ז'ול שלביס
 | |
| לידה |
7 בינואר 1921 אמסטרדם, הולנד  |
|---|---|
| פטירה |
3 באפריל 2016 (בגיל 95) אמסטלפיין, הולנד |
| מדינה |
ממלכת ארצות השפלה |
| פרסים והוקרה |
צלב הקצין של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין |
  | |
ז'ול שלביס (בהולנדית: Jules Schelvis; 7 בינואר 1921 – 3 באפריל 2016) היה היסטוריון, סופר, איש דפוס וניצול שואה יהודי-הולנדי. שלביס היה הניצול היחיד מבין 3,005 האנשים שהובלו בטרנספורט ה-14 מווסטרבורק למחנה ההשמדה סוביבור (ואחד משני ניצולי השואה ההולנדים היחידים מסוביבור לצד סלמה אנגל וינברג). הוא ידוע בזכות זיכרונותיו ומחקריו ההיסטוריים על סוביבור, שעליהם זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אמסטרדם, קצין במסדר אורנג'-נסאו ומסדר ההצטיינות של הרפובליקה של פולין.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלביס נולד באמסטרדם, לממשפחה יהודית חילונית. לאחר התיכון עבר הכשרה כמדפיס ועבד במשרד הדפוס לינדנבאום באמסטרדם. לאחר שהגרמנים כבשו את הולנד, שלביס פוטר מעבודתו בשל היותו יהודי. לאחר מכן עבד בעיתונים שונים והשתתף בארגון תנועת נוער מקומית, שם פגש אישה בשם רחל בוז'יקובסקי והחל לחזר אחריה. שלביס ניסה להתקרב לבוז'יקובסקי ולמשפחתה שהתגוררו במרכז לתרבות היידיש. לבסוף חיזוריו צלחו ושלביס ובוז'יקובסקי נישאו ב-1940, בין השאר בתקווה שהדבר יגן עליה ועל משפחת המהגרים הפולנית שלה מפני גירוש.[1]
עם זאת, שלביס ומשפחתו נעצרו באמסטרדם ב-26 במאי 1943. הם גורשו למחנה המעבר וסטרבורק, שם שהו שישה ימים לפני שנשלחו למחנה ההשמדה סוביבור. הם היו בין 3,005 יהודים הולנדים בטרנספורט ה-14 לסוביבור. המסע נמשך 4 ימים. עם הגעתם למחנה נבחר שלביס להצטרף ליחידת עבודה שנשלחה למחנה העבודה דורוחוצ'ה. שאר בני משפחתו ובני הזוג בוז'יקובסקי נשלחו להשמדה בתאי הגזים.[2]
בדורוחוצ'ה, יהודים מפולין ומהולנד נאלצו לעבוד בתנאים איומים ובעבודה קשה. שלביס הצליח לשרוד בעקבות כך שביקש פגישה עם מפקד המחנה, שבמקרה היה מודע לכך שבמחנה עבודה סמוך זקוקים למדפיס. עם זאת, מסיבות לא ברורות, שלביס נשלח במקום זאת למחנה באזור לובלין, שם נאלץ לבנות צריפים. משם הועבר לגטו רדום, שם הוטל עליו להרכיב מחדש בית דפוס שפורק והובא מוורשה. התנאים ברדום היו טובים משמעותית ממה שחווה שלביס בלובלין ובדורוחוצ'ה. עם התקרבות הצבא האדום, שלביס נשלח לטומאשוב מזובייצקי. משם הגיע בסופו של דבר לאזור שטוטגרט, שם שוחרר על ידי הצבא הצרפתי ב-8 באפריל 1945.[2]
שלביס היה עד תביעה משמותי במהלך המשפטים של קרל פרנזל, ג'ון דמיאניוק ופושעי מלחמה אחרים ששרתו בסוביבור.[2][3] הוא המייסד של מוזיאון סוביבור וכן מחברם של מספר ספרים ומחקרים היסטוריים על במחנה.[4]
לאחר המלחמה נשאר שלביס להתגורר בהולנד ונפטר שם ב-3 באפריל 2016 בגיל 95.
יצירות עקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סוביבור: היסטוריה של מחנה מוות נאצי (2014) Bloomsbury Academic.מסת"ב 978 14 7258 906 4
- Vernietigingskamp Sobibor (1993) אמסטרדם: Bataafsche Leeuw.מסת"ב 978 90 6707 629 6 978 90 6707 629 6
- Binnen de poorten, 1995, אמסטרדם: Bataafsche Leeuw.מסת"ב 978 90 6707 369 1 978 90 6707 369 1
- סוביבור. Transportlijsten, 2001, אמסטרדם: Bataafsche Leeuw.מסת"ב 90 6707 516 7 90 6707 516 7
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Postmortem Jules Schelvis". Stichting Sobibor. 2016-04-04. נבדק ב-2020-12-15.
- ^ 1 2 3 Sobiborinterviews.nl. "Jules Schelvis (Amsterdam, 7 January 1921 – 3 April 2016, Amstelveen)". Netherlands Institute for War Documentation (NIOD). Dutch Jews who survived Sobibor.
- ^ "Sobibor death camp survivor Jules Schelvis dies at 95". 4 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Stichting Sobibor".