ז'אן-בטיסט לאבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'אן-בטיסט לאבא
Jean-Baptiste Labat
Père Labat
דיוקן בתחריט מ-1742 מאת אנדרה בואי וס. מאטה
דיוקן בתחריט מ-1742 מאת אנדרה בואי וס. מאטה
לידה 5 בספטמבר 1663
פריז, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בינואר 1738 (בגיל 74)
פריז, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'אן-בטיסט לאבא שנודע כ"אב לאבא" (בצרפתית: Jean-Baptiste Labat או Père Labat1663 - 6 בינואר 1738) היה נזיר ומיסיונר קתולי צרפתי, בעל מטעים, בוטנאי וסופר מסע.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאבא נולד 1664 על יד פריז. ב-1684 נכנס למסדר הדומיניקני וב-11 באפריל 1685 הוסמך לנזיר. עשה בהמשך לימודי תאולוגיה ופילוסופיה ובמשך שנים אחדות לימד פילוסופיה ומתמטיקה במסגרת לא דתית בנאנסי.[1] לאחר מכן ב-1693 החליט להקדיש את חייו לפעילות מיסיונרית. זמן מה הטיף בכנסיות שונות ברחבי צרפת.

באנטילים הצרפתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאבא התלהב אחר כך מרעיון ניצור האינדיאנים ובברכת ראש המסדר שלו נסע כמיסיונר לאיי הודו המערביים[1] בהם נשאר שלוש עשרה שנים. ב-29 בינואר 1694 התיישב במרטיניק. הוא התמנה בה לאחראי על פרוכיית מקובה. הוא פיתח אותה, הוסיף לה בניינים, כולל כנסייה חדשה. ב־1696 נסע לגואדלופ ולדומיניקה. אחר כך בשובו למרטיניק התמנה ל"פרוקורטור כללי" (Procureur syndic des îles d'Amérique) של מנזרי הדומיניקנים באנטילים הצרפתיים. בעזרת עבדים גידל מטעים ונודע בייצור משקה חריף שקיבל את השם "רום". בזכות הידע המדעי הרחב שלו מינה אותו הממשל הצרפתי כ"מהנדס". בתוקף התפקיד הזה ביקר לאבא באנטילים הצרפתיים, ההולנדיים והאנגליים מגרנדה ועד היספניולה. הוא סיפר על רשמיו מחיי החברה הקריבית, כולל על שודדי הים הקאריביים (בצרפתית:flibustiers) ועל העבדות. בדו"ח משנת 1698 סיפר על העבדים במרטיניק:

הריקוד הוא עיסוקם האהוב ביותר.אינני חושב שקיים עם על פני הארץ הקשור אליו יותר מהם. כשאדונם אינו מרשה להם לרקוד באחוזתו, איך שנגמרת עבודתם במטעי קני הסוכר ביום ראשון, הם יסעו שלוש וארבע ליגות כדי להגיע למקום שבו יודעים שיוכלו לרקוד

האב לאבא לא היה צופה פשוט של תופעת העבדות. כבעל אחוזת פון-סן-ז'אק (Fonds-Saint-Jacques) בצפון מרטיניקה, לאורך הנהר בעל אותו השם, וכמייסד פרוכיות רובר ופרנסואה, הוא היה מעורב בעצמו במודרניזציה ופיתוחו של ענף הסוכר בכלכלת האי והיה בעל עבדים. החוקרת הצרפתייה סוזאן טוצ'יסקי הצביעה על גישתו הדו-משמעית, שחייבה עבדות ובעלות על עבדים כרכוש ואף עונשים קשים,[2] מחד, והערכתו את השחורים כנציגי תרבות מעניינת ומקור פוטנציאלי לידע, מאידך. אחוזתו נחשבה זמן רב למעין מופת שיש לחקות. כמהנדס בגואדלופ השתתף לאבא באופן פעיל בהגנת האי מפני ההתקפה הבריטית ב-1703. הוא בעצמו ירה כמה פעמים בתותח. באותה שנה הוא קיבל מהכנסייה את התפקיד "סגן-פרפקט אפוסטולי".

החזרה לאירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1705 הוא חזר למנזר טול בצרפת. מאוחר יותר ב-1706 קרא לו המסדר לבוא לאיטליה. אחרי מפגש דומוניקנים בבולוניה שבו הציג דו"ח על עבודתו, התכונן לחזור לאמריקה. אך לא קיבל רשות לנסוע והושאר ברומא מספר שנים. בתקופה זו ערך את יומני המסע שלו באיי הודו המערביים.[1] ב-1708 בפקודת מסדרו נסע למשך שלוש שנים בספרד ואיטליה. לאחר מכן חי עד סוף חייו במנזר הדומיניקנים שנקראו גם "היעקובינים" או "האחים המטיפים" ברחוב סנט-אונורה בפריז. שם התחיל להעלות בכתב בפרטי פרטים את יומני המסע שלו. הם הופיעו בשישה כרכים והפכו למעין רב מכר למשך תקופה ארוכה. יש בכתביו ערך רב כעדות על החיים בקאריבים בתקופתו. לאבא כתב גם כן בשמונה כרכים רשמים ממסעותיו באיטליה וספרד אבל הם פחות ידועים. הוא הצטיין בהם בחושי התבוננות מחודדים ובבקורתיות כלפי מדינת האפיפיור. ב-1716 שב לפריז וחי עד סוף חייו במנזר הדומיניקני ברחוב סנט-אונורה, שמבנהו הפך לימים למועדון היעקובינים בימי המהפכה הצרפתית. בשנותיו במנזר - 1716–1738 - הוא שקד על כתיבת ההיסטוריה של איי הודו המערביים. הספר פורסם לבסוף בשישה כרכים ב-1722 בפריז, מלווה בשפע של איורים שצייר בעצמו. Nouveau Voyage aux isles Françoises de l'Amérique, Paris, 1722)

לאבא מת בפריז בינואר 1738 בגיל 75 ונקבר במנזר ברחוב סנט-אונורה.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום תעשיית הסוכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרטיניקה המציא לאבא שיטות חדשות לעיבוד הסוכר, שנותרו בשימוש זמן רב.

בתחיום תעשיית המשקאות החריפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדעי הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאבא נודע כאיש אשכולות, מתמטיקאי ומומחה במדעי הטבע של תקופתו. הוא עזר לבוטנאי שארל פלומייה בעת שהותו של זה באיי הודו המערביים. בכתביו ציין לאבא את ממצאי תצפיותיו המדעיות ודן באופן מקיף וקפדני בסוגיות הקרקע, העצים, הצמחים, הפירות והעשבים באיים האלה. בנוסף הוא נתן פרטים על המלאכות שהתפתחו באזור והצביע על אפשרויות לנצלן בפיתוח יחסי המסחר.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכרו של האב לאבא שרד במרטיניק באוצר המלים המקומי

  • שמות של מקומות:
    • המגדל של האב לאבא La Tour du père Labat- כלומר, טחנת קמח
    • "הדודים ע"ש האב לאבא" (les chaudières Père Labat )
  • מושגים טכניים:
  • שיטת זיקוק האלכוהול על שם האב לאבא (Père Labat)
  • שמו שימש בקראולית המטריניקית גם כמילה נרדפת ל"אדם מרושע" - pèrlaba
  • בתחום הבוטניקה:
  • סוג של פרי טרופי שתואר ב-1788 כונה Sapotaceae Labatia לפי שמו.

הוא נשמר כישות נפרדת עד לשנות ה-1930 כשנכלל במין פוטריה (Pouteria)

  • 1972 - הוכר סוג חדש בשם Neolabatia הכולל ששה מינים שנודעו בעבר כ־Labatia, אולם סיווג חדש זה שנוי במחלוקת.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nouveau Voyage aux isles Françoises de l'Amérique

(מסע חדש אל האיים הצרפתיים של אמריקה) ששה כרכים, פריז 1722 עם איורים שיצייר בעצמו.

  • Voyage du Chevalier Demarchais en Guinee, iles voisines, et a Cayenne,

(מסעו של האביר דמרשה בגינאה, באיים הסמוכים ובקאיין1722, 1725, 1727; 4 כרכים 1730

ספריו על אפריקה שאבו מידע מכתביהם של מיסיונרים אחרים שפעלו באותה יבשת
  • Nouvelle relation de l'Afrique occidentale (דו"ח חדש על אפריקה המערבית) פריז 1728
  • Relation historique de l'Ethiopie occidentale (דו"ח היסטורי של אתיופיה המערבית - על קונגו, אנגולה, מטמבה, לפי האב קוואצי האיטלקי) פריז 1732

לאבא, שלא נסע מעולם לאפריקה, כתב את ספר המסע לאפריקה המערבית תוך הסתמכות על זיכרונותיו של אנדרה ברי (André Brue) מסביבות 1725. לפי פרוספר קילטרי (Cultru) הוא העתיק בו סיפורים מתוך ספר של מיסיונר אחר בשם מישל ז'ז'ולה דה לה קורב (Michel Jajolet de la Courbe) שפורסם ב-1685 תחת הכותרת " Premier voyage du Sieur La Courbe fait à la Coste d' Afrique (מסעו הראשון של האדון לה קורב לחוף אפריקה) וייחס את הרפקתאותיו של ז'ז'ולה לאנדרה ברי. גם ספר המסע כביכול ל "אתיופיה המערבית" (גם כן במובן של אפריקה מערבית) מבוסס על סיפורים של מיסיונרים אחרים.

  • Voyage en France, Espagne, Portugal et Italie

(8 כרכים -1730, פריז)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Marcel Châtillon - Le Père Labat à travers ses manuscrits. Société d’histoire de la Guadeloupe, Basse-Terre 1979
  • Aurélia Montel - Le Père Labat viendra te prendre… Maisonneuve et Larose, Paris, 1996, 37
  • Heinrich Pleticha (her.) Pater Labats Sklavenbericht, abenteuerliche Jahre in der Karibik 1690–1705, Edition Erdmann 1984, ISBN 3-522-60220-X.
  • Heinrich Pleticha, Siegfried Augustin: Lexikon der Abenteuer- und Reiseliteratur von Afrika bis Winnetou. Edition Erdmann in K. Thienemanns Verlag, Stuttgart, Wien, Bern 1999, ISBN 3-522-60002-9
  • Everild Young, Kjeld Helweg-Larsen: The pirates’ priest: the life of Père Labat in the West Indies, 1693–1705. Jarrolds, London 1965.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן-בטיסט לאבא בוויקישיתוף

PFSCL Papers on French Seventeenth Century Literature XXXIV, 67 (2007)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 I.Smith 1910
  2. ^ S.Toczyski עמ' 4