וסילי ארכיפוב

וסילי ארכיפוב
Васи́лий Алекса́ндрович Архи́пов

אין תמונה חופשית
לידה	30 בינואר 1926 זבורקובו, רוסיה
פטירה	19 באוגוסט 1998 (בגיל 72) רוסיה
מדינה	ברית המועצות
השכלה	S.O. Makarov Pacific Naval Institute
בת זוג	אולגה ארכיפוב
השתייכות	הצי הסובייטי
תקופת הפעילות	? – 19 באוגוסט 1998
דרגה	אדמירל
פעולות ומבצעים
Soviet–Japanese War משבר הטילים בקובה המלחמה הקרה
עיטורים
מדליית הניצחון על יפן מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945 מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין עיטור "שירות המולדת בכוחות המזוינים של ברה"מ" מדלייה להנצחת 300 שנה לצי הרוסי מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה להנצחת 70 שנה לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה לציון 30 שנים לייסוד צבא היבשה והצי של ברית המועצות מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליית השירות המצוין עיטור מלחמת המולדת מדליה על שם ז'וקוב עיטור הכוכב האדום דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית עיטור הדגל האדום מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 מדליית וטרן הכוחות המזוינים של ברית המועצות מסדר שירות המולדת בכוחות המזוינים הסובייטים, דרגה 3 מדליה על הצטיינות בהגנת גבולות ברית המועצות מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה מדליה על ההצטיינות בקרב מדליה להנצחת 50 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליה על חיזוק הברית הקרבית תג "מפקד צוללת"

וסילי אלכסנדרוביץ' ארכיפוב (ברוסית: Василий Александрович Архипов;‏ 30 בינואר 1926 – 19 באוגוסט 1998) היה קצין בצי הסובייטי שמנע ירי טיל גרעיני בעת משבר הטילים בקובה. לפי תיאורו של נועם חומסקי, המתקפה הייתה עלולה להתפתח למלחמת עולם ולמלחמה גרעינית. כמפקד שייטת וכסגן מפקד הצוללת B-59, היה ארכיפוב הקצין היחיד על הסיפון שהתנגד לכוונת המפקד לירות טילי טורפדו גרעיניים נגד צי ארצות הברית, כוונה שהייתה צריכה לקבל את אישורם של כל שלושת הקצינים הבכירים ביותר בצוללת. בשנת 2002, עם פרסום פועלו והאסון שמנע, כונה בתקשורת בתור "הקצין שהציל את העולם".

שירות צבאי

ארכיפוב נולד למשפחת איכרים ענייה בקרבת מוסקבה. השתתף במלחמה הסובייטית-יפנית בשנת 1945 כחלק מצוות שולת מוקשים ועבר הכשרות במספר בסיסי אימון של חיל הים הסובייטי.

בשנת 1947, לאחר שסיים את הכשרתו כלוחם בחיל הים, שובץ בצוות צוללות ונשלח לים השחור ולים הבלטי.

ביולי 1961, ארכיפוב קיבל את הפיקוד העליון על הצוללת הגרעינית הסובייטית K-19. לאחר מספר שיוטים דרום-מזרחית לגרינלנד החלה להתפתח דליפה במערכת הקירור של התא האטומי של הצוללת. הדליפה הובילה לכשל במערכת הקירור וכתוצאה החום עלה לרמה מסוכנת. החום החל להשפיע גם על תשדורת הרדיו מן ואל הצוללת וכך הצוות לא היה יכול לתקשר כיאות עם הפיקוד במוסקבה. ללא מערכות אל-כשל, אחד ממפקדי הצוללת פקד על 7 מלחים מן הצוות ההנדסי למצוא פתרון לבעיה לפני שתחל תגובה גרעינית והתכה גרעינית. החיילים שנאלצו לתקן את הדליפה ולדאוג לקירור המנוע הגרעיני נחשפו לקרינה ברמה גבוהה לאורך זמן רב. הם הצליחו במשימתם, הרכיבו מערכת קירור משנית וגרמו לתא הגרעיני להתקרר במידה מספקת. על אף שהצוללת לא התפוצצה ושלא נוצרה תגובה גרעינית, כל אנשי הצוות, ביניהם ארכיפוב, ספגו כמות נכבדת של קרינה מייננת. המפקד האחראי על תיקון הדליפה ושבעת חייליו מתו בתוך חודש מאז תיקון הליקוי, מותם היה כתוצאה מן הקרינה הקטלנית. במשך שנתיים מאז התקרית, 15 מלחים שהיו על הסיפון החלו לחלות ולפתח תסמינים שונים הקשורים לקרינה.

מעורבותו במשבר הטילים בקובה

ערך מורחב – משבר הטילים בקובה

הצוללת הסובייטית B-59 בקרבת קובה

ב-27 באוקטובר 1962, במהלך משבר הטילים בקובה, 11 משחתות של הצי האמריקאי ונושאת המטוסים יו.אס.אס רנדולף איתרו את הצוללת הסובייטית מסוג פוקסטרוט B-59 בקרבת קובה. חרף העובדה שהצוללת הייתה במים בינלאומיים ולא במים טריטוריאליים, הכוחות האמריקאים החלו להשליך פצצות עומק מעל הצוללת במטרה לגרום לה לצוף מעלה ולהזדהות. אנשי הצוות בצוללת לא קיבלו שום תשדורת ממוסקבה במשך כמה ימים, אף על פי שהם כן הצליחו לקבל תשדורות רדיו של האמריקאים, וברגע שהם החלו להימלט מכוחות ארצות הברית הם לא יכלו לעצור ולקלוט תשדורות כלשהן. כלומר, בצוללת שררה אפלה תקשורתית מוחלטת ואנשיה לא יכלו לדעת אם מלחמת עולם שלישית כבר פרצה או לא. מפקד הצוללת, ולנטין גריגורייבץ' סביטסקי, היה משוכנע שפרצה מלחמה ורצה לשגר טילי טורפדו גרעיניים לעבר הכוחות האמריקאים.

שלא כמו בספינות קרב או כלי מלחמה ימיים אחרים, החוק בצוללת קבע ששלושת הקצינים הבכירים ביותר בה צריכים להגיע להחלטה פה אחד באם לשגר נשק גרעיני: סביטסקי, פוליטרוק ("קצין חינוך") איוון סמנוביץ' וסגן מפקד הצוללת ארכיפוב. בצוללת אחרות מפקד הצוללת נזקק רק לאישורו הנוסף של הקצין הפוליטי כדי לעשות שימוש בנשק "שובר שוויון", אך בשל דרגתו הרמה של ארכיפוב נקבע כי על גבי הצוללת B-59 יש צורך גם באישורו. הקצינים החלו להתווכח ורק ארכיפוב התנגד לשיגור הטורפדו.

ארכיפוב לא היה המפקד של הצוללת בה נכח, B-59, אך הוא היה מפקדן של כל הצוללות באזור B-4, B-36 והצוללת B-130, ולכן מבחינה טכנית כוחו היה שווה לכוחו של המפקד סביטסקי. ארכיפוב הצליח לשכנע את סביטסקי לצוף מעל המים ולחדש את הקשר עם מוסקבה. בכך נמנעה כמעט לחלוטין פריצה של מלחמה גרעינית עולמית לו מפקד הצוללת היה משגר נשק גרעיני. סוללות הצוללת נחלשו בשל שהייתה הארוכה בעומק רב, המיזוג קרס וכתוצאה החום עלה וגם רמת הפחמן הדו-חמצני, אווירה זה עוררה מתחים ופגעה במחשבה שקולה וצלולה. הצוללת B-59 אולצה לצוף ולהתגלות ובסופו של דבר לחזור למים הטריטוראליים של ברית המועצות.

אחרית דבר

מיד עם חזרתם לרוסיה, רבים מחברי צוות הצוללת נתקלו בבוז מצד מפקדיהם. אחד מהאדמירלים של חיל הים הסובייטי אמר "היה עדיף לו הייתם שוקעים יחד עם הצוללת". אולגה, אשתו של ארכיפוב, אמרה "הוא לא אהב לדבר על זה. הוא הרגיש שהם לא העריכו את מה שעבר עליהם". כל אחד ממפקדי הצוללת נדרש לתת דין וחשבון על האירועים במשימה אל שר ההגנה הסובייטי, אנדריי גרצ'קו. גרצ'קו רתח מזעם על כך שהלוחמים בצוללת לא דבקו בנהלים ובפקודות לאחר שגילה שהאמריקאים איתרו אותם. אחד מהקצינים אף תיאר את תגובתו של גרצ'קו וסיפר "ברגע שהוא גילה שהיו אלה צוללות הדיזל שנשלחו לקובה, הוא הסיר את משקפיו והלם בהם בשולחן בזעם, הם נשברו לרסיסים והוא יצא במהרה מן החדר".

בשנת 2002, הקצין במילואים ואדים פבלוביץ' אורלוב, שנכח בצוללת, ערך מסיבת עיתונאים וגילה לתקשורת שהצוללת הייתה חמושה בטילי טורפדו גרעיניים וכי ארכיפוב היה הסיבה שלא נעשה בהם שימוש. אורלוב הציג את התרחשות האירועים באופן פחות דרמטי, הוא ציין שהמפקד סביטסקי איבד את מזגו אך לבסוף נרגע.

כאשר דן במשבר הטילים בקובה בשנת 2002, רוברט מקנמארה, שר ההגנה של ארצות הברית באותה תקופה, אמר: "היינו ממש קרובים" למלחמה גרעינית, "קרוב יותר מכפי שידענו באותו זמן". ארתור מאייר שלזניגר, מיועציו של הנשיא ג'ון פ. קנדי והיסטורין חיזק את דעתו של מקנמארה וציין "זה לא היה הרגע המסוכן ביותר במלחמה הקרה, זה היה הרגע המסוכן ביותר בהיסטוריה האנושית".

לאחר התקרית

ארכיפוב המשיך את שירותו בצי הסובייטי. בשנת 1964 מונה לפקד על פלגת צוללות ובהמשך פיקד על שייטת צוללות. בשנת 1975 הועלה לדרגת "קונְְטְר-אדמירל" (דרגה המקבילה לדרגת תת-אלוף בצה"ל) ומונה לראש האקדמיה הצבאית של הצי בעיר לנינגרד. בשנת 1981 הועלה לדרגת "וִיצֶה-אדמירל" (המקבילה לדרגת אלוף בצה"ל). בשנת 1985 פרש מהשירות הצבאי.

הוא השתקע בעיר בלאשיחה שבמחוז מוסקבה וחי שם עד מותו ב-19 באוגוסט 1998. הקרינה, לה נחשף ארכיפוב בשנת 1961, הובילה לכך שהוא פיתח סרטן כליות, כמו רבים מחברי הצוות שלו שנכחו על הצוללת K-19. ניקולאי ולדימירוביץ' זטייב, מפקד הצוללת K-19 בעת התקרית, מצא את מותו 9 ימים בלבד לאחר מותו של ארכיפוב, ב-28 באוגוסט 1998. הן זטייב והן ארכיפוב מתו בגיל 72.

ארכיפוב נישא לאולגה וחי עימה עד ליום מותו, הזוג הביא לעולם ילדה בשם ילנה.

על תקרית הצוללת משנת 1961 ועל תגובתו של ארכיפוב הופק הסרט קיי-19 בכיכובו של האריסון פורד בשנת 2002.

ראו גם

• סטניסלב פטרוב, קצין במערך הנ"מ הסובייטי שהחליט להתעלם מהתרעה שגויה של שיגור טילים גרעיניים לעבר ברית המועצות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וסילי ארכיפוב בוויקישיתוף

• וסילי ארכיפוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)