לדלג לתוכן

הכרזת מלחמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החלטה של הקונגרס האמריקאי שנחתמה על ידי הנשיא תאודור רוזוולט ב-8 בדצמבר 1941 שהכריזה מלחמה על יפן.

הכרזת מלחמה היא מעשה רשמי שבאמצעותו מדינה אחת מכריזה על פעילות מלחמה קיימת או קרובה נגד אחרת. ההצהרה היא מעשה פומבי על ידי גורם מורשה של ממשלה לאומית, במטרה ליצור מצב מלחמה בין שתי מדינות או יותר. החוקיות של מי המוסמך להכריז מלחמה משתנה בין אומות וצורות ממשל. במדינות רבות, הכוח הזה ניתן לראש המדינה או הריבון. הפרוטוקול הבינלאומי הרשמי להכרזת מלחמה הוגדר באמנת האג (III) משנת 1907 בדבר פתיחת פעולות איבה.

מאז 1945 הפכו התפתחויות במשפט הבין-לאומי כגון מגילת האומות המאוחדות, האוסרת הן על האיום והן על השימוש בכוח בסכסוכים בינלאומיים, את הכרזות המלחמה למיושנות במידה רבה ביחסים הבינלאומיים, אם כי להצהרות כאלה עשויות להיות רלוונטיות ביחס לחוקים המסדירים לחימה או בהקשר למדינות נייטרליות. מועצת הביטחון של האו"ם, במסגרת הסמכויות הניתנות בסעיפים 24 ו-25, ובפרק השביעי של האמנה, רשאית לאשר פעולה קולקטיבית לשמירה או לאכוף של שלום וביטחון בינלאומיים. סעיף 51 של אמנת האומות המאוחדות קובע גם כי: "שום דבר באמנה הנוכחית לא יפגע בזכות הטבועה להגנה עצמית אינדיבידואלית או קולקטיבית אם תתרחש מתקפה מזוינת נגד מדינה".

הכרזות מלחמה היו נדירות ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה. חוקרים דנו בסיבות לירידה, כאשר חלקם טוענים שמדינות מנסות להתחמק מההגבלות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי (השולט בהתנהלות במלחמה) בעוד שאחרים טוענים שהכרזות מלחמה מהוות סממנים של תוקפנות ומטרות מקסימליסטיות.

הכרזות מלחמה היו אמצעים דיפלומטים מקובלים מאז תקופת הרנסאנס.

לפי החוק הבינלאומי, הכרזת מלחמה מובילה להתנגשויות צבאיות בין הצבאות של המדינות המעורבות. הקמת חבר הלאומים, שהוקם בשנת 1919 לאחר מלחמת העולם הראשונה, הראתה שהמעצמות מחפשות דרכים אמיתיות למנוע את הקטל והזוועות של מלחמת העולם הראשונה. מאידך, המעצמות לא הצליחו למנוע את מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הוקם האו"ם כדי למנוע סכסוכים עתידיים.

הכרזות מלחמה שתקפות עד היום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרזות מלחמה אחדות תקפות עד היום, אם כי יש להן בעיקר משמעות פוליטית:

הכרזות מלחמה שאינן תקפות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה[1] נאמר:

(א) המדינה לא תפתח במלחמה ולא תנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, למלחמה, אלא מכוח החלטת הממשלה.

(א1)) על אף האמור בסעיף קטן (א) ובסעיף 33(א), הממשלה רשאית להחליט על אצילת סמכותה לפי סעיף קטן (א), דרך כלל או במקרה מסוים, לוועדת שרים שנקבעה בחוק; החליטה הממשלה על אצילת סמכותה לוועדת השרים, תפעיל ועדת השרים את סמכותה רק אם מצא ראש הממשלה כי הפעלת הסמכות בידי הוועדה, במקום הממשלה, נדרשת, בנסיבות העניין, בשל טעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה, לרבות טעמי סודיות הכרוכים בהם.

(ב) אין בסעיף זה כדי למנוע פעולות צבאיות אחרות הנדרשות למטרת הגנה על המדינה וביטחון הציבור.

(ג) הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה או לנקוט פעולה צבאית משמעותית לפי סעיף קטן (א) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי ואם התקבלה ההחלטה בידי ועדת השרים כאמור בסעיף קטן (א1) ,תימסר הודעה על כך, בהקדם האפשרי, לממשלה ולוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של כנסת; ראש הממשלה ימסור את ההודעה בהקדם האפשרי גם במליאת הכנסת; הודעה על פעולות צבאיות אחרות כאמור בסעיף קטן (ב) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי.

חוק יסוד: הממשלה

ב-30 באפריל 2018 הועבר תיקון לחוק בישראל כך שהקבינט המדיני-ביטחוני הוסמך להכריז מלחמה, בהשתתפות של מחצית מחברי הקבינט בהצבעה, אך בלי לקבוע את הרוב הנדרש. כן נקבע כי החלטה על הכרזת מלחמה תוכל להתקבל בנסיבות מסוימות על ידי שר הביטחון וראש הממשלה בלבד.[2] יש שטענו שהשינוי נובע עקב המתיחות השוררת בזמן זה בין איראן לישראל.

ב-17 ביולי 2018 התקבל תיקון נוסף לחוק, שביטל את הסמכות שניתנה לשר הביטחון וראש הממשלה להחליט לבדם על הכרזת מלחמה בנסיבות מסוימות, והסמכות נשארה בידי הקבינט המדיני-ביטחוני. בנוסף, בוטלה ההוראה הדורשת השתתפות של מחצית מחברי הקבינט בהצבעה על הכרזת מלחמה, כך שלמעשה אין כל הוראה בדבר כמות המשתתפים והרוב הנדרש.

ב-8 באוקטובר 2023 הוכרזה מלחמת חרבות ברזל בעקבות טבח שבעה באוקטובר (ההודעה הרשמית על כך השתמשה במונח "פעולות צבאיות משמעותיות" ולא במונח "מלחמה").[3]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הכרזת מלחמה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]