זיזף חיוור-פנים

זיזף חיוור-פנים
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	זיזפיים
סוג:	זיזף חיוור-פנים
מין:	זיזף חיוור-פנים
שם מדעי
	Phylloderma stenops; ‏פטרס, 1865
תחום תפוצה

זיזף חיוור-פנים (שם מדעי: Phylloderma stenops) הוא סוג של עטלף בינוני-גדול במשפחת הזיזפיים, שמצוי ביבשת אמריקה ומהווה מין יחיד בסוגו. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1865 על ידי הזואולוג הגרמני וילהלם פיטרס והוא המין הרביעי בגודלו במשפחה.

לזיזף חיוור הפנים 3 תת-מינים:

P.s.stenops - דרום אמריקה המרכזית, ומרבית אמריקה הדרומית.
P.s.boliviensis - בעיקר בבוליביה.
P.s.septentrionalis - צפון אמריקה המרכזית.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיזף חיוור הפנים מזכיר מאוד באנטומיה שלו את הערפד החקיין: גוף ארוך ומוצק, ראש גדול וגולגולת מפותחת אך קצרה יותר. הלוע גדול, רחב וריבועי, השפתיים שסועות והלסתות גדולות וחזקות. האוזניים גדולות, רחבות ועגולות עם צפירים קטנים. העיטור האפי הרחב בצורת ראש חץ מעוגל או חנית רחבה ומתמזג לתוך השפה העליונה; הוא כולל גם קמטים גדולים סביב הנחיריים שמעניקים לאף מראה חזירי, לצד קמט נפוח סביב החוטם. העיניים בגודל בינוני והזנב קצר. כנף הזנב ארוכה ודקיקה.

הזיזף חיוור הפנים הוא עטלף גדול למדי: אורך ראשו וגופו 87–115 מ״מ, אורך הזרוע 69–83 מ״מ ואורך הזנב 12–23 מ״מ; משקלו עד 65 גרם. בשל כך, ניתן להבחין בנקל בינו לבין מיני זיזפים אחרים שלרובם מידות גוף קטנות בהרבה. רק שלושה מינים במשפחה גדולים ממנו: הערפד החקיין, הערפד הצמרירי והזיזף הגדול. פניו של הזיזף יוצאות דופן בכך שהן דלילות מאוד בשיער וכמעט עירומות לחלוטין; כתוצאה מכך, העור הורוד-לבן של הפנים בולט במיוחד וגורם לפניו להראות חיוורות מהרגיל.

הפרווה של הזיזף חיוור הפנים קצרה ודלילה ביותר, וניתן להבחין דרכה בעורו הורוד; לעיתים קרובות יש אזורים שלמים כמעט חסרי שיער, בפרט בחזה ובגחון. צבע הפרווה בהיר בדרך כלל, ונע בין בז׳ לחאקי, צהבהב-קרמי או חום אפרורי חיוור עם גוון ורוד של העור. הגחון עשוי להיות בצבע אפור חיוור, ואילו הראש כהה לעיתים קרובות עם צבע חום קקאו או חום זית. הכנפיים שחורות באופן כללי והקצוות שלהן עשויות להיות לבנות. הזרועות והרגליים בצבע ורוד, והאוזניים שחרחרות או ורודות. העיטור האפי ורוד בבסיסו ומשחיר מעט בקצהו.

תפוצה וביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיזף מקונל מצוי באמריקה הדרומית וההמרכזית; טווח התפוצה שלו משתרע על מרבית ברזיל, סורינאם, גיאנה, גיאנה הצרפתית, וונצואלה, קולומביה, אקוודור, מזרח פרו, צפון בוליביה, פנמה, קוסטה ריקה, בליז, הונדורס, גואטמלה ודרום מקסיקו (צ'יאפס וטבסקו); הוא נעדר ככל הנראה מניקרגואה, אל-סלבדור ודרום-מזרח ברזיל.

בית הגידול של המין מורכב מיערות טרופיים ירוקי-עד בשפלות נמוכות עד רכסים הרריים ברום 2,600 מטר מעל פני הים, אך למרות זאת הוא סובלני להפרעות אנושיות ומופיע גם ביערות משניים, סוואנות טרופיות, סוואנות שיחים קוצניות, מטעי בננות ובקרחות יער מעשי ידי אדם. הם נוטים לחפש מזון בסמיכות למקורות מים כמו ביצות, נהרות ונחלים.

הזיזף חיוור הפנים הוא יונק אוכל-כל פעיל לילה, ותזונתו מורכבת בעיקר מחרקים ופירות; הוא פושט לעיתים קרובות על קיני צרעות בחיפוש אחר זחלים וגלמים. גודלו מאפשר לו לצוד גם חולייתנים גדולים יחסית כמו חולדות קוצניות. את שעות היום הוא מבלה בשינה בעצים חלולים. לזכרי הזיזף יש בלוטת ריח גדולה באזור הצוואר שמדיפה ניחוח מושק. אין מידע נוסף על האקולוגיה והביולוגיה של המין.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיזף חיוור הפנים מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), היות שטווח התפוצה שלו רחב ביותר, ומשום שאין זה סביר שהוא יירד ברמה הנדרשת להעפלה לקטגוריה מאוימת יותר. מגמת האוכלוסייה יציבה מלבד מקסיקו. אין איומים גדולים על המין, להוציא אובדן בית גידול עקב כריתת יערות שמשפיע על כל בעלי החיים הדרום-אמריקנים.