אריה מורגנשטרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריה מורגנשטרן על רקע בית כנסת החורבה המחודש

ד"ר אריה מורגנשטרן (נולד בשנת 1937) הוא היסטוריון של תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל בעת החדשה, במיוחד של העליות וצמיחת היישוב הישן, במאות ה-18 עד ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב לזכריה ומרים. למד בישיבת היישוב החדש בתל אביב ולאחר מכן בישיבת חברון בירושלים. בהמשך למד לתואר ראשון בסוציולוגיה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, תואר שני ותואר דוקטור לתולדות עם ישראל במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית.

שימש כמנהל התיכון בישיבת בני עקיבא בנתניה. בשנים 1974-1972 שימש כמנהל המחלקה לחינוך ולתרבות תורנית בארצות הברית ובקנדה[1].

היה המפקח הראשון על הוראת ההיסטוריה במערכת החינוך הממלכתית-דתית במדינת ישראל בין השנים 1994-1975. במקביל שימש כמרצה בכיר לתולדות עם ישראל במכללת ירושלים ובמכללת אורות ישראל באלקנה. לימד היסטוריה בשלוחת האוניברסיטה העברית ברחובות ובטורו קולג' בירושלים.

היה חוקר בכיר ב"מרכז דינור", המרכז לחקר תולדות ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנים 1999-1982, על בסיס מענקי מחקר מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ו"הקרן לירושלים". משנת 2000 הוא עמית בכיר במרכז שלם ירושלים.

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי מחקרו של ד"ר מורגנשטרן הם התנועות המשיחיות בתולדות עם ישראל, והזיקה שבין העם היהודי וארץ ישראל במאות ה-18 וה-19.

במחקריו, שראו אור במאמרים בכתבי עת ובספרים, מבקש מורגנשטרן להוכיח כי הלאומיות היהודית אינה נטע זר אשר יובא אל היהדות במהלך המאה ה-19, כי אם חלק אינטגרלי של המחשבה הרבנית והקבלית לפחות מאז המאה ה-13; וזאת, בניגוד לדעה רווחת בחלק מההיסטוריוגפיה הישראלית.

על פי תפיסתו, ייסודו של היישוב היהודי החדש בארץ ישראל נובע מהתעוררות משיחית שהחלה בראשית המאה ה-19, ושבעקבותיה עלו אלפי יהודים לארץ ישראל. כתוצאה מתנועת עלייה זו, הפכו היהודים בירושלים ממיעוט נרדף לרוב בקרב תושבי העיר, תוך תקופה של יובל שנים.

בניגוד להנחה שהייתה מקובלת בספרות המחקר (יש הסוברים, בהשפעתו של פרופ' גרשם שלום), כי בעקבות המשבר המשיחי-השבתאי דעכה הציפיה המשיחית בעם ישראל, ד"ר מורגנשטרן טוען בעקבות מחקריו שהמשבר השבתאי דווקא הגביר ביהדות המסורתית את הציפיות לגאולה.

ציפיות אלו הצמיחו, לטענתו, תנועות עלייה לארץ ישראל ולירושלים, החל מן המאה ה-17 ועד ראשית המאה ה-20. כבעבר, היו הציפיות המשיחיות קשורות בחישובי קיצין, אשר הניעו אלפי יהודים מכל תפוצות ישראל לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בירושלים; זאת בעיקר על בסיס האמונה שבניינה של ירושלים במציאות הריאלית הוא אות וסימן לתחילת הגאולה. ד"ר מורגנשטרן מתרכז במחקריו בעיקר בציפיות המשיחיות שהתחוללו לקראת שנת ת"ק (1740) ושנת ת"ר (1840).

מורגנשטרן התבסס במחקריו גם על חומר ארכיוני שלא היה ידוע במחקר ההיסטורי, עד שלהי המאה ה-20. חומר זה כולל תעודות מארכיונים במזרח אירופה, שנפתחו בעקבות קריסת ברית המועצות, וכן גם בארכיון הפקידים והאמרכלים באמסטרדם, בארכיונים של קהילות ישראל באיטליה, בארכיוני המיסיון האנגליקני באוקספורד ובלונדון, ומקורות שנחשפו בפניו על ידי אספנים פרטיים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרבנות הראשית לארץ-ישראל - ייסודה וארגונה, ירושלים, הוצאת שרשים, תשל"ג
  • משיחיות ויישוב ארץ-ישראל: במחצית הראשונה של המאה הי"ט, ירושלים, הוצאת יד בן צבי, תשמ"ה
  • בשליחות ירושלים: תולדות משפחת פ"ח רוזנטל, 1839-1816, הוצאת רבקה וינגרטן, ירושלים, תשמ"ז - 1987[2]
  • גאולה בדרך הטבע: תלמידי הגר"א בארץ-ישראל 1800-1840, ירושלים, תשנ"ז
  • מיסטיקה ומשיחיות - מעליית הרמח"ל עד הגאון מווילנא, ירושלים, תשנ"ט
  • השיבה לירושלים: חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת שלם, תשס"ז
  • עם ראובן גפני ודוד קאסוטו, החורבה: שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים, הוצאת יד יצחק בן צבי, התש"ע-2010
  • דוחקי הקץ: משיחיות לאחר המשבר השבתאי, ירושלים, הוצאת "מאור", התשע"ה
  • Hastening Redemption: Messianism and the Resettlement of the Land of Israel, Oxford University Press, 2006.
  • The Gaon of Vilna and His Messianic Vision, Gefen Publishing House 2012, Jerusalem & New-York.

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'ולהיות נושא בעול אחיי המיוסרים': טוביה הרופא ויהודי ירושלים בשנים 1729-1715. קתדרה 142, 2011. עמ' 27-54.
  • ציפיות משיחיות בצפת לאחר חורבן "החצר" הירושלמית בשנת 1720, מורשת ישראל, 8, המרכז האוניברסיטאי אריאל, 2011, עמ' 92-119
  • אחדותו הארגונית של כולל הפרושים בארץ-ישראל, 'ציון', מ"ז, תשמ"ב, עמ' 310-294
  • בין בנים לתלמידים: המאבק על מורשת הגר"א ועל האידאולוגיה, תורה מול ארץ-ישראל, דעת, 53, אוניברסיטה בר-אילן, תשס"ד, עמ' 83-124
  • בניין חצר חורבת ר' יהודה חסיד, שלם, ד', עמ' 305-271
  • הגביר יוסף אמזלג - מעמדו ופעולתו למען יהודי ירושלים, אסופות, ג', תשמ"ט, עמ' שצז-תיר
  • המחלוקת בקהילת מינסק בשאלת ביאת המשיח בשנת ת"ר, ציון, נ"ג, תשמ"ח, עמ' 199-190
  • הסכם ראשון שנעשה בין הספרדים והפרושים בירושלים, אסופות, ו', תשנ"ב, עמ' ריא-רמו
  • הפרושים, החברה המסיונרית הלונדונית, והקמת הקונסוליה הבריטית בירושלים, שלם, ה', תשמ"ז, עמ' 137-115
  • ועד ההצלה המאוחד שליד הסוכנות היהודית ב 1945-1943, ילקוט מורשת, י"ג, תשל"א, עמ' 104-60
  • חורבת ר' יהודה החסיד - מחצר-מושב לחצר הקהילה, אסופות, א, תשמ"ז, עמ' שעט-שצה
  • מברודי לארץ-ישראל וחזרה - סיפור מצבתה של מלכה בת הנגיד ר' יצחק באב"ד, ציון, נ"ח, תשנ"ג, עמ' 113-107
  • מפקד כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת תקצ"ד (1834), שלם, 7, ירושלים תשס"ב, עמ' 258-219
  • מקומם של עשרת השבטים בתהליך הגאולה: מהגאון מווילנה עד הראי"ה קוק, בתוך: הגר"א ובית מדרשו, הוצאת אוניברסיטה בר-אילן, תשס"ג, עמ' 209-235
  • על ביקורת המשיחיות במאה הי"ט, ציון, נ"ב, תשמ"ז, עמ' 389-371
  • ציפיות משיחיות לקראת שנת ה'ת"ר, בתוך: משיחיות ואסכטולוגיה, ירושלים תשמ"ד, עמ' 364-343
  • שתי מסורות על ראשית עליית תלמידי הגר"א, שלם, ו', תשנ"ב, עמ' 222-195
  • תיק החקירה של ש"ז פלונסקי והפרושים בארץ-ישראל, ציון, ס"א, תשנ"ו, עמ' 476-455
  • 'Messianismus und Siedlung in Erez Israel in der ersten Halfte des 19 Jarhunderts’ ,Hebraische Beitrage zur Wissenschaft des Judentums Deutsch Angezeight, Heidelberg, Jahrgang VI – 1990.
  • ,Messianic Concepts and Settlement in the Land of Israel’, Symposium in: R. Cohen (ed), Vision and Conflict in the Holy Land, Yad Ben Zvi, St.Martins’ Press, 1985, pp. 141-189
  • 'Messianic Concepts and Settlement in the Land of Israel’, Essential Papers on Messianic Movements and Personalities, in Jewish History, ed. Mark Saperstein, New York University Press, 1992, pp. 433-455.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו
על מחקריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מורגנשטרן כאן על מפגש שלו עם הרבי מלובביץ' בשמחת תורה בעת מלחמת יום הכיפורים, וכיצד הורה לו זה להעביר מסר לממשלת ישראל שיש לכבוש את דמשק כדי להכריע את המלחמה
  2. ^ ביקורת: יעקב ברנאי, ‏לתולדות משפחה ירושלמית, קתדרה 55, מרץ 1990, עמ' 62-59