ז'אן מרטין סיסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
ז'אן מרטין סיסה
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 6 באפריל 1926
קאנקאן, גינאה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בפברואר 2017 (בגיל 90)
קונאקרי, גינאה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גינאה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה École normale de Rufisque עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
מפלגה Democratic Party of Guinea – African Democratic Rally עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'אן מרטין סיסה (6 באפריל 1926 - 21 בפברואר 2017) הייתה מורה ופוליטיקאית גינאית בעלת אוריינטציה לאומית. היא כיהנה כשגרירה באו"ם ובשנת 1972 הייתה לאישה הראשונה שמונתה להיות נשיאת מועצת הביטחון של האו"ם . היא כיהנה כשרת הרווחה בממשלת גינאה משנת 1976 ועד ההפיכה הצבאית ב-1984.

חייה המוקדמים והשכלתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין סיסה נולדה בקנקאן, גינאה, ב-6 באפריל 1926, הבכורה מבין שבעה ילדים. אביה, דריקאו מרטין סיסה, הועסק בחברת התקשורת PTT של הממשל הקולוניאלי הצרפתי, היה מלינקאי (אנ') ממוצא סונינקאי (אנ'), ואמה, דאמאייה סומה, מיילדת, הייתה בת לקבוצת סוסו (אנ').[1]

היא למדה בבית הספר להכשרת מורות אקול נורמל דה רופיסקה בדקר, סנגל. [2] [3]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין סיסה הייתה אחת הנשים הראשונות שהוסמכו ועבדו כמורות בגינאה. היא הוצבה ללמד בבית הספר לבנות בקנקאן ב-1944. היא הפכה לחברה באיחוד מנדיקה ב-1946. בשנת 1947 היא פגשה את מי שהפך לימים לנשיא גינאה, אחמד סקאו טורה, שהיה בעת ההיא פעיל האיגוד המקצועי של PTT, והצטרפה למפלגה האפריקאית הדמוקרטית (אנ'). בשנות ה- 50 היא התגוררה בסנגל עם בעלה. ב-1954 היא ייצגה את האיחוד הדמוקרטי של סנגל בקונגרס של הפדרציה הבינלאומית של נשים בצרפת. [4] לאחר משאל העם של גינאה ב-1958, היא חזרה לגינאה, שם הפך בעלה לראש המטה של שר הבריאות ברפובליקה החדשה של גינאה.

בשנת 1959, מרטין סיסה הייתה צירה בקונגרס של איגוד הנשים של מערב אפריקה בבמקו, אשר ביקש לקיים תנועת נשים פאן-אפריקאית . היא הייתה המזכירה הכללית של ארגון הנשים הפאן אפריקאי מ-1962 עד 1972. [4] [3] בשנת 1968 היא נבחרה לפרלמנט, ולאחר מות בעלה ב- 1971 היא הצטרפה לוועד המרכזי[2]. היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה כסגנית הנשיא של האסיפה הלאומית של גינאה,[5] כיהנה כמזכירה הכללית של ועידת הנשים האפריקאיות עד 1974 והייתה צירה בוועדת האומות המאוחדות למעמד האישה בז'נבה ובוועדת האומות המאוחדות לזכויות אדם.

בשנת 1972, מרטין סיסה מונתה לנציגה הקבועה של גינאה באו"ם. גינאה הייתה חברה לא קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, והיא הפכה לאישה הראשונה שעמדה בראש המועצה.[5] היא גם נבחרה ליושבת ראש הוועדה המיוחדת של האו"ם נגד האפרטהייד.

מרטין סיסה חזרה לגינאה ב-1976, לבקשת הנשיא טורה, שמינה אותה לשרת הרווחה וחברה בפוליטביורו של המפלגה הדמוקרטית של גינאה.[2] [3] לאחר מותו של טורה ב-1984, היא נעצרה יחד עם מנהיגים פוליטיים אחרים והוחזקה במעצר למשך 13 חודשים עד ששוחררה ללא כתב אישום.[6] לאחר ניסיון ההפיכה הכושל של דיארה טראורה ביולי 1985, היא עזבה את גינאה, עברה תחילה לסנגל ולאחר מכן לארצות הברית. ב-1988 היא הצטרפה לוועידה הבינלאומית לסולידריות לנשים וילדים בדרום אפריקה. בשנת 2004 היא הייתה חברה באיגוד הבינלאומי של נשים פרנקופוניות (אנ').[4] בשנת 2006, נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש שלח ברכות לרגל יום הולדתה ה-80 של מרטין סיסה, והכיר ב"אומץ לבה ועבודתה".[7]

הביוגרפיה של מרטין סיסה, "בת המילו", פורסמה בשנת 2008.[8] בשנת 2014, נשיא דרום אפריקה ג'ייקוב זומה העניק למרטין סיסה את אות אוליבר טמבו (אנ') כהוקרה על פועלה ועל היותה מנהיגה ומובילת דרך במאבק למען זכויות נשים באפריקה. [9] לצד זאת, היא זכתה לביקורת על כך שהקלה ראש בפשעים של טורה, שתחת משטרו נהרגו עד 50,000 איש. [10] [11]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1974 - פרס קואומבה עבור "תרומה משמעותית לאנשים אפריקאים".[12]
  • 1975 - פרס לנין לשלום.[4]
  • 2014 - מסדר החברות של OR Tambo, על "תרומתה המצוינת בהוקעת האפרטהייד על הבמה העולמית של האומות המאוחדות ועמידתה נגד עוולות שהתרחשו בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד".[9] [13]

חייה האישיים ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1946, מרטין סיסה נישאה למוחמד קמארה, מפקח משטרה שלא הכירה. הוא נהרג בתאונת דרכים מאוחר יותר באותה שנה כשהיא הייתה בחודש השלישי להריונה.[4] ב-1948 היא נישאה לאנסומאנה טורה, ממייסדי המפלגה הדמוקרטית של גינאה. הוא מת בכלא מחנה בוירו (אנ') ב-1971 לאחר שנעצר בעקבות מבצע ים ירוק . למרטין סיסה היו שישה ילדים.[5]בערוב ימיה היא התגוררה בבולטימור, מרילנד, ארצות הברית. [2]

מרטין סיסה נפטרה ב-21 בפברואר 2017, בגיל 91. [14] [15]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Woman, the first teacher". Prospects – Quarterly Review of Education. 5. 1975.
  • International Solidarity with the Struggle for Liberation in South Africa. 1976.
  • "Family Problems in Africa". Guild Prac. 37: 23. 1980.
  • La fille du Milo (בצרפתית). Présence Africaine. 2010. ISBN 9782708708020.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן מרטין סיסה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Barthélémy, Pascale (2010). Africaines et Diplômées à l'époque coloniale (1918–1957). Presses universitaires de Rennes. p. 14.
  2. ^ 1 2 3 4 Camara, Mohamed Saliou; O'Toole, Thomas; Baker, Janice E. (2013). Historical Dictionary of Guinea. Scarecrow Press. pp. 79–80. ISBN 9780810879690.
  3. ^ 1 2 3 Serbin, Sylvia; Rasoanaivo-Randriamamonjy, Ravaomalala (2015). African Women, Pan-Africanism and African Renaissance. UNESCO Publishing. p. 65. ISBN 9789231001307.
  4. ^ 1 2 3 4 5 Sheldon, Kathleen (2016). Historical Dictionary of Women in Sub-Saharan Africa. Rowman & Littlefield. pp. 175–176. ISBN 9781442262935.
  5. ^ 1 2 3 "A Woman Presides the Security Council". Le Monde (בצרפתית). 2 בנובמבר 1972. נבדק ב-4 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "A trenton of dignitaries of the Sékou Touré regime are released". Le Monde (בצרפתית). 17 במאי 1985. נבדק ב-4 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Fofana, Maimouna (12 בנובמבר 2008). "INFO GCI: Hadja Jeanne Martin Cissé en Guinée". GCI (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-5 בפברואר 2017. נבדק ב-4 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Jeanne Martin Cissé publishes her memoirs". Jeune Afrique (בצרפתית). 2 ביוני 2008. נבדק ב-4 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Camara, Amara Moro (23 באפריל 2014). "Militante anti-apartheid : Jeanne Martin Cissé sera décorée le 27 avril par Jacob Zuma". Guinee News (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-4 בפברואר 2017. נבדק ב-4 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Sidibé, Mohamed (28 במרץ 2013). "Déclaration choquante de Jeanne Martin Cissé". Guinee Actu (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-25 ביולי 2019. נבדק ב-4 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "'Mass graves' found in Guinea". BBC News. 22 באוקטובר 2002. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Black World/Negro Digest. Vol. 26. Johnson Publishing Company. באפריל 1975. pp. 29–30. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ "La militante anti-apartheid guinéenne Jeanne Martin Cissé décorée dimanche à Pretoria". Le Jour. 23 באפריל 2014. נבדק ב-4 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Freland, François-Xavier (22 בפברואר 2017). "La Guinée endeuillée par la disparition de Jeanne Martin Cissé, figure de l'indépendance et des droits des femmes". Jeune Afrique. נבדק ב-22 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Guinée : décès de Jeanne Martin Cissé (Présidence de la République)". Guinée Matin. 21 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ז%27אן_מרטין_סיסה&oldid=38454539"