ז'אן גאבן

ז'אן גאבן
Jean Gabin
	צילום מ-1939 מהסרט של מרסל קרנה, "היום עולה"
לידה	17 במאי 1904; הרובע התשיעי של פריז, צרפת
פטירה	15 בנובמבר 1976 (בגיל 72); ניי-סיר-סן, או-דה-סן, צרפת
מקום קבורה	ים אירואז
שם במה	Jean Gabin
שם לידה	Jean Gabin Alexis Moncorgé
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	1928–1976 (כ־48 שנים)
מקום לימודים	תיכון ז'אנסון-דה-סאי
בן או בת זוג	גבי באסה (26 בפברואר 1925–1930); ; ז'אן מושן (20 בנובמבר 1933–18 בינואר 1943); כריסטיאן פורנייה (28 במרץ 1949–?) ; מרלן דיטריך ;
צאצאים	פלוראנס מונקורז'ה-גאבן
פרסים והוקרה	גביע וולפי לשחקן הטוב ביותר (1954); קצין במסדר ההצטיינות הלאומי (1976); גביע וולפי לשחקן הטוב ביותר (1951); דוב הכסף; צלב המלחמה; צלב המלחמה 1939-1945; המדליה הצבאית הצרפתית; קצין בלגיון הכבוד ;
	http://www.musee-gabin.com/
	פרופיל ב-IMDb

ז'אן גאבן (בצרפתית: Jean Gabin,‏ 17 במאי 1904 – 15 בנובמבר 1976) היה שחקן קולנוע צרפתי, אחד מהכוכבים האגדיים של הקולנוע הצרפתי במאה ה-20, אשר שיחק ב-94 סרטים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1904 בפריז כז'אן-גאבן-אלקסיס מונקורז'ה (Jean-Gabin-Alexis Moncorgé) כבן לאמני הקברט פרדינאן מונקורז'ה והלן פטי. גדל בכפר Mériel מריאל במחוז סן-אֵה-אואז, מצפון לפריז. עבד בהתחלה כפועל, לאחר מכן מגיל 19 השתלב בעולם הבידור כחלק מלהקת פולי ברז'ר. עד לשירות הצבאי המשיך לשחק תפקידים משניים בתיאטראות.

תחילת דרכו כשחקן וזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי השחרור מהצבא חזר לעולם הבידור תחת שם הבמה "ז'אן גאבן". שיחק וזימר במופעי מיוזיק הול ואופרטות תוך כדי חיקוי הסגנון של מוריס שבלייה שהיה אז באופנה. היה לפרק זמן חבר בלהקה שסיירה בדרום אמריקה ובחזרתו לצרפת התקבל למולן רוז'. עם הזמן עורר תשומת לבם של המפיקים ושולב בתפקידים חשובים יותר, כולל בשני סרטים אילמים בשנת 1928.

התחלת הקריירה כשחקן קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור שנתיים עבר לשחק בסרטים עם פס-קול כשהראשון, בהפקת האחים פאטה, היה Chacun Sa Chance (לכל אחד המזל שלו). שיחק עדיין תפקידי משנה במשך ארבע שנים בכתריסר סרטים בבימוים של מוריס וז'ק טורנר. בפרסומו האמיתי זכה על ידי המשחק בסרט "מרי שאפדלן" משנת 1934 בבימויו של ז'וליין דיביבייה. ב-1936 שיחק כגיבור רומנטי בסרט אחר - דרמת מלחמה - של דיביבייה, "לה בנדרה", מה שהעלה אותו ככוכב על מפת הקולנוע הצרפתי. להכרה בינלאומית גורפת זכה ז'אן גאבן הודות למשחקו בסרט המצליח "פפה לה מוקו" ("Pépé le Moko ")‏ (1937). כיכב בהמשך בכמה מיצירות הגדולות של ז'אן רנואר - "האשליה הגדולה" (La Grande Illusion), סרט אנטי-מלחמתי, וב "מפלצת האנושית" לפי הרומן של אמיל זולא יחד עם השחקנית סימון סימון. כמו כן הופיע באחד מהסרטים המוערכים של מרסל קרנה - Le Quai Des Brumes ("נמל הצללים").

בימי מלחמת העולם השנייה: שחקן וגיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-1930 דחה ז'אן גאבן הצעות להשתתף בהפקות של ההוליווד מעבר לאוקיינוס. אבל אחרי כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית הצטרף לז'אן רנואר וז'וליין דיביבייה שנמלטו לארצות הברית. אחרי גירושיו השניים ב-1939 בהוליווד ניהל גאבן רומן סוער עם מרלן דיטריך.

אופי בלתי ממושמע, סיכן את החוזה שלו עם אולפני RKO בגלל התעקשותו לצרף את מרלן דיטריך לליהוק סרט מסוים בניגוד לדעת המפיקים. לבסוף פוטר ופרויקט הסרט אורכב. בשלב מסוים השחקן התגייס לכוחות צרפת החופשית של שארל דה גול והצטיין בקרבות נגד כוחות הציר בצפון אפריקה. בגלל גבורתו זכה אף במדליה הצבאית וב צלב המלחמה. אחרי הפלישה לנורמנדי, גאבן נמנה עם חברי היחידה הצרפתית שנכנסה לפריז המשתחררת.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946 מרסל קרנה בחר בו כדי לככב בסרטו "Les Portes de la Nuit " (שערי הלילה) אבל בגלל בעיות בהתנהגות פוטר גם הפעם. לאחר שמצא מפיק ובמאי בשביל הפקה שבה יוכל לשחק כמבוקשו יחד עם מרלן דיטריך, הסרט, שנקרא "מרטן רומניאק" לא קטף הצלחה והיחסים בין שני הכוכבים עלו על שרטון. אחרי עוד כישלון קופות ב-1947, ניסה גאבן ללא הצלחה רבה לחזור על במת התיאטרון. עם זאת, שיחק תפקיד ראשי בסרט של רנה קלמאן, Au-Delà Des Grilles (מאחורי הסורגים) (1949) שזכה בפרס אוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר.

באה עוד סדרה של כישלונות והקריירה שלו נראתה גמורה לתמיד. אולם בשנת 1954 חזר לכותרות עם מותחן הפשע של ז'אק בקר Touchez pas au grisbi (הביזה). משחקו זכה לשבחי המבקרים והסרט הייתה להצלחה עולמית.

עם ז'אן רנואר שיתף פעולה גם בסרט "פרנץ' קנקן" French Cancan יחד עם מריה פליקס ופרנסואז ארנול. במשך מעל עשרים שנה ז'אן גאבן שיחק במעל שלושים סרטים, הרבה מהם מוצלחים מבחינה מקצועית ומסחרית, כולל כאלה שהופקו על ידי חברת גאפר פילמס Gafer films (שהייתה עסק משותף שלו ושל פרננדל). בין השחקנים שהופיעו יחד איתו אחרי המלחמה יש לציין את בריז'יט בארדו ("En cas de malheur"), אלן דלון ("Le Clan des Siciliens" "החוב הסיציליאני" 1969, ו "Deux hommes dans la ville "-"שני גברים בעיר"), ז'אן-פול בלמונדו ("Un singe en hiver" - "קוף בחורף") ולואי דה פינס ("Le Tatoué") ("המקועקע")

גאבן נפטר מלוקמיה ב-15 בנובמבר 1976 בבית החולים האמריקאי בפאריס, בפרבר ניי-סיר-סן. לפי רצונו, גופתו נשרפה ואפרו פוזר בים בטקס צבאי מתוך אנייה של חיל הים.

נשותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאבי באסה Gaby Basset ‏1925-1930)

סוזן מרגריט ז'אן מושן Suzanne Marguerite Jeanne Mauchain ‏ (1933-1939)

דומיניק פורנייה Dominique Fournier ‏ (1949-1976)

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר מסדר לגיון הכבוד של צרפת
ב-3 באפריל 1976 בתחרות הראשונה לפרס סזאר של קולנוע הצרפתי מונה ליושב ראש חבר השופטים הראשון של התחרות

מבחר מסרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

1930: Ohé! les valises
1930: On demande un dompteur or Les lions מחפשים מאלף או "האריות"
1930: Mephisto - מפיסטו (מאת אנרי דבן וז'ורז' ונטר)
1930: Chacun sa chance לכל אחד המזל שלו (במאי: האנס שטיינהוף)
1933: Du haut en bas מלמעלה עד למטה
1934: Maria Chapdelaine מריה שאפדלן (במאי:ז'וליין דוביבייה)
1934: Zouzou זוּזּו* 1935: Golgotha גלגלתא (במאי:ז'וליין דוביבייה)
1935: La Bandera (במאי:ז'וליין דוביבייה)
1936: Les Bas-fonds בשפל (במאי:ז'אן רנואר)
1936: La belle équipe צוות לעניין או חמשה חברים (במאי:ז'וליין דוביבייה)
1937: Pépé le Moko פפה לה מוקו (במאי:ז'וליין דוביבייה)
1937: La Grande illusion האשליה הגדולה (במאי:ז'אן רנואר)
1937: Le Messager השליח
1937: Lady Killer - Gueule d'amour
1938: Le Récif de corail שונית האלמוגים
1938: Port of Shadows - Le quai des brumes נמל הצללים, או רציף הצללים
1938: La Bête humaine החיה שבאדם (במאי:ז'אן רנואר)
1939: Le Jour se lève ׁ(במאי:מרסל קרנה) היום עולה
1941: Remorques ספינת גרר Stormy Waters
1942: Moontide ירח של גאות ושפל (סרט של ארצ'י מאיו ופריץ לנג
1946: מרטן רומניאק Martin Roumagnac(החדר למעלה) The Room Upstairs
1949: Au-delà des grilles מאחורי הסורגים או חומות מאלאפאגה (בימוי:רנה קלמאן)
1951: È più facile che un camello

- His Last Twelve Hoursׁ(בימוי: לואיג'י זאמפה)

1952: La Vérité sur Bébé Donge האמת על בבה דונז'
1952: Le Plaisir העונג (בימוי:מקס אופולס)
1952: La Minute de vérité
1954: Touchez pas au grisbi (Don't Touch the Loot)
1954: Razzia sur la chnouf (Razzia in Paris)
1955: French Cancan
1955: Chiens perdus sans collier על פי ספרו של ז'ילבר ססברון
1956: Des gens sans importance
1956: La Traversee de Paris|Four Bags Full
1956: Voici le temps des assassins
1956: La Traversée de Paris
1958: Les Misérables (1958 film)|Les Misérables
1959: Archimède le clochard (The Magnificent Tramp) - זכה בפרס דוב הזהב לשחקן הטוב ביותר^[1]
1960: Le Président (film de 1960)|Le Président
1961: Le cave se rebiffe (The Counterfeiters of Paris)
1962: Un singe en hiver
1962: Le Gentleman d'Epsom
1963: Mélodie en sous-sol
1963: Maigret
1964: Monsieur
1964: L'Âge ingrat
1965: Le Tonnerre de Dieu
1965: Du rififi à Paname
1966: Le Jardinier d'Argenteuil
1967: Le Soleil des voyous
1968: Le Pacha
1968: Le tatoué
1969: Sous le signe du taureau
1969: Le Clan des Siciliens
1970: La Horse
1971: Le Chat -זכה בפרס דוב הכסף עבור השחקן הטוב ביותר.^[2]
1971: Le Drapeau noir flotte sur la marmite
1972: Le Tueur
1973: L'Affaire Dominici
1973: Deux hommes dans la ville
1974: Verdict - Leguen
1976: Échos de plateau
1976: L'Année sainte - Max Lambert

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר הולדתו, מריאל, הוקם מוזיאון לזכרו.
בין 1981-2006 כתב העת "לה מונד דו סינמה" העניק לזכרו של גאבן את ה"פרס ז'אן גאבן" לשחקן הפרנקופוני המבטיח. החל משנת 2007 הפרס בוטל והוחלף בפרס ע"ש פטריק דוואר, בעקבות סכסוך בין בתו של גאבן, פלרונס מונקורז'ה-גאבן ובין מקימי הפרס, הזוג מואנו.
בשנת 2008 נחנך ככר גאבן ברובע ה-18 של פאריס, בנוכחות שני ילדיו – פלורנס ומתיאס.