה. לאחר מכן עבר ולנטינו לפריז בעידוד אמו כדי להגשים את חלומו. ולנטינו החל ללמוד אצל ז'אק פאת' ומאוחר יותר אצל בלנסיאגה. לאחר מכן חתם על שותפות עם המעצבת ג'ין דסיס והחל לעצב עבורה שמלות. לאחר חמש שנים נקלע לריב עם ג'ן וחבר למעצב גי לרוש במשך שנתיים. לאחר התייעצות עם הוריו החליט ולנטינו לשוב לאיטליה בשנת 1959.
תקופת רומא (1962-1959)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באותה שנה הקים ולנטינו את בית האופנה שלו בוויה קונדוטי, אחד הרחובות הידועים בעיר רומא. ולנטינו החל להציג את עיצוביו ונודע בעיקר בגלל השמלות האדומות שלו שנודעו מאוחר יותר בעולם האופנה כ"אדום ולנטינו".
ב-31 ביולי 1961 פגש ולנטינו את ג'נקרלו ג'יאמטי בבית קפה בוויה ונטו. ג'יאמטי היה סטודנט באותה תקופה אך עזב את לימודיו כדי להשיג קריירה באופנה בעקבותיו של ולנטינו. מצב עסקו של ולנטינו באותה תקופה היה גרוע ואביו הפסיק לעזור לו והוא עמד בפני פשיטת רגל כאשר נכנס ג'יאמטי כשותף עסקי לעסקו של ולנטינו.
פריצת דרך בפירנצה (1962 - 1967)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעת הכורה של ולנטינו התרחשה בפירנצה בשנת 1962. תצוגת האופנה הראשונה בפאלאצו פיטי התקבלה בקולות חיוביים ונחשבה לפריצת הדרך של ולנטינו שהוצף בהזמנות של עיצוביו. לאחר התצוגה ולנטינו החל להלביש נשים שהשתייכו לקהל המתלבשות הטוב ביותר כמו ג'קלין דה ריבס, בבה פאלי וג'יין רייטסמאן.
באמצע שנות השישים ולנטינו כבר נחשב למאסטרו של אופנת העילית האיטלקית. בשנת 1964 הציג ולנטינו את עיצוביו במלון וולדורף אסטוריה ומשך את תשומת לבה של הגברת ג'קלין קנדי-אונאסיס שלא יכלה להגיע לתצוגה אז ולנטינו שלח לה דוגמנית עם עיצוביו והיא הזמינה שישה מעיצוביו. מאוחר יותר עיצב ולנטינו את שמלת החתונה שלה לאיש העסקים אריסטוטלס אונאסיס. בין לקוחותיו המפורסמות נמנו פארה דיבה, אליזבת טיילור, לי רדזיוויל, פאולה, מלכת הבלגים, אודרי הפבורן והנסיכה מרגרט. בשנת 1966 הרגיש ולנטינו בטוח עם קהל הלקוחות שצבר לו והעביר את התצוגה שלו לרומא שם עיצב את הקולקצייה הלבנה שלו שנחשבת פורצת דרך עד היום. בשנת 1967 קיבל את פרס האופנה של ניימן מרקוס.
שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך כל שנות השבעים בילה ולנטינו זמן רב בניו יורק שם חבר לאישים מפורסמים כמו אנדי וורהול ודיאנה פרילנד העורכת הראשית של מגזין ווג. בשנים 1983–1985 הציגה חברת הרכבים פורד תצוגת רכבים בעיצובו של ולנטינו.
שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1990 נפתחה האקדמיה על שם ולנטינו, מרכז אופנה ותרבות שהציג תערוכות אומנותיות. שנה לאחר מכן בעידודם של אליזבת טיילור וג'נקרלו ג'יאמטי הקים ולנטינו את עמותת L.I.F.E כדי לעזור לנפגעי מחלת האיידס.
ב-1998 מכרו ולנטינו וג'יאמטי את החברה במחיר של 300 מיליון דולר לתאגיד בבעלותו של ג'אני אניילי.
פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 בספטמבר 2007 הודיע ולנטינו כי בינואר 2008 יפרוש לגמרי מעולם האופנה. תצוגת האופנה האחרונה שלו הוצגה ב-23 בינואר 2008 במוזיאון רודן. דוגמניות על רבות כדוגמת אווה הרציגובה, נעמי קמפבל, קלאודיה שיפר וקרולינה קורקובה חזרו לדגמן בתצוגה האחרונה של ולנטינו.
מוזיאון ולנטינו הווירטואלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיאון ולנטינו הווירטואלי היא אפליקציית מחשב להורדה המציגה עיצובי ארכיון של ולנטינו לאורך 50 השנים האחרונות. המוזיאון הווירטואלי נוצר על ידי שותפו של ולנטינו, ג'יאמטי.
ולנטינו: תערוכה של מאסטר אופנת העילית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכה על חייו ועיצוביו של ולנטינו המוצגת בבית סומרסט ומציגה מעל 130 עיצובי אופנת עילית שנלבשו על ידי ג'קלין קנדי-אונאסיס, גרייס קלי, סופיה לורן וגווינת' פלטרו.
התערוכה מחולקת לשלושה חלקים: בחלק הראשון המבקרים מקבלים הצצה לחייו של האמן. בחלק השני ניתן לראות את עולם אופנת העילית תוך כדי הליכה על מסלול. בחלק האחרון של התצוגה מפורטים שלבי העבודה של ולנטינו על שמלות ייחודיות שעיצב ולנטינו במהלך חייו.
סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006 הופיע ולנטינו בהופעת קמע בסרט השטן לובשת פראדה. בשנת 2008 הוצג לראשונה הסרט ולנטינו: הקיסר האחרון בפסטיבל הסרטים של ונציה ובפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו. הסרט יצא לאקרנים ב-18 במרץ 2009.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ולנטינו נפגש עם איש העסקים האיטלקי ג'נקרלו ג'יאמטי בשנת 1960. השניים נעשו לזוג מבחינה עסקית ומבחינה רומנטית ונשארו יחד במשך 50 שנה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ולנטינו גאראווני
ולנטינו גאראווני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- ולנטינו גאראווני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
