רוברט מקנמארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט מקנמארה

רוברט סטריינג' מקנמארהאנגלית: Robert Strange McNamara;‏ 9 ביוני 1916 - 6 ביולי 2009), היה מזכיר ההגנה השמיני של ארצות הברית, בין השנים 1961 ל-1968, בממשליהם של הנשיאים ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון, במהלך מלחמת וייטנאם.

לאחר שהתפטר מתפקידו כמזכיר ההגנה בשנת 1968, מונה מקנמארה לנשיא הבנק העולמי ונשא בתפקיד עד 1981. מקנמארה נחשב למייסד ניתוח המערכות בתחום המדיניות הציבורית, שיטה אשר התפתחה וידועה כיום בשם ניתוח מדיניות.

מקנמארה זכור כמזכיר ההגנה אשר, יחד עם הנשיאים קנדי וג'ונסון, הסלים את מלחמת וייטנאם, בתקופת קנדי עלה מספר החיילים האמריקנים בוייטנאם לכ-16 אלף (לעומת תקופת הנשיא דווייט אייזנהאואר, אשר שלח לוייטנאם כ-500 חיילים), ולאחר מכן בתקופת ג'ונסון עלה מספר החיילים לכ-550 אלף חיילים.

מקנמארה זכור גם עקב מעורבותו בפעילות האמריקאית סביב קובה: הפלישה הכושלת למפרץ החזירים בתחילת כהונתו של קנדי וחלקו בניהול משבר הטילים בקובה, יחד עם הנשיא קנדי, בשנת 1962.

לפני תפקידו כמזכיר ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט מקנמארה נולד בסן פרנסיסקו, קליפורניה ב-9 ביוני 1916.

מקנמארה סיים תואר ראשי בכלכלה, ותארים משניים במתמטיקה ובפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. מקנמארה סיים תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד. לאחר מכן עבד כרואה חשבון, עד לחזרתו לאוניברסיטת הרווארד, שם היה עוזר הוראה ולימד בבית הספר למנהל עסקים.

במסגרת תפקידו בהוראה, טווה מקנמארה קשרים עם חיל האוויר האמריקני, אליו הצטרף בשנת 1943, בדרגת סרן. תפקידו בחיל האוויר היה ניתוח מערכות וסטטיסטיקה, אשר התמקדו בעיקר במפציצים האמריקניים, B-29, בעת מלחמת העולם השנייה, ובעיקר בחזית הסינית. מקנמארה השתחרר בשנת 1946 בדרגת סגן אלוף, כאשר הוא מקבל את אות לגיון ההצטיינות.

לאחר שירותו הצבאי, הצטרף לתאגיד הרכב פורד, שם עסק בתפקידים כלכליים וניהוליים, עד שהתקדם וב-1960 מונה לנשיא הראשון של החברה שלא השתייך למשפחת פורד.

כמזכיר ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1968 מקנמרה בישיבת קבינט עם הנשיא לינדון ג'ונסון ושר החוץ דין ראסק

עם היבחרו לנשיא ארצות הברית, הציע ג'ון פ. קנדי למקנמארה תפקיד בממשלתו, כשר האוצר או כמזכיר ההגנה. מקנמארה, שרק חמישה שבועות קודם לכן מונה לנשיא פורד, הסכים לשמש כמזכיר ההגנה, ונכנס לתפקידו עם השבעת הנשיא, בינואר 1961.

בתחילת תפקידו כמזכיר, החליטו מקנמארה וקנדי לזנוח את מדיניותו של הנשיא הקודם דווייט אייזנהאואר, אשר עיקרה תקיפה מאסיבית ומכה ראשונה, לטובת מדיניות תגובה גמישה. בנוסף, יצר מקנמארה בשנת 1961 את הסוכנות למודיעין הגנה (DIA), אשר עודנה קיימת. מקנמארה, יחד עם הנשיא קנדי וממשלו, דגל באידאולוגיה ובמדיניות אנטי-קומוניסטית. מדיניות זו כללה חבירה למדינות אנטי-קומוניסטיות בעלות אינטרסים משותפים, מימונן, אימונן וציודן, אל מול מדינות וגופים "לוחמי חופש", אשר חברו לברית המועצות. זאת, כחלק מן המלחמה הקרה.

באפריל 1961, יעץ מקנמארה לקנדי בעד הפעולה הכושלת, הפלישה למפרץ החזירים. פעולה זו גרמה למבוכה לנשיא קנדי הצעיר, לממשלו ולמקנמארה, אשר הודה בפני כתבים בשנת 1968 כי פעולה זו הייתה משגה בשעתו.

באוקטובר 1962, בעת משבר הטילים בקובה, היה מקנמארה מן המצדדים באופציית הסגר הימי על קובה. פתרון זה צלח, והיה מן ההצלחות החשובות ביותר של הנשיא קנדי וממשלו, וכן של מקנמארה, כאשר סיום המשבר מנע מלחמה גרעינית בין גושית, בעת המלחמה הקרה.

באפריל 1965 היה מקנמארה מאדריכלי המבצע האמריקני ברפובליקה הדומיניקנית, אשר מנע הפיכה במדינה זו.

במהלך מלחמת וייטנאם, הסלים מקנמארה, יחד עם הנשיאים ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון, את המלחמה, כאשר בתקופת קנדי עלה מספר החיילים האמריקנים בוייטנאם לכ-16 אלף (לעומת תקופת הנשיא דווייט אייזנהאואר, אשר שלח לוייטנאם כ-500 חיילים), ולאחר מכן בתקופת הנשיא ג'ונסון לכ-550 אלף חיילים. מקנמארה החזיק, כרבים אחרים בשעתו, בתאוריית הדומינו, וזו הייתה, על פיו, גורם משמעותי וראשון במעלה, לפרוץ מלחמת וייטנאם.

מקנמארה עזר לפיתוח, לחדשנות ולמודרניזציה בצבא האמריקני, כחלק מאסטרטגייה אשר נועדה להגדיל את ההרתעה האמריקנית אל מול ברית המועצות. חלק מהתחדשות זו היה מעבר מדלק נוזלי לדלק מוצק, בשימוש בטילים. בנוסף, עזר מקנמארה לשיפור הביצועים וההגנה של המפציצים האסטרטגיים, ולהגדלת התקציב למחקר ופיתוח בתחום החלל.

מקנמארה עשה שימוש בהשכלתו ורעיונותיו האקדמיים בתחום הכלכלה, העסקים וקבלת ההחלטות, והכניס לפעילות הצבאית האמריקנית את השימוש בניתוח מערכות. עיקר תורה זו לשפר את היכולת בקבלת החלטות צבאיות ומדיניות, תוך שימוש בסטטיסטיקה ומחקר בקשת של תחומי מדעי החברה, כגון כלכלה, פסיכולוגיה ומדעי המדינה. תורת ניתוח המערכות עוזרת בתקצוב נכון, רכש נכון וייעול של הצבא, ובקבלת החלטות משופרת בידי גופי הצבא והממשל.

בסוף כהונתו הביע התנגדות לשימוש במערכת טילים אנטי-בליסטית (ABM). מקנמארה טען כי תוכנית זו תהיה יקרה ולא יעילה, שכן היא תגביר את החימוש ההתקפי של ברית המועצות. מקנמארה גרס, כי לעומת תוכנית זו עדיפה התפרסות גרעינית רחבה של ארצות הברית. בהקשר זה, תמך מקנמארה במדיניות של השמדה הדדית מובטחת (MAD).

לאחר תפקידו כמזכיר ההגנה, חייו האישיים ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקנמארה פרש מתפקידו בפברואר 1968, וקיבל מהנשיא ג'ונסון את מדליית החירות הנשיאותית. כמו כן, קיבל מקנמארה את מדליית השירות המכובד. משנת 1968 ועד לשנת 1981, שימש מקנמארה כנשיא הבנק העולמי.

מקנמארה היה נשוי משנת 1940 למרגרט קרייג, אשר נפטרה מסרטן בשנת 1981. לזוג נולדו שתי בנות ובן. לאחר מות אשתו, ניהל מערכת יחסים נוספת, וחברתו לחיים נפטרה בשנת 2001. מקנמארה נישא בשנית בשנת 2004, לדיאנה בייפילד.

בשנת 1995, פרסם מקנמארה את ספרו "במבט לאחור" (In Retrospect), אשר מגולל את מלחמת וייטנאם והטעויות של הממשל האמריקני בניהולה.

בשנת 2003, ביים ארול מוריס סרט תעודה על חייו של מקנמארה, בשם ערפל המלחמה. הסרט המורכב בעיקר מראיונות של מקנמארה ומקטעי ארכיון, זכה בפרס האוסקר לסרט התעודה הטוב ביותר לשנה זו.

מקנמארה נחשב גם היום לאחד מאדריכלי הכישלון האמריקני בוייטנאם.

ב-6 ביולי 2009 מת מקנמארה בשנתו בביתו שבוושינגטון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]