ז'אן-מארי רולאן דה לה פלטייר
 | |
| לידה |
18 בפברואר 1734 תיזי, צרפת  |
|---|---|
| התאבד |
10 בנובמבר 1793 (בגיל 59) Radepont, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מעסיק |
לואי השישה עשר, מלך צרפת |
| תפקיד |
שר הפנים (24 במרץ 1792–13 ביוני 1792) |
| מפלגה |
ז'ירונדינים |
| בן או בת זוג |
מאדאם רולאן |
  | |
ז'אן-מארי רוֹלַאן דֶה לַה פְּלַטְיֵר (בצרפתית: Jean-Marie Roland de la Platière; 18 בפברואר 1734 – 10 בנובמבר 1793) היה מפקח צרפתי של יצרנים בליון שהפך למנהיג הפלג הז'ירונדיסטי במהפכה הצרפתית, ושהושפע בכיוון זה במידה רבה מאשתו, מארי-ז'אן "מנון" רולאן דה לה פלטייר. הוא כיהן כשר הפנים בממשלתו של לואי השישה עשר, מלך צרפת ב-1792.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רולאן דה לה פלטייר נולד והוטבל ב-18 בפברואר 1734 בתיזי (אנ') שבמחוז רון. הוא היה ילד שקדן, שקיבל חינוך יסודי. בגיל 18 הוצעה לרולאן לבחור להיות איש עסקים או כומר. אבל הוא דחה את שתי ההצעות והחל ללמוד ייצור, ועבר בשל כך לעיר ליון. שנתיים לאחר מכן, בן דוד ומפקח ייצור הציע לרולאן תפקיד ברואן. הוא קיבל את התפקיד בשמחה. לאחר מכן עבר רולאן ללנגדוק, שם הפך לכלכלן נלהב אך עד מהרה חלה מעבודת יתר. לאחר מכן הוצעה לו התפקיד הפחות מלחיץ של המפקח הראשי של פיקרדי, שהיה מחוז הייצור השלישי בחשיבותו בצרפת ב-1781.
מאוחר יותר באותה שנה הוא התחתן עם מארי-ז'אן פיליפון, הידועה יותר בשם מאדאם רולאן, בתו של חרט פריזאי, שהייתה צעירה ממנו בעשרים שנים. מאדאם רולאן הייתה מעורבת בעבודתו של ז'אן-מארי בדיוק כמוהו, ערכה חלק גדול מהכתיבה שלו ותמכה במטרותיו הפוליטיות. בארבע השנים הראשונות לנישואיהם המשיך רולאן להתגורר בפיקרדי ולעבוד כמפקח במפעל. הידע שלו בענייני מסחר איפשר לו לתרום מאמרים ל-Encyclopédie Méthodique (אנ'), אנציקלופדיה בת שלושה כרכים של ייצור ותעשייה, שבה, כמו בכל יצירתו הספרותית, הוא נעזר באשתו.
המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנה הראשונה של המהפכה, עברו בני הזוג לליון, שם גדלה השפעתם והתבררו שאיפותיהם הפוליטיות. מראשית המהפכה הם התחברו למטרה הליברלית. המאמרים שהם תרמו ל"קורייר דה ליון" הגיעו לידיעת העיתונות הפריזאית; אף על פי שרולאן חתם עליהם, מאדאם רולאן היא שכתבה אותם. לאחר מכן שלחה העיר את רולאן לפריז כדי להודיע לאספה המכוננת על המצב הקריטי של תעשיית המשי ולבקש הנחה בחוב של ליון. כתוצאה מכך החלה התכתבות בין רולאן, ז'אק פייר בריסו ותומכי מהפכה אחרים, אותם פגש בפריז. בני הזוג רולאן הגיעו לפריז במהלך פברואר 1791, ונשארו שם עד ספטמבר. הם פקדו את אגודת ידידי החוקה, אירחו צירים שלימים הפכו לז'ירונדינים מובילים, ולקחו חלק פעיל בנוף הפוליטי. בינתיים, מאדאם רולאן פתחה את הסלון הראשון שלה, ועזרה לשמו של בעלה להתפרסם בבירה.
בספטמבר 1791 הושלמה משימתו של רולאן והוא חזר לליון. אולם עד אז בוטל הפיקוח על הייצור, ולכן החליטה משפחת רולאן לעבור ולהקים את ביתם החדש בפריז. רולאן הפך לחבר במועדון היעקוביני, והשפעתם המשיכה לגדול. הסלון של מאדאם רולאן הופך למפגש של בריסו, ז'רום פטיון דה וילנב (אנ'), מקסימיליאן רובספייר ומנהיגים אחרים של התנועה העממית - במיוחד פרנסואה ניקולא לאונרד בוזו (אנ').
כשהז'ירונדינים קיבלו את השלטון, רולאן מונה לשר הפנים ב-23 במרץ 1792, תוך שהוא מציג הן את יכולתו הניהולית והן את מה שהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה אפיינה כ"גסות בורגנית". השפעתה של אשתו על הצהרות המדיניות שלו הייתה חזקה במיוחד בתקופה זו: מכיוון שמתוקף תפקידו הודר רולאן מהאספה המחוקקת, הצהרות אלו היו בכתב, ולכן נוטים ביותר להציג את אמונותיה האישיות של מאדאם רולאן.
לואי השישה עשר, מלך צרפת השתמש בכוח הווטו שלו כדי למנוע גזירות נגד מהגרים ואנשי דת שסירבו להישבע אמונים לחוקת הכמורה. מאדאם רולאן כתבה אפוא מכתב המתייחס לסירוב המלכותי לאשר את הגזירות ואת תפקידו של המלך במדינה, שבעלה פנה ושלח למלך. כשזה נותר ללא מענה, קרא אותו רולאן בקול רם במועצה מלאה ובנוכחות המלך. התקרית הובילה לפיטוריו של רולאן. עם זאת, הוא קרא אז את המכתב לאספה, שהורתה להדפיסו ולהפיץ אותו. זה הפך למניפסט של חוסר שביעות רצון, ודרישת האספה שלאחר מכן להחזיר את רולאן ושרים אחרים שפוטרו, הביאה בסופו של דבר להדחתו של המלך.
לאחר הפיכת 10 באוגוסט 1792, הוחזר רולאן לתפקיד שר הפנים, אך נבהל ממה שראה כחוסר ההתקדמות שעשתה המהפכה. כקרתני, הוא התנגד למונטניארדים שכיוונו להשתלט לא רק על פריז אלא גם על הממשלה. עוינותו לקומונה הפריזאית גרמה לו להציע להעביר את הממשלה לבלואה; וההתקפות שלו על רובספייר ומקורביו הפכו אותו מאוד לא פופולרי. לאחר שלא הצליח לאטום את ה-Armoire de fer (אנ') (תיבת ברזל) שנמצאה בארמון טווילרי, שהכילה מסמכים שהצביעו על יחסיו של לואי ה-16 עם פוליטיקאים מושחתים, הוא הואשם בהשמדת חלק מהראיות שבתוכו. לבסוף, במהלך משפטו של המלך, הוא והז'ירונדיסטים דרשו כי גזר הדין יוכרע בסקר של העם הצרפתי ולא בוועידה הלאומית. יומיים לאחר הוצאתו להורג של המלך, הוא התפטר מתפקידו.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן לא רב לאחר שהתפטר מתפקיד השר, הותקפו הז'ירונדינים ורולאן הוקע גם כן. רולאן ברח מפריז והסתתר; בהיעדרו, הוא נידון למוות. מאדאם רולאן נשארה בפריז, שם נעצרה ביוני 1793 והוצאה להורג ב-8 בנובמבר. כשנודע לרולאן באיחור רב על מותה של אשתו, הוא נדד ממקום מקלטו ברואן וכתב כמה מילים המביעות את אימתו משלטון הטרור: "מהרגע שנודע לי שהם רצחו את אשתי, לא הייתי מוכן יותר להישאר בעולם מוכתם באויבים". הוא הצמיד את הנייר לחזהו, התיישב על עץ ונעץ חרב-מקל (אנ')[א] בליבו בערב 10 בנובמבר 1793.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Andress, David. The Terror: The Merciless War for Freedom in Revolutionary France (2006)
- Blashfield, Evangeline Wilbour. Manon Phlipon Roland: Early Years (1922) online
- Hanson, Paul R. Historical Dictionary of the French Revolution
- Higonnet, Patrice. "The Social and Cultural Antecedents of Revolutionary Discontinuity: Montagnards and Girondins," English Historical Review (1985): 100#396 pp. 513–544 in JSTOR
- Lamartine, Alphonse de. History of the Girondists, Volume I Personal Memoirs of the Patriots of the French Revolution (1847) online free in Kindle edition; Volume 1, Volume 2 | Volume 3
- May, Gita. Madame Roland and the Age of Revolution (1970)
- Schama, Simon. Citizens: A Chronicle of the French Revolution (1989) excerpt and text search
- Scott, Samuel F. and Barry Rothaus. Historical Dictionary of the French Revolution 1789-1799 (1985) Vol. 2 pp 837–41 online
- Sutherland, D.M.G. France 1789–1815. Revolution and Counter-Revolution (2nd ed. 2003) ch 5,
- Tarbell, Ida. Madame Roland, A Biographical Study (1905).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'אן-מארי רולאן דה לה פלטייר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "Roland de la Platière, Jean Marie and Marie". The American Cyclopædia. 1879.