יהדות הולנד

הכניסה לבית הכנסת שבעיר אנסחדה, הולנד, 2005

טוביה בועז, בנקאי מפורסם מיהודי האג (1696–1782)

יהדות הולנד היא הקהילה של יהודי הולנד.

נכון ל-2022 מונה הקהילה בהולנד בין 30,000 ל-50,000 יהודים, כ-0.3% מכלל האוכלוסייה.

היסטוריה

ראשית ההתיישבות

ראשוני המתיישבים היהודים בהולנד הגיעו ככל הנראה בתקופת הכיבוש הרומי.

תיעוד ראשון להתיישבות יהודים בהולנד מהמאה ה-12, מתאר את האוכלוסייה היהודית תחת רדיפות וגירושים, בעיקר על רקע דתי. בשנת 1350 הופצה עלילה כנגד היהודים לפיה הואשמו היהודים בהפצת מגפת המוות השחור. על רקע האשמות אלו גורשו היהודים. במשך כ-200 שנה, עד תום מלחמת 80 השנים בשלהי המאה ה-16, לא חיו יהודים בהולנד.

בואם של אנוסי ספרד ופורטוגל

משלהי המאה ה-16 החלה התיישבותם של קבוצות סוחרים מחצי האי האיברי, מרביתם צאצאי יהודים אנוסים שהגיעו לממלכה ההולנדית במסווה של נוצרים קתולים. ההיסטוריון יוסף קסטיין תאר את השלבים הראשונים של התיישבות יהודית מחודשת בהולנד במלים אלו:

"כניסת היהודים והמרנים להולנדיה התחילה מיד לאחר שהאוניון של אוּטרָכט הכריז בשנת 1579 על חירות אמונה ודת במדינות הולנדיה. מעשה ליצנות היה מלפני הגורל, שהמרנים היו חשודים שם בתחילה, שאינם אלא קתולים מתחפשים. ואולם בשנת 1596 נתפשה חבורה אחת שלהם, שנתכנסו לתפילה ביום הכיפורים, ואז ניתנה למרנים רשות לשוב אל היהדות בגלוי. אמנם במרוצת הימים נעשו היחסים שבין היהודים וההולנדים מסוכסכים במקצת. אלא שלא העלילו שם על היהודים לא עלילות של חילול לחם הקודש ולא עלילות דם. זכויותיהם היו מוגבלות במידה ידועה, אבל בעניניהם של עצמם זכו לאבטונומיה גמורה. היו ערים, שלא הניחו ליהודים להתישב בהן, אבל בדרך כלל הכירו ההולנדים את התועלת הכלכלית, שהם מביאים לארץ ולמושבותיה. ולפיכך לא היתה ליהודים עילה להתאונן על גורלם החמרי."

במאה ה־17 נוסדו בה קהילות אנוסים, רובם מפורטוגל וחלקם מספרד, שישבו באמסטרדם, רוטרדם, אלקמאר והארלם. באמסטרדם נוסדה קהילת נווה שלום ואף נבחר לה רב. בשנת 1619 החליטה הולנד שכל עיר תחוקק חוקים משלה בנושא היהודים.

מאוחר יותר, הגיעו גם יהודים אשכנזים להולנד, בעיקר מגרמניה, פולין וליטא והקימו את קהילתם הראשונה בשנת 1635.

למרות שהוטלו מגבלות שונות על היהודים, הם הצליחו להגיע לעצמאות כלכלית מסוימת עד כדי כך שיהודים ספרדים היו בעלי מניות בחברת הודו המזרחית ההולנדית וליהודים היו עמדות חשובות בכמה ענפי כלכלה, בהם ענף היהלומים. עם הזמן אף נוצר מונופול יהודי בענף זה. בשנת 1626 הקים הרב מנשה בן ישראל דפוס עברי באמסטרדם ולימים הייתה העיר למרכז הדפוס העברי. באותה עת היו הקהילות היהודיות בהולנד מרכז תרבות גדול בלימודי יהדות ולימודים כלליים.

במאה ה־17 באו על הקהילה היהודית המסורתית (אורתודוכסייה עדיין לא התקיימה אז, היא הופיעה רק במאה ה-19) מספר משברים, שנוצרו דווקא על רקע הסובלנות היחסית שנהגה בהולנד. סובלנות יחסית זו איפשרה למשל לאוריאל דה קוסטה להציג עצמו כמשיח ולעומתו לברוך שפינוזה לנסח פילוסופיה 'טבעית' שנתפסה על ידי הממסד ככפירה בעיקר. בהמשך הביאה אווירה זו לכך שבאמצע המאה ה־17 רבים מיהדות הולנד נתפסו לרעיונות המשיחיים של שבתי צבי. ההיסטוריון יוסף קפלן הראה בין השאר כי עצם העובדה שבתקופה זו נאלצה הקהילה הממוסדת לנקוט באמצעי 'החרם' הרבה מאד פעמים יחסית (המקרה המפורסם הוא של שפינוזה כאמור, אך היה זה אחד מעשרות מקרים דומים אחרים), מלמדת על חולשתה, שסיבתה המרכזית היא השינוי בנסיבות החיים בהולנד: כלכלה משגשגת וסובלנות פוליטית יחסית.

ב-1657 הכריז הסטאדהאודר וילם השני שהיהודים הם נתינים שווי זכויות. לא הוסר הצורך להישבע שבועה נוצרית לשם הצטרפות לגילדות ולכן ההצטרפות המשיכה להיות מוגבלת ליהודים ומאותה סיבה לא יכלו להתמנות למשרות ציבוריות.

המאה ה־18 וה־19

במאה ה־18 הורע מצב היהודים, היקף המסחר שלהם הידרדר והם סבלו משלטון צרפת. 54% מיהודי אמסטרדם תוארו כאנשים שזקוקים לתמיכת הקהילה. ב־1796 הוכרז שוויון זכויות ליהודי הולנד והשלטונות השתדלו לשלבם בחיי המדינה.

בשנת 1810 היו בהולנד 49,973 יהודים אשכנזים ו־5,000 יהודים ספרדים. המלך וילם הראשון התעניין בקהילה היהודית ואף הוציא צווים שנגעו לענייניה הפנימיים. בתקופה זו עסקו רוב היהודים במסחר ואף בלט חלקם בין המשפטנים והסופרים וכן בשורות הסופרים והאומנים. ביחס לחינוך בתי-ספר יומיים, ילדים יהודים היו רק באמסטרדם ואף שם הספיקו לקלוט רק שליש מהילדים בגיל בית-ספר. נוסף לכך התקיימו גם מוסדות חינוך יהודי משלים בערים – אמסטרדם, רוטרדם והאג. גם בית המדרש הוותיק להכשרת רבנים המשיך בפעולתו והיו לו כמה עשרות תלמידים מדי שנה ושנה. בעיקר גדלה השפעת התנועה הציונית ותנועת היהדות החרדית שהתרכזה סביב אגודת ישראל.

המאה ה־20

ערך מורחב – שואת יהודי הולנד

בערב מלחמת העולם השנייה נאמד מספר היהודים בהולנד בכ-140,000 נפש ועליהם נוספו 30,000 פליטים יהודים מגרמניה הנאצית. פרוץ מלחמת העולם השנייה עורר בהלה בקרב יהודי הולנד, מחשש לפלישת הנאצים לארצם, ויהודי הולנד חפשו לברוח מהמדינה לכל פינה שקטה בעולם שהסכימה לקלוט אותם. מייד לאחר כניסת הכוחות הגרמנים אל הולנד, ב-10 במאי 1940, הוטלו על היהודים צווים והגבלות. כ־2,000 מהם ברחו וחלק מהאחרים הסתתרו. רבים נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה ואל מחנות השמדה במזרח אירופה. בהולנד, על פי תעודות גרמניות, שהה כוח מוגבל מאוד של הוורמאכט, הצבא הגרמני. מרבית ההולנדים לא סייעו ליהודים, וחלקם אף השתתפו בתהליך האיתור, הריכוז וההובלה של יהודי הולנד יחד עם הנאצים. הנאצים הקימו מספר מחנות ריכוז אליהם גורשו היהודים: במזרח הולנד ובצפונה במחנה וסטרבורק ליד העיר חרונינגן אליה גורשו היהודים על ידי "המשטרה הירוקה" (Groene Politie). עם זאת, היו בהולנד מקרים רבים במיוחד של מסירות נפש למען היהודים, כגון פעולות ההצלה של קבוצת בני-בלי-שם, יוהאן ואן הולסט שפעל יחד עם הנרייטה פימנטל וולטר סוסקינד, גודפריד בומאנס, ואחרים. על פי הערכות שונות כ-16 אלף יהודים בהולנד ניצלו מידי הנאצים הודות לסיוע זה. היחס בין מספר חסידי אומות העולם ההולנדים לבין גודל האוכלוסייה גבוה לאין ערוך מבכל מדינה אחרת. אנשי הכפר ניולנדה הסתירו יהודים באופן מאורגן. אולם, רובה של יהדות הולנד נספתה בשואה – 104,800 נפש, על פי האומדנים. מבחינת יחס הנספים בקהילה, באחוזים, יותר יהודים נשלחו אל מותם מהולנד מאשר מכל מדינה מערב-אירופית אחרת.

המאה ה־21

הדעות לגבי מספר היהודים חלוקות, הערכות שמרניות מניחות כי בשנת 2005 חיו בהולנד כ-26,500 יהודים. הערכות אחרות מניחות כי בהולנד יש בין 40,000 ל-45,000 יהודים, בכללם כ-10,000 יורדים ישראלים.

רוב היהודים אינם מסונפים לקהילות היהודיות.

הקהילות היהודיות מאוגדות בשני זרמים עיקריים: האורתודוקסים והליברלים. יוצאות מכלל זה הן שתי קהילות חדשות בנות המאה ה־21: הקהילה הקונסרבטיבית בוויספ ובית החידוש באמסטרדם. בית החידוש היא קהילה ליברלית שמקבלת את עקרון היהדות הפטרינאלי, זאת אומרת יהודים שרק אביהם יהודי. ככלל, הזרם הליברלי בהולנד מסורתי יותר מהתנועה הרפורמית העולמית, למרות שייכותו אליה. הולנד היא אחת המדינות האחרונות בעולם בהן ניתן למצוא קהילות רפורמיות שלא השוו את זכויות הנשים לאלו של גברים. כך ישנן קהילות בהן נשים לא מורשות לעלות לתורה, לעטות טלית וכדומה.

בשנות ה-20 של המאה ה-21 הפכה הולנד ליעד מבוקש של מהגרים מישראל בעקבות הרפורמה המשפטית בישראל ומלחמת חרבות ברזל.

ראו גם

• בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם
• אנה פרנק
• הקהילה היהודית באמסטרדם
• אפליית יהודים בהולנד לאחר מלחמת העולם השנייה
• בית הכנסת הגדול של האג
• בית חיים
• מוזיאון השואה הלאומי של הולנד

לקריאה נוספת

• נתן נדל, אחד לאחד ובאין רואה : קורות הצלתם של ילדים יהודים בידי ארגוני מחתרת באזור השאובורג באמסטרדם, ילקוט מורשת, פ"ג, תשס"ז, עמ' 105–135.
• דן מכמן, מקומה של שואת יהודי הולנד במרקם היסטורי רחב : גישות של היסטוריונים לא-הולנדיים, דפים לחקר השואה, ט"ז, תשס"א, עמ' 41–56.
• יגאל בנימין, פעולות ההצלה של המחתרת החלוצית בהולנד, דפים לחקר תקופת השואה, י"ד, תשנ"ח, עמ' 77–107.

קישורים חיצוניים

• מידע על יהדות הולנד בקטלוג הספרייה הלאומית
• אלדד בק, האנטישמיות כובשת את אמסטרדם, באתר ישראל היום, 6 בדצמבר 2018
• על יהדות הולנד, באתר "עמלנט" (הקישור אינו פעיל)
• אתר בית הכנסת הספרדי-פורטוגזי באמסטרדם
• ניגוני יהדות הולנד, באתר בית כנסת קהל עדת ישורון ירושלים
• יהדות הולנד בשואה, בתוך האנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
• הספרייה הלאומית, סיפורה של קהילה גוועת: יומן מיהדות אמסטרדם של סוף מלחמת העולם השנייה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 20 באפריל 2017
• עופר אדרת, הכתם השחור של הצלב האדום בהולנד, באתר הארץ, 11 במרץ 2018
• דורון בראונשטיין, אמא שלי פגשה את אנה פרנק באושוויץ : קורות משפחתו של בנימין בן-פרח בשואת יהודי הולנד, 2019
• דניאל איסלר, "זה עצוב, איכות הישראלים שמגיעים להולנד רק עולה ועולה. זה כמו תל אביב פה", באתר TheMarker‏, 2 באוקטובר 2024
• יהודים - הולנד, דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון אוסף יהדות הולנד, בספרייה הלאומית