וריאציות גולדברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דף השער של "וריאציות גולדברג" (הוצאה ראשונה))

וריאציות גולדברג, רי"ב 988, הוא קובץ של אריה ו-30 וריאציות לצ'מבלו מאת יוהאן סבסטיאן באך. היצירה יצאה לאור לראשונה בשנת 1741 כסדרה, שבאך קרא לה Clavier-Übung ("תרגילים למקלדת") והיא נחשבת לאחת הדוגמאות החשובות ביותר לצורת הווריאציה. היא קרויה על שם יוהאן גוטליב גולדברג, ואפשר שהוא היה הראשון לבצע אותה.

חיבור הווריאציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור חיבורן של הווריאציות מקורו בביוגרפיה מוקדמת של באך, מאת יוהאן ניקולאוס פורקל:

Cquote2.svg

[על יצירה זו] עלינו להודות ליוזמתו של השגריר הרוסי לשעבר לחצר הנסיך הבוחר של סקסוניה, הרוזן קייזרלינג, שהרבה לבקר בלייפציג והביא עמו לשם את גולדברג, שנזכר קודם, במטרה לאפשר לו לקבל הכשרה מוזיקלית אצל באך. הרוזן היה חולני וסבל מנדודי שינה. בזמנים כאלה נדרש גולדברג, שהתגורר עמו בביתו, לבלות את הלילה בחדר הסמוך לחדר השינה של הרוזן, כדי לנגן לפניו כששנתו נודדת... פעם הזכיר הרוזן בנוכחות באך, שהיה רוצה לקבל אי-אילו יצירות מקלדת בשביל גולדברג, שתהיינה נוחות לאוזן ומצהילות לב די הצורך לעודד מעט את רוחו כשנודדת שנתו בלילות. באך סבר, שהדרך הטובה ביותר למלא משאלה זו תהיה באמצעות וריאציות, שבכתיבתן ראה עד אז מטלה כפויית טובה בגלל המסד ההרמוני החוזר על עצמו. אבל היות שבמועד זה כבר היוו כל יצירותיו מופת של אמנות, גם הווריאציות הללו יצאו כך מתחת ידו. אף על פי כן, הוא לא שב לכתוב עוד יצירה מסוג זה. מכאן ואילך, נהג הרוזן לכנותן הווריאציות שלו. הוא מעולם לא נלאה מהן ובמשך זמן רב, פירושם של לילות חסרי שינה היה: ,גולדברג חביבי, נגן-נא לי אחת מן הווריאציות שלי.' אפשר שבאך לא זכה שוב לגמול כזה על שום יצירה אחרת שחיבר. הרוזן העניק לו גביע זהב ממולא ב-100 לואידורים (מטבעות זהב). ועם זאת, אפילו הייתה המתת גדולה אלף מונים, לא היה בכך כדי לבטא נכונה את ערכן האמנותי

Cquote3.svg

.[1]

פורקל כתב את הביוגרפיה הזו בשנת 1802, יותר מ-60 שנה אחרי התרחשות האירועים הנזכרים בה, ודיוקה מוטל בספק. העדר הקדשה בדף השער של "אריה ווריאציות" אף הוא עושה את סיפור ההזמנה לבלתי סביר. גילו של גולדברג בזמן פרסום הווריאציות (14 שנים) הוזכר גם הוא כיסוד לפקפק בסיפור של פורקל, אם כי הנער היה מוכר כנגן מקלדת מוכשר שהצטיין בקריאה מן הדף. במחקר עדכני רחב-יריעה טוען חוקר המקלדת ויצירות באך פיטר ויליאמס, כי סיפורו של פורקל בדוי מראשית עד אחרית.

האריה שלה נכתבו הווריאציות לא נכתבה, לדברי ארנולד שרינג, על ידי באך. ספרות מחקר מאוחרת יותר (כמו ההוצאה בעריכת כריסטוף וולף) גורסת, שאין יסוד לספקות כאלה.

הוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן יוצא דופן לגבי יצירות באך,[2] יצאו וריאציות גולדברג לאור עוד בחייו, בשנת 1741. המו"ל היה ידידו של באך, בלתאזאר שמידט מנירנברג. שמידט הדפיס את היצירה באמצעות גלופות נחושת חרותות (במקום להשתמש בסדר זחיח); מכאן שהתווים בהוצאה הראשונה כתובים בכתב ידו של שמידט עצמו. ההוצאה מכילה טעויות הדפסה שונות.[1]

בדף השער, הנראה בתמונה לעיל, נאמר בגרמנית:

Clavier Ubung / bestehend / in einer ARIA / mit verschiedenen Veraenderungen / vors Clavicimbal / mit 2 Manualen. / Denen Liebhabern zur Gemüths- / Ergetzung verfertiget von / Johann Sebastian Bach / Königl. Pohl. u. Churfl. Saechs. Hoff- / Compositeur, Capellmeister, u. Directore / Chori Musici in Leipzig. / Nürnberg in Verlegung / Balthasar Schmids

"תרגילי מקלדת, המכילים אריה עם וריאציות שונות לצ'מבלו בעל שתי מקלדות, שחוברו למען מביני דבר לרענן את רוחם, מאת יוהאן סבסטיאן באך, מלחין חצר המלוכה של פולין וחצר הנסיך הבוחר של סקסוניה, קאפלמייסטר וממונה על המוזיקה הכוראלית בלייפציג, נירנברג. בלתאזאר שמידט, מו"ל."

ב"תרגילי מקלדת" יש הסבורים, שבאך מיקם את ה"ווריאציות" כחלק הרביעי בסדרה של יצירות מקלדת (עוגב וצ'מבלו) (כשבחלק הראשון בסדרה נמצאות שש הפרטיטות, רי"ב 825-830, בשני הקונצ'רטו האיטלקי, רי"ב 971 ו"אוברטורה בסגנון צרפתי", רי"ב 831 ובחלק השלישי סדרה של פרלודים כוראליים לעוגב, משובצים בין פרלוד ופוגה במי במול מז'ור. כיון שבאך לא הגדיר בפירוש את ה"ווריאציות" כחלק הרביעי, העניין עומד לדיון.

תשעה-עשר עותקים של ההוצאה הראשונה שרדו עד ימינו, שהיקר ביותר בהם הוא ה-"handexemplar", השמור בספריה הלאומית של צרפת בפריז וכולל תיקונים ותוספות שנעשו בידי המלחין, כולל נספח עם ארבעה-עשר קאנונים המבוססים על שמונת צלילי הבס הראשונים של האריה, רי"ב 1087.

העותקים האלה מספקים למעשה לעורכים בני ימינו את המידע היחיד, שיכול לסייע להם בשחזור כוונותיו של באך; הפרטיטורה הכתובה ביד לא שרדה. עותק כתוב ביד של האריה בלבד נמצא ב"ספר של אנה מגדלנה". כריסטוף וולף מעלה סברה, על יסוד ראיות של כתב-יד, שאנה מגדלנה העתיקה את האריה מן הפרטיטורה בכתב ידו של באך בסביבות 1740; היא מופיעה על שני דפים, שהושארו ריקים לפני כן.

צורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי תצוגה של האריה בפתיחת היצירה, מגיעות שלושים וריאציות בזו אחר זו. הווריאציות אינן עוקבות אחר המלודיה של האריה, אלא עושות שימוש בקו הבס ובהולכת האקורדים שלה. מסיבה זו נוהגים להגדיר את היצירה כשאקון - בהבדל אחד, שנושא השאקון נמשך בדרך כלל לא יותר מארבע תיבות, בעוד שהאריה של באך מחולקת לשני קטעים בני שש-עשרה תיבות, כל אחד מהם חוזר על עצמו.

קו הבס נרשם בתווים בידי רלף קירקפטריק בהוצאה שלו לביצוע כדלהלן:[1]

GoldbergVariationsBassLine.PNG

הספרות שמעל התווים מציינות את ההיפוך של האקורד כפי שהוא מוגדר במערכת של בס ממוספר; במקום שספרות מופרדות בפסיק, הן מציינות אופציות שונות שמשמשות בווריאציות שונות. הייכן שיש סולמית מעל התו ישנו אקורד שאחד מהתוים שלו מוגבה בחצי טון (לרוב אקורד מז'ורי במקום מינורי הטבעי לסולם).

כל וריאציה שלישית בסדרה של 30 היא קאנון, בהתאם לתבנית עולה. על כן, וריאציה מס' 3 היא קאנון באוניסונו, וריאציה מס' 6 היא קאנון הסקונדה (הכניסה השנייה מתחילה במרווח של סקונדה מעל הכניסה הראשונה), וריאציה מס' 9 היא קאנון בטרצה, וכן הלאה עד לווריאציה מס' 27, שהיא קאנון בנונה. הווריאציה האחרונה, במקום להיות כצפוי קאנון בדצימה, היא קוודליבט, תערובת חופשית של מלודיות שונות, שמטרתה על פי רוב לבדח את המאזין.

כמו שרלף קירקפטריק מציין,[1] הווריאציות שבין הקאנונים מסודרות גם הן בתבנית. אם נשים בצד את חומר ההתחלה והסיום של היצירה (ביתר פירוט, הבאריה, הווריאציות הראשונה והשנייה, הקוודליבט והאריה דה קאפו), החומר שנותר מסודר כדלהלן: הווריאציות המופיעות מיד לאחר כל אחד מהקאנונים הן קטעים גנריים מסוגים שונים, ביניהם שלושה מחולות בארוק (4, 7, 19); פוגטה (10); אוברטורה צרפתית (16); ושני אריות מעוטרות ליד ימין (13, 25). הווריאציות הממוקמות "שתיים" לאחר כל אחד מהקאנונים (5, 8, 11, 14, 17, 20, 23, 26 ו-29) הן מה שקירקפטריק מכנה "ערבסקות"; הן וריאציות בקצב מהיר ומלא חיים, במידה רבה של שיכולי-ידיים. הדפוס המשולש הזה - קאנון, קטע גנרי, ערבסק - חוזר בסך הכל תשע פעמים, עד שהקוודליבט שובר את המחזור.

בסוף שלושים הווריאציות, באך כותב אריה דה קאפו אל פינה, כלומר, הנגן נדרש לחזור אל ההתחלה ("דה קאפו") ולנגן שוב את האריה לפני שיסיים את היצירה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Translation from Kirkpatrick (1938).
  2. ^ See List of compositions by J.S. Bach printed during his lifetime