זיגורד השני, מלך נורווגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זיגורד השני
Sigurd Haraldsson
Haraldsonnene-Kong Sigurd-W. Wetlesen.jpg
לידה 1133
פטירה 6 בפברואר 1155 (בגיל 22 בערך)
ברגן, נורווגיה
שם מלא זיגורד האראלדסון
מדינה נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
מקום קבורה הקתדרלה הישנה, ברגן, נורווגיה
(נהרסה ב-1531)
עיסוק מונרך עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת גילה
כינוי "מון" ("הפה")
אב האראלד הרביעי
אם תורה גוטורמסדוטר
צאצאים הוקון
זיגורד זיגורדסון
האראלד
ססיליה
מלך נורווגיה
תקופת כהונה 11366 בפברואר 1155
הקודם האראלד הרביעי
הבא אינגה הראשון
אייסטיין השני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

זיגורד האראלדסוןנורדית עתיקה: Sigurðr Haraldsson, בנורווגית: Sigurd Haraldsson;‏ 11336 בפברואר 1155) היה מלך נורווגיה מ-1136 ועד מותו. הוא היה בנו של האראלד הרביעי ושל פילגשו תורה גוטורמסדוטר. הוא שימש כשליט שותף יחד עם שני אחיו למחצה, אינגה הראשון ואייסטיין השני. הוא היה מכונה "זיגורד מון" (בנורדית עתיקה: Sigurd Munn, שפרושו "הפה"). זיגורד נהרג במסגרת המאבק שהתנהל כנגד אחיו אינגה בשלב המוקדם של מלחמת האזרחים הנורווגית.

חייו ומלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיגורד גודל על ידי גוטורם בטרונדלג. כאשר נרצח אביו על ידי הטוען לכתר זיגורד סלמבה ב-1136, הוכרז זיגורד כמלך על ידי אספת האצילים. באותה עת, הוכרז גם אחיו אינגה כמלך שותף. האפוטרופוסים שלהם איחדו כוחות כנגד זיגורד סלמבה וכנגד בעל בריתו, מגנוס הרביעי ("העיוור"). הקרבות כנגד הטוענים לכתר הללו היו האירועים המרכזיים בשנים הראשונות של מלכותו של זיגורד. ב-1139 הובסו ונהרגו מגנוס העיוור וזיגורד סלמבה בקרב הולמנגרה.

לאחר קרב זה שררה תקופת שלום. במהלך התקופה שבה היו האחים קטינים, שיתפה האצולה הנורווגית פעולה בשלטון על הממלכה ויעצה למלכים. ב-1142 הגיעה לנורווגיה מסקוטלנד אחיהם, אייסטיין. עובדת היותו בנו של האראלד הרביעי הוכרה, שכן זה הצהיר שהיה לו בן מעבר לים. לפיכך הפך אייסטיין להיות גם הוא מלך שותף יחד עם זיגורד ועם אינגה. מגנוס, שעליו ידוע מעט, מת בנסיבות טבעיות ב-1145 בהיותו בן 10.

ב-1152 ביקר בנורווגיה ניקולס בריקספיר, אז נציג האפיפיור ולימים האפיפיור אדריאנוס הרביעי. במהלך ביקורו אורגנה הכנסייה בנורווגיה כארכיבישופות נפרדת שמקום מושבה היה בנידארוס (טרונדהיים).

כשבגרו האחים, וכשיועציהם המבוגרים מתו, החלה לשרור עוינות ביניהם. ב-1155 נפגשו שלושתם בברגן במאמץ לשמור על השלום. אינגה האשים את זיגורד ואת אייסטיין במזימה להדחתו מכס המלוכה. זיגורד הכחיש את ההאשמות, אך כמה ימים מאוחר יותר נהרג אחד משומריו של אינגה על ידי אחד משומריו של זיגורד. בעצת אמו, אינגריד, ובעצת יועצו הבכיר, גרגוריוס דגסון, הורה אינגה לאנשיו לתקוף את מקום מגוריו של זיגורד. לצדו של זיגורד היו אנשים מעטים והתוקפים לא גילו כלפיו כל רחמים. זיגורד השני נהרג ב-6 בפברואר 1155. הוא נקבר בקתדרלה הישנה של ברגן, במקום שבו ניצבת כיום מצודת העיר. ב-1531 נהרסה קתדרלה זו ונבנתה במקומה קתדרלה גדולה יותר.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייסטיין איחר להגיע לפגישה וכאשר זיגורד מת הוא היה רק בפאתי העיר. הסדר בלתי נוח הושג בין אינגה לבין אייסטיין, אך השלום בין השניים לא ארך זמן רב. רציחתו של זיגורד השני פתחה את השלב השני במלחמת האזרחים הנורווגית והלחימה נמשכה עם כמה הפסקות קצרות עד 1208. הסיבות ללחימה בברגן נותרו שנויות במחלוקת. על פי הסאגות, זממו אייסטיין וזיגורד להדיח את אינגה מכסאו ולחלק את חלקו בממלכה ביניהם. כמה היסטוריונים מודרניים חולקים על גרסה זו.

בהמשך מלחמת האזרחים, כמה טוענים לכתר טענו שהם בניו של זיגורד. לגבי חלק מהם, הייתה זו רק הצהרה פוליטית, שכן מוצא מלכותי היה נחוץ למי שהיה מועמד לכתר. מי שנחל הצלחה מרובה ביותר מבין כל הטוענים לכתר הללו היה המלך סבר.

הסאגות מציירות תמונה שלילית הן על זיגורד והן על אחיו אייסטיין ובאופן כללי הן בוחרות לתאר את אינגה כשליט הצודק ביותר מבין שלושת האחים. במחזור העולם נכתב על זיגורד:

"כאשר בגר המלך זיגורד, הוא היה מאד בלתי ניתן לשליטה וחסר מנוחה בכל מובן. כך גם היה המלך אייסטיין, אך אייסטיין היה האדם ההוגן יותר מבין השניים. המלך זיגורד היה גבר בעל גוף וחזק, בעל הופעה רעננה. צבע שערו היה חום בהיר ופיו היה מכוער, אך ארשת פניו הייתה נאה. הוא מנומס בשיחותיו כלפי כל אדם".

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הוקון השני, מלך נורווגיה (1162-1147) – הומלך על ידי תומכיהם של זיגורד ואייסטיין לאחר מותו של זה האחרון ב-1157 כמשקל נגד לאינגה. נהרג בקרב כנגד תומכיו הוותיקים של אינגה ומלכם החדש, מגנוס החמישי. שם אמו היה תורה.
  • זיגורד זיגורדסון (1163-1155) – הוכרז כמלך על ידי תומכיו של הוקון השני לאחר מותו של זה ב-1162. נשבה והוצא להורג על ידי תומכיו של מגנוס החמישי.
  • האראלד – נשבה והוצא להורג על ידי תומכיו של מגנוס החמישי בשל האיום שהיווה לשלטונו. שם אמו: כריסטין.
  • ססיליה – נישאה לפולקביד "שומר החוק" (הנישואים בוטלו מאוחר יותר). הייתה אמו של הוקון "המשוגע". נישאה מחדש לברד גוטורמסון.

צאצאים שנויים במחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סבר, מלך נורווגיה (1202-1145/1151) – היה מלך נורווגיה מ-1184 ועד מותו. אמו הייתה גונהילד. עובדת היותו בנו של זיגורד שנויה מאוד במחלוקת. הסאגה שחוברה אודותיו מציירת תמונה שלילית על אביו כדי ליצור ניגוד לתכונותיו החיוביות של סבר.
  • אריק – קיבל תואר אצולה מסבר. מת מהרעלה. אין מידע ודאי על היותו בנו של זיגורד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]