יהודה החסיד (ירושלים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עליות לארץ ישראל והתיישבות בה

עליות קדומות בולטות לארץ ישראל:

עליות בעת העתיקה
עליות בימי הביניים:
עליות בעת החדשה:

עליות לפני קום המדינה


עליות לאחר קום המדינה

רבי יהודה חסיד לבית משפחת סג"ל, נולד בדוּבְּנוֹ (דובנא) שבפולין בשנת ה'ת"כ (1660), כאחת-עשרה שנים לאחר גזירות ת"ח ות"ט, שבהן טבחו ביהודים בערי דרום אוקראינה. הוא פעל כדרשן בעיירה שידלוב שבליטא, והתפרסם בחסידותו.

תולדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תנ"ז 1697 חולל תנועת עלייה לארץ ישראל, מתוך מטרה לקרב את ביאת המשיח. יש הגורסים, שהושפע ממגידים שבתאיים שסובבו בערי פולין. תחילה התארגנה קבוצה מצומצמת של כ-31 משפחות, אך במהלך המסע הארוך שארך כ-3 שנים, הצטרפו לחבורה יהודים רבים נוספים. בסופו של דבר מנתה הקבוצה כ-1,500 איש, שביניהם תלמידי חכמים ורבנים חשובים, מהם שנודעו כשבתאים מובהקים, כחיים מלאך, או שנחשדו בכך. הקבוצה זכתה גם לקבל תמיכה כספית מקהילות יהודיות שדרכן עברה. בהמשך המסע נטשו את הקבוצה יהודים רבים שנשארו בארצות שאליהן הגיעה הקבוצה, או אף חזרו לארץ מוצאם. רבים נוספים נספו במחלות, בסערות הים ובפגעים שונים. בסופו של דבר, לירושלים הגיעו ביום ה', ראש חודש מרחשוון של שנת ה'תס"א (14 באוקטובר 1700) רק כ-1,000 איש. (מספר כלל היהודים בעולם באותה תקופה היה פחות ממיליון נפש).

הקהילה היהודית בירושלים מנתה באותה העת כ-1,200 יהודים, והגעת הקבוצה כמעט והכפילה את גודל הקהילה. עוד בטרם הגיעה הקבוצה לירושלים, נעשו הכנות בשיתוף עם היישוב האשכנזי בירושלים והוקמו עבורם 40 בתים לדירות וכן הוקמו בית כנסת, בית מדרש, מקווה ובורות מים לקליטתם הראשונית.

ימים ספורים לאחר הגיעו לירושלים, בו' בחשוון תס"א 1700, נפטר רבי יהודה חסיד, בהיותו כבן 41 שנים.

לאחר מותו פרצו בקרב קהילתו מחלוקות רבות, בעיקר סביב האמונה המשיחית סביבו, ששררה בחלקים ממנה. רבים מבני הקבוצה חזרו לארצות מוצאם, מקצתם התפרסמו מאוחר יותר כשבתאים מובהקים, נרשמו כמה מקרים של התאסלמות והתנצרות, ומועטים בלבד נשארו בירושלים. בגלל שאחדים מהקבוצה נודעו בהזדהות עם השבתאות, הקבוצה ככלל, נדחתה על ידי הקהילה היהודית בירושלים ולא זכתה לקבל שום סיוע כלכלי, בניגוד למקובל בקהילה יהודית. ר' גדליה מסמיאטיץ, מתלמידי רבי יהודה, יצא לחו"ל כשד"ר לגייס תרומות עבור הקבוצה בירושלים. ר' גדליה חיבר ספר בשם "שאלו שלום ירושלים" שמתאר את מסע הקבוצה לא"י, והפיץ אותו בתקווה שיעורר אהדה, אך הצלחתו הייתה מעטה.

בית כנסת חורבת רבי יהודה חסיד ואיסור האשכנזים להתיישב בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה ימים לפני שנפטר, הספיק רבי יהודה חסיד לרכוש את המגרש הסמוך לבית הכנסת הרמב"ן העתיק, (שהיה ידוע כ"חצר האשכנזים" העתיקה בה התגוררו השל"ה הקדוש מפראג ותלמידיו שעלו לארץ כמאה שנים קודם לכן), כדי לבנות בית כנסת לעדה האשכנזית בעיר, אך בשל מותו הבלתי צפוי נותרו אחריו חובות גדולים לבנאים העַרַבים. בעקבות החובות הללו, נאסר על יהודים אשכנזים במשך כמאה שנים לגור בירושלים. בעקבות כך נאלצו האשכנזים שהתעקשו לגור בירושלים להתחזות לספרדים, כפי שהעיד ר' משה הירושלמי:

"אסור לו ליהודי ממדינותינו מפולין או מארצות אשכנז אחרות להיכנס לירושלים, אלא אם כן הוא מלובש במלבושי תוגרמה ומדבר בלשון תוגרמה עד שאין יודעים בו שמאשכנז הוא, וכל זאת בגלל מעשה חבר החסידים שעלו עם רבי יהודה החסיד השני ע"ה."

אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, עמ' 449

רק בשנת תקצ"ו 1836 הצליח רבי אברהם שלמה זלמן צורף מן היהודים האשכנזים שעלו בעליית תלמידי הגר"א להסדיר את החובות, ולהתיר ליהודים אשכנזים להתיישב בירושלים. אז נגאלה החצר ונבנה בה בית הכנסת האשכנזי הגדול שנודע בכינויו "חורבת רבי יהודה חסיד". כינוי זה נשתמר גם לאחר שחרב בשנית במלחמת השחרור.

מורשתו וחשיבות העלייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תס"ב 1702 הפליג ר' אברהם רוויגו מליוורנו יחד עם קבוצה מבני משפחתו ובאי ביתו ועם משפחתו של ר' מרדכי אשכנזי ותלמידיו סה"כ כ-25 איש לנמל יפו כדי לעלות לארץ ישראל.

רבי אברהם רוויגו ייסד בירושלים ישיבה מיוחדת ללימוד תורת הסוד ועם חכמי הישיבה נמנו בעיקר חכמים מסיעתו של ר' יהודה חסיד.

ההיסטוריון בן ציון דינור ייחס לעלייה זו חשיבות רבה, משום שהיא פתחה לדעתו תקופה של עליות "ריאליסטיות", שהן הבסיס ליישוב החדש בארץ ישראל.[1]

שאלת שבתאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יעקב עמדין היה סבור שרבי יהודה חסיד היה שבתאי. הוכחה לכך ראה בכניסת רבי יהודה חסיד לעזרת הנשים ודרשתו בפניהן.

אח״כ עמד רי"ח בבתי כנסיות ודרש תוכחת בהתעוררות גדול ובכיה רבת, ועשה רושם אצל המון העם, אף על פי שבאמת לא היה למדן כמו ששמעתי מפה קדוש אמ״ה ז"ל (אבי מורי הרב זכרונו לברכה), ושח לנו: שפ"א (פעם אחת) המשכיל פו"מ ר׳ הענדלי ע״ה (עליו השלום) בן פ״ו החכם המושלם המפורסם ר׳ משה בר׳ ליבש זצ״ל (שהית עמוד הימני לק׳׳ק אלטונא - ופאר קציני אשכנז בזמנו) שאל לאביו שיאמר לו איך ומהו בעיניו המוכיח הל"ז. והשיב אותו דבר כאשר עם לבבו ויאמר: מה אומר לך בני לא ע"ה (עם הארץ) חסיד.

וזה רי"ח - לא לבד עשה דרשות של תוכחות בין האנשים, כי גם לבית הנשים הלך, והוציא ס״ת והביא עמו בחיקו לבית כנסת של נשים, ודרש שם דברי תוכחה לנשים והיה הדבר זר ותמוה לרבים, רק הטעו את ההמון לחשוב הכל לקדושת יתירה ורוח יתירה דאית ביה, ודדמיין נשי באפיה כקאקי חיורא, ובאמת היא רמות רוחא, ויוהרא. דבר שלא נשמע בישראל עד כה, ואפי' בימי הנביאים מצינו ירמיהו וצפניהו היו נביאי ה׳ שלוחים לאנשים, וחולדה אל הנשים, ואפי׳ לע"ל (לעתיד לבוא) אחר שחיטת יצה"ר (יצר הרע) נאמר: וספדו משפתות משפחות לבד.

לכן עד"ז (על דבר זה) בלבד היו ראוי להתנדותו לדעת

אעפ״כ לא עצרו כח הרבנים ז"ל למחות בידו דבר זה, לפי שהיו המון העם האנשים והנשים כרוכים אחריו, ומחזיקים אותו לאיש אלקי...

ממכתבים רבים שמקורם בקבוצות שבתאיות שונות בפולין ובטורקיה עולה כי השבתאים החשיבוהו כשבתאי מוצהר.[2]

ישנם חוקרים רבים הסבורים, על פי ממצאים של כתבי-יד, כי רבי יהודה חסיד היה שבתאי מוצהר בעצמו, אם כי מתון יותר מחיים מלאך וחבורתו, בכך שסבר שיש לשמור תורה ומצוות כהלכה, אך אולי האמין ששבתאי צבי יתגלה שוב.[3] למרות זאת, יש הסבורים שהוא רק התכתב עם שבתאים ואולי אף הושפע מהם, אך לא היה שבתאי בעצמו. הם הסתמכו בעיקר על כך שחיים מלאך אחד הרבנים החשובים בעליה זו, עלה בעליה נפרדת מעט קודם, וחסידיו של מלאך נותרו מופרדים מקהל העולים העיקרי שהסתייגו מהם וממנהגיהם.[4]

קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות התקופה מתוארת הלווייתו וקבורתו במערה בהר הזיתים.[5] בספרו תולדות חכמי ירושלים מתאר אריה לייב פרומקין מערה זו, הכוללת כוכים רבים ועליהם כתובות עם שמות העולים הקבורים שם.[6]

בשנת ה'תשע"א (סביבות 2011) החל תהליך שיקום קברים בהר הזיתים והסרת עפר, בחלקה שכוסתה על ידי הירדנים במסגרת השחתת בית הקברות לאחר מלחמת העצמאות בתש"ח. בחלקה זו נתגלתה המערה המקורית שבה נקברו רבים מהעולים בעלייה זו.[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן ציון דינור, במפנה הדורות, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב, עמ' 19-68.
  2. ^ מאיר בניהו, ה'חברה הקדושה' של רבי יהודה חסיד ועלייתה לארץ ישראל, ספונות ספר שלישי ורביעי תשי"ט-תש"ך, עמ' קלא-קפב (כתבי ספונות סרוקים - באתר יד בן צבי)
  3. ^ בניהו, עמ' קמ"א. בהערה 49 שם, מפנה לדברי גרשם שלום בספרו חלומותיו של השבתאי רבי מרדכי אשכנזי עמ' נ"א, לגבי קיומן של שתי חבורות האחת שבתאית קיצונית, על סמך דברי ר' גדליה מסמיאטיץ בספרו שאלו שלום ירושלים שאחיו ר' משה "ביער את הקוצים מן הכרם". חוקרים אורתודוקסים לעומתם טענו שהכוונה לביעור השבתאים והשארת הנאמנים לתורה בלא אמונה בשבתאות.
  4. ^ אגרת חכמי ירושלים - ספר זאת תורת הקנאות, לרבי יעקב עמדין עמ' כ"ז (אתר כתבים עבריים)
  5. ^ בספר שאלו שלום ירושלים, של רבי גדליה מסמיאטיץ, אחד העולים עם רבי יהודה החסיד, המתאר בספרו את העלייה וקורות העולים.
  6. ^ תולדות חכמי ירושלים, ר' אריה לייב פרומקין, חלק שני פרק ט' (עמ' 145) - באתר כתבים עבריים
  7. ^ המה נסעו למנוחות ואותנו עזבו לאנחות - על ר' יהודה החסיד והמערה בשיפולי ההר (אתר הר הזיתים)