ז'יגמונד פאל יאקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'יגמונד פאל יאקו
Jakó Zsigmond Pál
ז'יגמונד פאל יאקו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 2 בספטמבר 1916
רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 באוקטובר 2008 (בגיל 92)
קלוז'-נאפוקה, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות המרכזי האז'ונגארד בקלוז' עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע היסטוריון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סצ'ני עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ז'יגמונד פאל יאקוהונגרית: Jakó Zsigmond Pál, ברומנית גם סיג'יסמונד יאקו;‏ 2 בספטמבר 1916 ביהארפלגיהאזה, אז באוסטרו-הונגריה, בימינו ברומניה - 26 באוקטובר 2008 קלוז'-נפוקה) היה היסטוריון, ארכיבר, ביבליולוג ופאלאוגרף הונגרי מרומניה, יליד טרנסילבניה, חבר כבוד של האקדמיה ההונגרית למדעים ושל האקדמיה הרומנית. תרם תרומה חשובה לחקר ההיסטוריה התרבותית והחברתית של טרנסילבניה בימי הביניים, בעיקר באמצעות חקר מעמיק של הארכיונים המקומיים ושל התכתבויות אישיות. נמנה עם המוציאים לאור הפוריים ביותר של מקורות מארכיונים במאה ה-20 במרחב ההונגרי[1].

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'יגמונד פאל יאקו נולד כבן למשפחה הונגרית רפורמית ביישוב ביהארפלגיהאזה, במערב טרנסילבניה, בימינו רושיור, דיוסיג בביהור ברומניה, הוא סיים בשנת 1934 לימודי תיכון בבית הספר הרפורמי "קלווניאום" בהיידובסרמן בהונגריה. בהמשך למד עד שנת 1939 בפקולטה להיסטוריה ולבלשנות של אוניברסיטת פטר פאזמאן בבודפשט וסיים עם תעודות להוראת היסטוריה והשפה והספרות הלטינית. מוריו היו שאנדור דומנובסקי, אישטוואן היינל, אלמר מאיוס, גיולה סקפה ואחרים. בתחום ההיסטוריה התעניין במיוחד בתולדות ימי הביניים ובהדרכתו של אלמר מאיוס - בהיסטוריה של ההתיישבות ושל התהליכים הדמוגרפיים.

כעבור שנה סיים שם את עבודת הדוקטורט. השתלם בהמשך בווינה, אינסברוק וזלצבורג. התחיל את הקריירה האקדמית שלו כחוקר בארכיון הכלל-ארצי ההונגרי שליד אוניברסיטת בודפשט. בשנים 19411947 עבד כארכיבר של המוזיאון הלאומי הטרנסילבני Erdélyi Nemzeti Múzeum בקלוז', תחת השלטון ההונגרי המחודש בעקבות תכתיב וינה והחל משנת 1944 תחת השלטון הרומני. בתקופה זו שיתף פעולה עם החוקר הוותיק לאסלו קלמן שעורר בו את האהבה למקורות ההיסטוריים החומריים. בשנים 1947–1949 היה מנהל הארכיון של המוזיאון הטרנסילבני בקלוז'. החל משנת 1942 היה מדריך באוניברסיטת קלוז' ההונגרית, החל משנת 1945 פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה על שם יאנוש בויאי, (החל מ-1959 אוניברסיטת באבש-בויאי) בקלוז', עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1981. החל משנת 1949 היה חוקר במכון להיסטוריה ולארכאולוגיה בקלוז' של אקדמיה הרומנית.

נפטר בעיר קלוז' בשנת 2008. הובא לקבורה ב-31 באוקטובר 2008 בבית הקברות האז'ונגארדי בקלוז'.

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאקו עשה מחקרים בתחום ההיסטוריה של טרנסילבניה בימי הביניים ובהתחלת התקופה המודרנית. בין השאר עשה מחקרים בשפות הונגרית ורומנית על אודות ההיסטוריה של הכתיבה ושל הספריות, שאת חלקם קיבץ בשנת 1977. יאקו נודע במחקרים פאלאוגרפיים, למשל של צ'רטרים מימי הביניים. גילה שכמה מהם, למשל כאלה מן המאה ה-13 הקשורים לתולדות יישובים כמו דז' או רימטיה היו זיופים שפוברקו תוך כדי סכסוכים משפטיים מאוחרים מן המחצית השנייה של המאה ה-14[2] ואף ה-18[3].

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1942 - פרס פלורה קרשי על עבודת המחקר הראשונה שלו - Bihar megye a török pusztítás előtt" (המחוז ביהאר לפני פלישת הטורקים) (1940)
  • 1970 - חבר באקדמיה למדעי החברה ברומניה
  • 1988 - חבר לשם כבוד של האקדמיה ההונגרית למדעים,
  • פרס Pro Cultura Hungariae
  • פרס סצ'ני
  • פרס ז'יגמונד קֶֶמֱן
  • 1994-1990 -יושב ראש אגודת המוזיאון הטרנסילבני (שקמה מחדש)
  • 1996 -חבר לשם כבוד של האקדמיה הרומנית

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2008 לוח זיכרון -בעיצובו של הפסל טיבור קולוז'י
  • גימנסיה ביישוב הולדתו, רושיור, נקראה על שמו Şcoala gimnazială Zsigmond Jako

מחקרים וספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Az Erdélyi Nemzeti Múzeum Levéltárának múltja és feladatai Kv. 1942; על ארכיון המוזיאון הלאומי הטרנסילבני, עברו ותפקידיו

  • Erdély és népei. Bp. 1941; Románok és magyarok I. Bp. 1943;
  • Siebenbürgen und seine Völker. Leipzig 1943;

(טרנסילבניה ועמיה) כרך א- רומנים והונגרים.

  • Szolnok-Doboka magyarsága. Dés–Kv. 1944; (התרבות ההונגרית במחוז סולנוק-דובוקה)
  • A gyalui vártartomány urbáriumai. Kv. 1944)
  • Adatok a torockói jobbágylázadások történetéhez. Kv. 1945; (מידע על תולדות מרידות היובאגים) באחוזות טורוצק
  • Az erdélyi vajda kancelláriájának szervezete a XVI. század elején. Hrisovul 1946, Erdélyi Múzeum 1947;

(ארגון הקנצלריה של ווייבוד טרנסילבניה בהתחלת המאה ה-16)

  • Adatok a dézsma fejedelemségkori adminisztrációjához. Kv. 1946; נתונים על מעשר הכספים בתקופת המנהל הנסיכותי
  • A laikus írásbeliség kezdetei a középkori Erdélyben. Levéltári Híradó, Bp. 1956/2–3;

על התחלת ההשכלה החילונית בטרנסילבניה של ימי הביניים

  • A magyarpataki és a kalini hamuzsír-huta története. 1956; ב -Studii şi Cercetări Ştiinţifice, 1953;
  • Írás, könyv, értelmiség, 1976; (כתיבה, ספר, איטלקטואלים) (על תולדות תנורי האשלג במגיארפאטאק ובקאלין)[4]
  • Tipografia de la Sibiu şi locul ei în istoria tiparului românesc din secolul al XVI-lea

(בית הדפוס של סיביו ומקומו בהיסטוריה של הדפוס הרומני במאה ה-16)

  • Editarea cărţilor româneşti la Sibiu în secolul al XVI-lea

(פרסום הספרים הרומנים בסיביו במאה ה-16)

  • Noi rezultate în domeniul cercetărilor cu privire la prima carte tipărită în limba română

(ממצאים חדשים בתחום המחקרים בנוגע לספר הראשון שהודפס בשפה הרומנית)

  • Începuturile folosirii hârtiei în ţara noastră (התחלות השימוש בנייר בארצנו)

Morile de hârtie din Braşov şi Cluj II. Moara de hârtie din Sibiu (טחנות הנייר בבראשוב ובקלוז'. טחנת הנייר בסיביו)

  • Oradea în istoria bibliotecilor noastre medievale (אוראדיה בהיסטוריה של ספריותינו מימי הביניים)
  • Istoricul bibliotecii lui Timotei Cipariu, (תולדות הספרייה של טימוטיי צ'יפאריו)
  • Cartea şi biblioteca în cultura maghiară din Transilvania (הספר והספרייה התרבות ההונגרית בטרנסילבניה)
  • Philobiblon transilvan 1977 - עת התרגום להונגרית של הספר "פילוביבלון" מאת רישאר דה בורי
  • Erdélyi féniks. Bukarest, 1974
  • Nagyenyedi diákok 1662–1848, kun István Juhász, 1979.
  • Ezerszáz esztendő, 1996.
  • Társadalom, egyház, művelődés. Tanulmányok Erdély műveleődéstörténetéhez, 1997.

("חברה, כנסייה, תרבות") קובץ מאמרים משנות 1992-1945- פורסמו אחרי 1979 הקובץ כולל מספר מחקרים פאלאוגרפיים, מחקרים על המדיניות החברתית של המלך מתיאש הוניאדי, על ההיסטוריה החברתית של הסקלרים במאות 14–16, על חיי שלושה וייבודים של טרנסילבניה מימי המלך ז'יגמונד לבית לוקסמבורג, על מוצאה של משפחת האצילים צ'אקי, וכו'. בולטת במיוחד מונוגרפיה על ההיסטוריה של המנזר ו locus credibilis הבנדקטיני בקלוז'-מנשטור “A kolozsmonostori apátság és hiteleshely a szekulárizácioig ,1289-1556, מאמרים על אמני הדפוס הופהאלטר, הופגרף והלטאי מטרנסילבניה, על ניהול מעשר הכספים בנסיכות טרנסילבניה, היסטוריה של בית הספר הקתולי אישטוואן באטורי בקלוז'.המאמר על "פילוביבלון", על התרבות החומרית הרנסאנסית בטרנסילבניה, על הדמויות של ניקולאוס אולאכוס, איגנאץ בתיאני, גורל הקודקסים של המלך מתיאש באיסטנבול,

  • עם ראדו מנולסקו: A latin írás története ההיסטוריה של הכתיבה הלטינית
  • 1997 Erdélyi okmánytár

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Zsigmond Jako. Társadalom, Egyház, Művelődés: Tanulmányok Erdély történelmehez. Budapest: Magyar Egyháztörténeti Enciklopédia Munkaközösség (METEM), 1997. 479 pp.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Dicţionarul bibliologilor români

ביוגרפיה מאת אנדראש קובאץ'

ראדו לופסקו - המצודה מקולצשט (טורוצקו), אנציקלופדיה הונגרית מרומניה, מונומנטים, ברשת, 2012)

Háromszék 29-10-2008 Sepsiszentgyörgy,Elhunyt Jákó Zsigmond

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנדראש קובאץ'
  2. ^ Pongrácz Sennyey
  3. ^ Radu Lupescu 2012
  4. ^ מגיארפאטאק -בימינו פג'טו במחוז ביהור ברומניה