ועד פקידי קושטא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ועד פקידי קושטא היה גוף כלכלי שנוסד ב-1726 באיסטנבול ויועד על מנת לתמוך ביהודי ארץ ישראל בכלל ויהודי ירושלים בפרט.

הרקע ההיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב שנת 1720 היה היישוב היהודי בירושלים שרוי במשבר כלכלי וקיומי. האשכנזים, שעלו יחד עם חבורת רבי יהודה החסיד, צברו חובות כבדים וגורשו מהעיר. היהודים הספרדים סבלו גם הם מחובות שהלכו ותפחו, כתוצאה מתשלומים מופקעים על שכר דירה, תשלומי שוחד ומסים שונים ומשונים. בנוסף, השלטון המרכזי באיסטנבול נחלש ועלה כוחם של שליטים מקומיים פרועים ומושחתים. כתוצאה מכל אלו התדלדל מאוד היישוב היהודי בירושלים ורבים היגרו לצפת, טבריה ואף לחוץ לארץ.

הוועד ופעולתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1726 הקים הגביר היהודי תושב איסטנבול ר' יעקב בן דוד זונאנה, יחד עם אחרים, את "ועד פקידי וגבירי ארץ ישראל בקושטא".

מטרת הוועד הייתה גיוס כספים מיהודי הגולה, באמצעות שליחים (בדומה לשד"רים) וחלוקה של כספים אלה ליהודי ירושלים לפי קריטריונים. בירושלים הוקם במקביל "כולל עיה"ק (עיר הקודש) ירושלים" (או "כולל הספרדים בירושלים"), כלומר ועד מקומי שתפקידו היה לחלק את הכספים בירושלים לפי תקנות הוועד.

לאחר מספר שנים הורחבו מטרות הוועד לתמיכה בכל יהודי ארץ ישראל בהם הערים צפת, טבריה וחברון.

עקב התמיכה הכספית והיכולת של הוועד לכפות על היהודים תקנון הפך הוועד למנהל בפועל של ענייני היהודים בירושלים. מצד שני, שלוחי הוועד פעלו גם, ללא מעמד רשמי, בחצר הסולטאן על-מנת לייצג את ענייני יהודי ארץ-ישראל. כיוון שהוועד באיסטנבול כלל את העשירים והמכובדים שביהודי העיר, נטו השלטונות להאזין לטענותיהם ובכך שופר מעמדם של יהודי ירושלים, מיסיהם הוקלו והוכבדה יד השלטון המרכזי על השליטים המקומיים בארץ ישראל.

תמיכה בעליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מראשית דרכו של הוועד הוא ארגן עליה שנתית לרגל של יהודים לירושלים. בעליות השתתפו מאות יהודים. מלבד הערך הרוחני, הדבר גם סייע כלכלית ליהודי ארץ-ישראל. הוועד גבה את תשלום מס עולי הרגל (ה"גאפאר") באופן מרוכז והעבירו לשלטון ובכך מנע שרירות-לב של פקידים מקומיים שנטו לעשוק את עולי הרגל שהגיעו בלא מסגרת מארגנת.

בשנת 1740 הקים הוועד אכסניה לעולים ביפו. היה זה ח'אן יהודי שהקל מאוד על העולים. בשנות ה-80 של המאה ה-20 זיהתה חוקרת יפו, ד"ר חנה רם, את מבנה הח'אן עם מבנה בית הכנסת לעולי לוב ביפו, המנציח כיום את הח'אן העתיק. לאחר מכן עבר המרכז היהודי ביפו לבית אג'ימן.

שנות דעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מרד מוחמד עלי, ב-1840, עליית מעצמות מערב אירופה ושקיעת העות'מאנים, נחלשה גם עוצמתו של הוועד. עם סיום השלטון העות'מאני בארץ ישראל, ב-1917 תם תפקידו של הוועד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב ברנאי, יהודי ארץ ישראל במאה הי"ח: בחסות פקידי קושטא, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשמ"ב-1982
  • אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים: חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע-עשרה, ירושלים: מרכז שלם, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]