אנדרה מאלרו

אנדרה מאלרו
André Malraux

לידה	3 בנובמבר 1901 הרובע השמונה-עשר של פריז, צרפת
פטירה	23 בנובמבר 1976 (בגיל 75) קרטיי, צרפת
מקום קבורה	הפנתאון של פריז
שם לידה	Georges André Malraux
מדינה	צרפת
יצירות בולטות	Man's Fate
שפות היצירה	צרפתית, ספרדית
הושפע מ	מוריס בארס, אנדרה ז'יד, פרידריך ניטשה
השכלה	המכון הלאומי לשפות ותרבויות המזרח Lycée Turgot תיכון קונדורסה
מפלגה	אספת העם הצרפתי
בן או בת זוג	Clara Malraux בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה Josette Clotis Louise Lévêque de Vilmorin
ילדים	Florence Malraux
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה Grand Officer of the Order of the Southern Cross אביר הצלב הגדול של מסדר גאורגיוס הראשון הצלב הגדול של מסדר דנבורג הצלב הגדול של המסדר המלכותי עלווי הצלב הגדול של מסדר החרב של יעקב הקדוש מסדר הכוכב המשווני פרס לואי דלוק (1945) Grand Prize for the Best Novels of the Half-Century פרס גונקור (1933) פרס אלפונסו רייס הבינלאומי (1976) מסדר רפובליקת מצרים אביר דרגה ראשונה במסדר האריה של פינלנד (ערך בלתי־ידוע) קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית הצלב הגדול של מסדר כתר האלון חבר מסדר השחרור אות השירות המצוין פרס ג'ווהרלל נהרו להבנה בינלאומית (1972) צלב המלחמה 1939–1945 אביר הצלב הגדול של מסדר אולב הקדוש מדליית הרזיסטנס הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה הצלב הגדול של אות הכתר הבלגי אות מסדר כוכב הקוטב – מפקד הצלב הגדול הסרט הגדול של מסדר הארז Prix Interallié (1930) מפקד הצלב הגדול של מסדר האריה של פינלנד (ערך בלתי־ידוע)
חתימה

נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי, מארי-מדלן ליו, אנדרה מאלרו, הגברת הראשונה ז'קלין קנדי-אונאסיס, סגן נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון בטקס הסרת הלוט מעל ה"מונה ליזה" בהגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון די. סי., ינואר 1963

אנדרה מַאלְרוֹ (בצרפתית: André Malraux;‏ 3 בנובמבר 1901 - 23 בנובמבר 1976) היה הרפתקן, סופר ומדינאי צרפתי.

ביוגרפיה

מאלרו נולד בפריז לפרנאן ז'ורז' מאלרו ולברט לאמי. הוריו נפרדו ב-1905 ולבסוף התגרשו. אנדרה גדל אצל סבתו מצד אמו שהייתה בעלת חנות מכולת בעיירה בונדי, כ-11 ק"מ ממרכז פריז. אנדרה הצעיר לא השלים את חינוכו הפורמלי, אך גילה התעניינות רבה בספרים ובילה את זמנו בספריות ובמוזיאונים של פריז. הוא החל לכתוב לעיתון "אקסיון" (Action) ופעל כעורך בהוצאת ספרים אשר, בין היתר, הוציאה לאור חלק מספריו של המרקיז דה סאד.

ב-1922 נשא לאישה את קלרה גולדשמידט ויחד הם יצאו לקמבודיה, שם הוא השתתף במשלחת שיצאה אל הג'ונגל וכאשר שב נעצר באשמת גנבת תבליט ממקדש בבאנטֶאי סריי (Banteay Srei). התנסויותיו במושבותיה של צרפת במזרח אסיה הובילו אותו לכתוב דברי ביקורת חריפים נגד המדיניות הקולוניאלית של צרפת, וב-1925 ייסד את העיתון "הודו-סין".

ב-1926, לאחר שובו לצרפת, פרסם את הספר "פיתוייו של המערב" שבו ערך השוואה בין ההיבטים התרבותיים של ציוויליזציות שונות. ב-1928 פרסם את הנובלה הראשונה שלו בשם "הכובשים", וב-1930 את ספרו "דרך המלך" בו נשען על התנסויותיו בקמבודיה. באותה שנה התאבד אביו, אשר עבד כסוכן מניות, זאת לאחר שנודע על קריסת שוק המניות בניו יורק בתקופת השפל הגדול.

ב-1933 פרסם את הספר "דרך אנוש" בו התייחס למרד הקומוניסטי שהתרחש בשאנגחאי ב-1927, וגילה אהדה לקומוניסטים. ספרו זה זיכה אותו בפרס גונקור. בשנות השלושים של המאה העשרים היה פעיל בחזית העממית האנטי-פאשיסטית. עם תחילת מלחמת האזרחים בספרד התגייס לכוחות הרפובליקנים ושירת כטייס בחיל האוויר הקטן שלהם. ב-1938 הופיע ספרו "התקווה" שבו תיאר את מאורעות מלחמה זו.

הנובלות של אנדרה מאלרו נכתבו בסגנון חי וערני, עשירות בתיאורי שדות קרב עשנים, בדמויות לוחמים ובמצבי אלימות ואכזריות. גיבוריו מסרבים להיכנע לפתרונות נוחים, או להתנהג באכזריות באמתלה כי מדובר במצב מלחמה.

במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הצרפתי. ב-1940 נפל בשבי הגרמני במרוצת המערכה על צרפת, אך הצליח להימלט והצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית. ב-1944 נתפס בידי הגסטפו, אך נמלט בשנית ופיקד על יחידת טנקים בהגנה על שטראסבורג ובהתקפה על שטוטגרט. הוא שיתף פעולה עם קצינים בריטים שפעלו בדרום צרפת במחוזות דורדון, קורז, ולוט. אחרי שחרור מחוז דורדון, פיקד על חטיבת לוחמים במערכה על אלזאס לורן שבצפון מזרח צרפת.

אחרי המלחמה הגנרל שארל דה גול העניק לו את "עיטור ההתנגדות" והוא קשר את עתידו הפוליטי בזה של דה גול, שמינה אותו לשר האינפורמציה במסגרת הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית בין דצמבר 1945 לינואר 1946.

הוא החל לעבוד על ספרו "הפסיכולוגיה של האמנות" שיצא לאור בשלושה כרכים (1947–1949). ב-1948 הופיע ספרו "אילן האגוז של אלטנברג" שבו כתב: "המסתורין הגדול איננו שאנו נמצאים בדרך מקרה בחלל בין הכוכבים, אלא שיש בכוחנו לצאת ממצב זה חזקים יותר ולהתכחש לאפסיותנו." ב-1953 יצא לאור ספרו "קולות הדממה" שבו נכתב: "מוזיאון הוא מקום המציג את רעיונותיו העילאיים של המין האנושי."

אנדרה מאלרו שימש כשר התרבות בממשלת דה גול מ-1959 עד 1969. בתפקידו זה ייסד, בין היתר, מרכזי תרבות בערי הפרובינציה כדי לשמר את מורשתה הלאומית של צרפת. ב-1960 שימש כעורך של סדרת ספרים על מצב האמנות בעולם בשם "האמנות האנושית". הוא פרסם גם ספרים שנשאו אופי אוטוביוגרפי למחצה, ובהם כרך זיכרונות בשם "אנטי זיכרונות" (1967) ו "לאזארוס" (1974) - הרהורים על המוות בעקבות מחלה אנושה שתקפה אותו. באותה שנה הופיע ספרו על אודות אמנות הציור בשם "מסכתו של פיקאסו".

אנדרה מאלרו נפטר בקרטיי (פרבר של פריז). ב-23 בנובמבר 1996 הועברו עצמותיו אל הפנתאון של פריז לרגל עשרים שנה למותו.

מאלרו מעוטר בצלב המלחמה ובאות השירות המצוין (Distinguished Service Order; מטעם ממשלת בריטניה).

ספריו שתורגמו לעברית

• חיי אנוש: רומן (תרגם מצרפתית: י' שנהר), תל אביב: א"י שטיבל, 1935. (מהדורה נוספת: עם עובד, תשל"ח-1977.)
• התקוה (מצרפתית: מנשה לווין), מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1942.
• הכובשים (בעריכתו ובתרגומו של אביטל ענבר), גבעתים: מסדה, 1988.

קישורים חיצוניים

• אנדרה מאלרו, ברשת החברתית Goodreads
• אלישע פורת, חולצת הבטן המופשלת, באתר הארץ, 20 במרץ 2012
• אנדרה מאלרו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אנדרה מאלרו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אנדרה מלרו (1901-1976), דף שער בספרייה הלאומית