ונצל הבליק
.jpg) | |
| לידה |
4 באוגוסט 1881 מוסט, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
23 במרץ 1934 (בגיל 52) איצהו, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| תקופת הפעילות |
1920–1940 (כ־20 שנה) |
| תחום יצירה |
אמנות חזותית, אדריכלות, גרפיקה, ציור, עיצוב טקסטיל |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם |
| בן או בת זוג |
אליזבת הבליק-לינדמן |
  | |
ונצל הבליק (בגרמנית: Wenzel Hablik; 4 באוגוסט 1881 – 23 במרץ 1934) היה צייר, גרפיקאי ומעצב גרמני.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד בבית הספר היסודי, היה הבליק חניך בבית המלאכה של אביו מגיל 8 עד 12. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הקהילתי (1893–1896) הוא הפך לצייר קרמיקה במפעל בעיר מולדתו בריקס, ולאחר מכן היה שרטט במשרדו של אדריכל. 1898–1902 למד במכללה הטכנית לתעשיית חרסינה ולעסקים בטפליץ-שנאו (טפליצה / צ'כיה). בשנים 1902–1905 למד ציור בבית הספר לאמנות שימושית בווינה.
הציורים הראשונים של אדריכלות נעשו משנת 1902/03. בנוסף הוא עיצב בדים למפעל הרהיטים הווינאי של הוגו שמידל, שהציג אותו בפני קבוצת סופרים סביב ארתור שניצלר, יעקב וסרמן ואלכסנדר רודה. בשנים 1905–1907 למד באקדמיה לאמנות בפראג. בשנת 1906 נסע ונצל הבליק לצפון איטליה ושווייץ.
בשנת 1908 התיישב באיצהו, ונסע לטיול של שלושה חודשים בקונסטנטינופול ובאסיה הקטנה בשנת 1910.
מאז שנת 1912 היה לו קשר הדוק עם מבקר האמנות ובעל הגלריה הרווארת ולדן בברלין, דרכו הכיר את הציירים אומברטו בוקיוני וקרל שמידט-רוטלוף. בשנת 1913 נסע לפינלנד. בשנת 1914 הוא השתתף בתערוכת Werkbund הגרמנית בקלן עם אריגי הטקסטיל שתכנן עבור מפעל אריגה של אשתו אליזבת הבליק-לינדמן.
במהלך מלחמת העולם הראשונה בשנת 1915/16 הוא היה צייר מלחמה בקרפטים.
בשנת 1916 הוא הפך לחבר ב- Werkbund הגרמני.
ונצל הבריק ואליזבת לינדמן נישאו בשנת 1917. סדנת האריגה נקראה "הבריק-לינדמן" בעיר איצהו שם הם גרו. וילה שנרכשה באיצהו ועוצבה מחדש על ידי הבריק הפכה למרכז היצירה האמנותית המשותפת של הזוג בשנים הבאות. [2] זה המקום בו שוכנו הסטודיו של הבריק, אוספי הקריסטלים, המינרלים, הצדפים והחלזונות שלו, חנות חיתוך אבני החן שלו וסדנת המתכת שלו. ערבי ריקוד ומוזיקה אקספרסיוניסטיים הפכו את הבית למקום מפגש עבור אמנים רבים, כולל הרפורמטור פידוס.
בשל שנות עבודתו על ארכיטקטורות אוטופיות, הביק הגיש בקשה בינואר 1919 להשתתף בתערוכה לאדריכלים לא ידועים בברלין, והאדריכל ולטר גרופיוס ביקש ממנו בעניין רב להגיש עבודות. בתערוכה שנפתחה ב־25 במרץ 1919, הבליק היה המשתתף המוצג ביותר אחרי הרמן פינסטרלין. באותה תקופה היה חבר באגודת האמנים "אלטונה". בנובמבר 1919 ביקש ממנו האדריכל ברונו טאוט לקחת חלק עם אדריכלים וציירים אחרים בחילופי מכתבים על רעיונות בנייה אוטופיים, שנמשכה עד דצמבר 1920 ואשר נודעו בשם "שרשרת הזכוכית".
בשנת 1920 קיבל הבליק, שנולד במונרכיה ההבסבורגית, אזרחות גרמנית.
מאז 1921 התרכז הבריק יותר בעבודות יד והיה מיוצג פעמיים בשנה בעיצוביו לאריגי טקסטיל, כלי שולחן, סכו"ם כסף ופסלי בעלי חיים, בתערוכות האומנות במהלך ירידי המסחר בלייפציג.
בשנת 1925/26 נסע לבוליביה, צ'ילה, מערב הודו והאיים האזוריים.
ונצל הבריק נפטר בשנת 1934 מסיבוכים מסרטן. קברו נמצא בנורדהסטדט-ווסטרוולד שבשלזוויג-הולשטיין.
עזבונו נמצא במוזיאון ונצל הבריק באיצהו מאז 1995.[2]
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העבודה הציורית שלו כוללת כ־600 ציורים. מהם כ -250 ציורי שמן, בעיקר דיוקנאות, עירום, נופים, פרחים וכן מוטיבים סימבוליסטיים רבים וכן נושאים אוטופיים וסמליים טבעיים (מבנים גבישיים, אש, יקום).
הדיוקנאות הראשונים נוצרו בבית הספר לאמנות שימושית בווינה. עור פנים חיוור, עיניים חדות ושפתיים מודגשות וצבעוניות שמדגישות את הביטוי הרגשי של האדם - אלה מאפיינים שנותרו ביצירתו של הבריק עד הסוף. הדיוקנאות מתקופת פראג 1905–1907 הושפעו גם מסמליות, במיוחד מהשפעתו של אדוורד מונק. במקביל, הוא יצר נופים מהאזור סביב עיר הולדתו בריקס. טכניקת הציור של הבליק, שבה יש משיכות קצרות במרית או ישירות ממכחול, מושפעות בבירור מואן גוך.
תמונות ז'אנר שצייר מראות סצינות של בתי קפה בהמבורג ומוטיבים ממראות השוק. במהלך נסיעתו לקושטא בשנת 1910 ולאחריה, הוא יצר אוסף חשוב של עבודות רישומים וציורים של סצינות רחוב מזרחיות, דיוקנאות, נופים ונופים אדריכליים מהעיר הגדולה ומאסיה הקטנה.
מאז 1908 עיצב ריהוט ועיטורי פנים עבור משפחת פטרונו ריכרד ביל וכן עבור חוג לקוחות מהמעמד הגבוה.
מאז 1908 הוא תכנן את הטקסטיל שיוצר במפעל אריגת היד של אליזבת לינדמן, וביניהם התבלטו דפוסים עם מוטיבים גבישיים, שהיו אופנתיים גם מעבר לשנות העשרים.[3]
בהשפעת מהפכת אוקטובר הרוסית, יצר הבריק ציורים אקטיביסטיים-אוטופיים של צורות נעלמות וגבישים ועולמות חדשים. מאז 1919/20 עיצב עבודות יד גם בצורות אוטופיות כמו מנורות, קופסאות ופסלים קטנים, אשר יחד עם הריהוט יוצא הדופן ועיטורי הקיר בגוונים אקספרסיוניסטים יצרו רושם של עיצוב "אוטופי" עבור לקוחותיו.
לאחר נסיעתו של האבליק לדרום אמריקה בשנת 1925 הוא יצר ציורים של נופים אקזוטיים ותמונות קקטוסים, שבעקבותיהם צוירו בעיקר פרחים. עיצובי הטקסטיל שלו משנות העשרים ותחילת שנות השלושים, כמו גם השטיחים שעיצב ונארגו על ידי אליזבת הבריק-לינדמן מאז 1925, הם מהמודרניים והאיכותיים ביותר של התקופה.[4]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hablik, Wenzel. In: Ulrich Thieme, Fred. C. Willis (Hrsg.): Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart. Begründet von Ulrich Thieme und Felix Becker. Band 15: Gresse–Hanselmann. E. A. Seemann, Leipzig 1922, S. 404
- ^ Die Habliks und ihr buntes Haus | Monumente Online, www.monumente-online.de (בגרמנית)
- ^ Deckenmalereien von Wenzel Hablik in Bad Oldesloe entdeckt | Monumente Online, www.monumente-online.de (בגרמנית)
- ^ Lebensstationen: Wenzel Hablik und Elisabeth Lindemann. In: Katrin Maibaum (Hrsg.): Bei Habliks zu Hause – Das Künstlerhaus in der Itzehoer Talstraße. Wachholtz, Neumünster 2012, S. 44–45