ועדת הקבינט לביטחון לאומי של אוסטרליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ועדת הקבינט לביטחון לאומי של אוסטרליה
מידע כללי
מדינה אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד אחראי מחלקת ראש הממשלה והקבינט
תאריך הקמה 1996
ממשלה ממשלת אוסטרליה
ראש ראש ממשלת אוסטרליה (יו"ר)
מטה מרכזי בית הפרלמנט, קנברה, אוסטרליה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ועדת הקבינט לביטחון לאומי של אוסטרליהאנגלית: Cabinet National Security Committee; הידועה בשמה NSC) היא גוף במחלקת ראש הממשלה והקבינט של ממשלת אוסטרליה המופקדת על פיקוח כל הנושאים הקשורים לביטחון הלאומי, תיאום מודיעיני ואסטרטגיה ביטחונית. תפקידיה של הוועדה לביטחון לאומי הם לדון בעניינים הנוגעים לביטחון הלאומי: הכוחות המזוינים, מדיניות החוץ, הגנת גבולות, יחסים בין-לאומיים, קהיליית המודיעין, חוסן, אנרגיה ואבטחת משאבים. לפי החוק האוסטרלי ועדת הקבינט לביטחון לאומי רשאית להחליט על שימוש בסמכויות העומדות לרשות הממשלה. זה כולל סיכול ממוקד. פעולה שכזו עשויה להיות גם התקפית מבחינה צבאית ולא רק הגנתית.[1]

חיילי הצבא האוסטרלי והמשטרה הפדרלית האוסטרלית במשימת הכוח הבינלאומי למזרח טימור (INTERFET) בדילי, מזרח טימור בפברואר 2000.

ראש ממשלת אוסטרליה משמש כיושב ראש הוועדה.

סמכויות הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סעיף 61 לחוקת אוסטרליה, הסמכות הביצועית נתונה למלך, הניתנת להפעלתו על ידי המושל הכללי. על פי מוסכמה, סמכות זו מופעלת על פי המלצת שרי ועדת הקבינט לביטחון לאומי. כתוצאה מכך קיימים למושל הכללי מספר סוגים שונים של סמכויות על הכוחות הצבאיים אם כי באופן טקסי, כאשר בפועל נמצאות הסמכויות בידי ועדת הקבינט לביטחון לאומי:[2] סעיף 68 לחוקה מעניק את הפיקוד העליון על כוחות ההגנה של אוסטרליה, ואת הסמכות הקדומה לפרוס את הכוחות המזוינים מעבר לים, לרבות במלחמה ובעימותים אחרים.

יתרה מכך, הממשלה אינה נדרשת לאישור הפרלמנט האוסטרלי לפני שהיא מחליטה לממש את זכותה ולפרוס כוחות מזוינים או להכריז מלחמה. עם זאת, עקרון הריבונות הפרלמנטרית מחייב שהפרלמנט שולט בכוח המבצע והביצוע באמצעות פיקוח פרלמנטרי.[2]

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב ועדת הקבינט לביטחון לאומי כולל:

מעמד משרה
יו"ר
סגן יו"ר סגן ראש ממשלת אוסטרליה
משתתפים קבועים
  • שרת החוץ
  • שר ההגנה
  • הגזבר הלאומי
  • היועץ המשפטי לממשלה
  • שר האנרגיה ושינוי האקלים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Cameron Moore, The war powers debate: the Governor-General as Commander-in-Chief, The Strategist, ‏29 באוגוסט 2016 (באנגלית)
  2. ^ 1 2 Gabrielle Appleby, Explainer: Australia’s war powers and the role of parliament, The Conversation, ‏2 בספטמבר 2014 (באנגלית)