ז'אן-בטיסט בוטול
ז'אן-בטיסט בוטול (בצרפתית: Jean-Baptiste Botul)הוא פילוסוף צרפתי בדיוני שנוצר כמהתלה ספרותית ב-1995 על ידי העיתונאי פרדריק פּאז'ס וחברים נוספים בקבוצה הקוראת לעצמה אגודת הידידים של ז'אן-בטיסט בוטול. מקור השם בוטול ושל פילוסופיית ה"בוטוליזם" שלו הוא בוטוליזם, מחלה הנגרמת על ידי החיידק Clostridium botulinum. התייחסויות לבוטול הופיעו תחילה בפרסומים של חברי האגודה, ולאחר מכן הופיעו בטקסטים של סופרים שלא היו שותפים למתיחה וחשבו שבוטול הוא אדם אמיתי, בעיקר הפילוסוף הצרפתי ברנאר-אנרי לוי.[1] פרס בוטול מוענק בכל שנה לספר שמזכיר את בוטול.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המתיחה החלה ב-1995, כאשר פרדריק פאז'ס, פרופסור לפילוסופיה לשעבר ועיתונאי בעיתון הסאטירי לה קנאר אנשנה המציא את ז'אן-בטיסט בוטול ויצירתו העיקרית, בשם "חיי המין של עמנואל קאנט". הרעיון הכללי מאחורי בוטול וה"בוטוליזם" היה שהפילוסופיה חיונית מכדי להישאר בידי פילוסופים מקצועיים בלבד.[1]
סופרים שונים התייחסו לאחר מכן לעבודה זו – חלקם באופן היתולי וחלקם ברצינות – כולל הפילוסוף ואיש הטלוויזיה ברנאר-אנרי לוי, שציטט ממנה בהרחבה בספרו "על מלחמה בפילוסופיה" משנת 2010.[2][3][4][5][6] לוי הודה לאחר מכן כי נפל למתיחה "המבוימת היטב".[5]
ביוגרפיה בדיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאז'ס יצר ביוגרפיה פיקטיבית עבור בוטול, על פיה בוטול נולד לכאורה ב-15 באוגוסט 1896, בכפר הצרפתי לרייר (Lairière) בדרום-מרכז מחוז אודה. היות ששייך את עצמו למסורת של הפילוסופיה שבעל פה, הוא לא השאיר כתבים רשמיים; במקום זאת, מה שידוע על מחשבתו מגיע מנאומים מתומללים ומקטעי התכתבות. אומרים שהוא היה ידידו של הסופר מרסל פרוסט והיה מאורס לתקופה מסוימת לפוליטיקאית ולמרגלת לשעבר מארט רישאר. אנשים מפורסמים נוספים שהוצבו במסלולו כוללים את הסופרים סימון דה בובואר, לו אנדראס-סאלומה, מארי בונפרטה, ז'אן קוקטו, ז'אן ז'ירודו, שטפן צווייג ו אנדרה מאלרו, והמהפכנים המקסיקנים פנצ'ו וייה אמיליאנו ספאטה.[7] ב-1946 הוא היגר לכאורה לפרגוואי עם מאה משפחות גרמניות שנמלטו מהצבאות הסובייטיים המתקדמים, ושם נאמר כי ייסד עיירה, "נואבה קניגסברג", הנשלטת על פי עקרונות הפילוסופיה הקאנטיאנית. תאריך מותו נקבע ל-15 באוגוסט 1947.
ביצירתו הפילוסופית מוצג בוטול כמומחה ביצירתו של עמנואל קאנט, תוך תשומת לב מיוחדת למוסר הקנטיאני.
יצירות בדיוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיי המין של עמנואל קאנט
- לנדרו: מבשר הפמיניזם: ההתכתבות שלא פורסמה בין אנרי דזירה לנדרו וז'אן-בטיסט בוטול
- ניטשה ושד הצהריים
- מטפיזיקה רכה
- חור בכל: התכתבות עם עצמי
אגודת הידידים של ז'אן-בטיסט בוטול[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגודת הידידים של ז'אן-בטיסט בוטול נוסדה ב-1995, במקביל לבוטול עצמו, ובין מייסדיה נמנים פאז', הסופרים ארווה לה טלייה וז'אק גייאר, השחקן פטריס מינה, הכלכלן ברטראן רוטה ועמנואל ברויאר, אשר מחזיק בתואר אוצר מוזיאון בוטול.
העמותה פועלת לקידום מכלול היצירה של בוטול ומארגנת אירועים שנתיים שונים.
פרס בוטול[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנת 2004 מוענק פרס בוטול שנתי על יצירה המזכירה את בוטול.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שירה בן סימון, ברנאר-אנרי לוי ציטט בספרו החדש פילוסוף שאינו קיים, באתר הארץ, 10 בפברואר 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Devorah Lauter, You Kant make this up: Bernard-Henri Levy falls for hoax, Los Angeles Times, 2010-02-12 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Aude Lancelin, BHL en flagrant délire : l'affaire Botul, Bibliobs, 2010-02-08 (בצרפתית)
- ^ Tang, Lucy (2010-02-10). "LOL BHL". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2023-08-19.
- ^ Oscar Gnouros, Après (et surtout avant) BHL, d'autres victimes de Jean-Baptiste Botul, Morbleu, 15.02.2010
- ^ 1 2 Doreen Carvajal (2010-02-10). "Philosopher Left to Muse on Ridicule Over a Hoax (Published 2010)" (באנגלית). נבדק ב-2023-08-19.
- ^ Jonathan Derbyshire, Botulism in the philosophical sense, New Statesman, 2010-02-10 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Roubaud, Jacques. "Botulisme et Oulipisme". La Bibliothèque oulipienne 183 (February 2009).
