הונדורס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רפובליקת הונדורס
República de Honduras
Flag of Honduras.svg Coat of arms of Honduras.svg
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

אנטארקטיקהאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומייםצ'ילהאורוגוואיארגנטינהפרגוואיפרובוליביהברזילאקוודוראיי פוקלנדפנמהונצואלהגיאנהסורינאםקולומביהטרינידד וטובגוגיאנה הצרפתיתאיי ABCקוסטה ריקההונדורסאל סלוודורגואטמלהבליזמקסיקוג'מייקהקובההאיטיהרפובליקה הדומיניקניתאיי בהאמהניקרגואהארצות הבריתקנדההאנטילים הקטניםפוארטו ריקואיי טרקס וקייקוסאיי קיימןברמודהסן פייר ומיקלוןגרינלנדרוסיהאיסלנדנורווגיהאירלנדהממלכה המאוחדתגרמניהדנמרקבלגיהצרפתספרדפורטוגלהאיים הקנרייםמרוקולובכף ורדהמאוריטניהמאליבורקינה פאסוחוף השנהבגאנהליבריהסיירה לאוןגינאהגינאה ביסאוגמביהסנגלתוניסיהניז'רשווייץאיטליהHonduras on the globe (Americas centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי חופשי, ריבוני ועצמאי
המנון לאומי דגלך מואר באופן שמיימי
יבשת אמריקה, אמריקה המרכזית
שפה רשמית ספרדית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
טגוסיגלפה
14°6′N 87°13′W / 14.100°N 87.217°W / 14.100; -87.217
משטר רפובליקה נשיאותית
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
חואן אורלנדו ארננדס
הקמה
- עצמאות
- הוכרזה
- הוכרה

מספרד
15 בספטמבר 1821
1823
ישות קודמת הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקההפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
112,090 קמ"ר 
104 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]
(הערכה ליולי 2018)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

9,182,766 נפש 
95 בעולם
81.92 נפש לקמ"ר
124 בעולם
אוכלוסייה לפי גילים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 32.37%
גילאי 15 - 24 20.88%
גילאי 25 - 54 37.07%
גילאי 55 - 64 5.27%
גילאי 65 ומעלה 4.41%
תמ"ג (PPP)[3]
(הערכה לשנת 2017)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

46,300 מיליון $ 
112 בעולם
5,042 $
170 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2017)

- דירוג עולמי

0.617 
133 בעולם
מטבע למפירה ‏ (HNL)
אזור זמן UTC -6
סיומת אינטרנט .hn
קידומת בינלאומית 504

רפובליקת הונדורסספרדית: República de Honduras) היא מדינה באמריקה המרכזית. היא גובלת במערב עם גואטמלה ועם אל סלוודור, בדרום עם ניקרגואה ועם האוקיינוס השקט ובצפון עם מפרץ הונדורס ועם הים הקריבי. בליז נמצאת כ-75 ק"מ מעבר למפרץ הונדורס בנקודות הקרובות ביותר בין שתי המדינות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1502 הגיע לחופי הונדורס כריסטופר קולומבוס, במסעו הרביעי והאחרון לאמריקה. לאחר מכן הפכה הונדורס לחלק מן האימפריה הספרדית ושויכה לממלכת גואטמלה. עד אז חיו בהונדורס שבטים אינדיאנים, צאצאי שבטי המאיה.

בשנת 1821 הכריזה הונדורס על עצמאות ביחד עם שאר מדינות מרכז אמריקה. ב-1822 היא הפכה לחלק מהאימפריה המקסיקנית של איטורבידה, ושנה מאוחר יותר התרחשה מהפכה והשלטון המקסיקני נפל. מדינות מרכז אמריקה הפכו לפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. ב-1838 התפרק האיחוד והונדורס הפכה למדינה עצמאית.

בשנת 1888 נסללו פסי רכבת שעברו דרך כל הקריביים, פסי הרכבת תוכננו להיסלל עד לבירה, טגוסיגלפה, אך עקב מחסור בתקציב הגיעו פסי הרכבת רק עד סן פדרו סולה והיא הפכה למרכז המסחר של הונדורס, ולעיר השנייה בגודלה. בסוף המאה ה-19 שלטו בהונדורס שליטים טוטליטריים, בעזרת אמצעים צבאיים.

בתחילת המאה ה-20 רוב האזרחים במדינה היו איכרים עניים שגידלו בננות (מכאן המונח "רפובליקת בננות"). בשנים אלו, החלו תאגידי פירות אמריקאים, ביניהם "חברת הפירות המאוחדת", לגלות את הפוטנציאל הכלכלי במדינות הללו ולקחת חלק בייבוא מוצרים מהונדורס. ב-1907 פלשה ניקרגואה למדינה וכפתה עליה ממשלת בובות אך יצאה משם במהירות התערבותם של כוחות אמריקאים שפעלו למען האינטרסים המשותפים של ארצות הברית ושל תאגידי הפירות. בשנת 1910 הבינו ראשי תאגידי הפירות שמיגל דווילה, נשיא הונדורס, לא מתכוון לשתף פעולה עם האינטרסים שלהם, ומימנו כוח צבאי שיביא להפיכה בשלטון, והחליפו את דווילה במיגל מונילה, אשר שיתף פעולה נמרצות עם דרישת התאגידים, וסיפק להם ביד רחבה מס, אדמות ותחבורה. במשך שני העשורים הבאים, התערבו כוחות אמריקאים בבחירות בהונדורס, והפעילו לחץ כדי לכפוף את הונדורס לאינטרסים הכלכליים-פוליטיים של הארצות הברית ושל תאגידי הפירות[5].

בשנת 1929 המפלגה הקומוניסטית של הונדורס יוזמת התאגדות של פועלי הבננה. בתחילת שנות ה-30 החל מרד אשר כלל עימותים אלימים בין פועלי הבננה לבין הצבא. המרד הופסק בשנת 1931 עם לכידתו וחיסולו של מנהיג המרד, גרגוריו פררה[5].

בשנת 1949 ויתר הדיקטטור טיבורסיו אנדינו על המשך שלטונו, והעביר אותו מרצון לחואן מנואל גלבז, שיזם מספר רפורמות סוציאליסטיות, כמו הגבלת יום העבודה ל-8 שעות, ומגבלות נוספות על עבודתם של ילדים ונשים[5].

בשנת 1954 החל מרד גדול של פועלי תעשיית הפירות המקומית, שדרשו את שיפור תנאי העסקתם ומשכורתם. המרד הגיע לשיאו הראשון בשביתה של 25,000 איש, ששיתקו 15% מכוח העבודה של הונדורס. בתוך שבועיים התפשטה השביתה לפועלים נוספים, ולתעשיות נוספות, כאשר הצטרפו לשביתה כורים, עובדי טקסטיל ומבשלות ועובדים של תאגידים שונים. תוך זמן קצר נשבר הכלל הוותיק של הונדורס, לפיו תאגידים אמריקאים לא נושאים ונותנים עם איגודי עובדים, והתאגידים הסכימו לשפר את תנאי העסקתם ואת משכורתם. למרות זאת, עובדי חברת הפירות המאוחדת, אשר קיבלו תנאים נחותים מעובדי התעשיות האחרות, הקשיחו את עמדתם, ונמשכה השביתה, הפעם של 100,000 פועלים. לאחר כחודשיים מתחילת השביתה, מגיעים לבסוף הצדדים להבנות, והפועלים חוזרים לעבוד, אף על פי שחלק מדרישותיהם לא נענו (למשל, הם דרשו תוספת שכר של 72%, וקיבלו 21% תוספת)[5].

בשנת 1969 התרחשה מלחמת הכדורגל, בין הונדורס לאל סלוודור. באותו הזמן היה מתח מדיני בין שתי המדינות, בייחוד אחרי שנשיא הונדורס האשים את אל סלוודור בכלכלה הרעועה של הונדורס, בגלל הגירה לא חוקית של תושבי אל סלוודור להונדורס. שיא העימות בין המדינות פרץ במוקדמות מונדיאל מקסיקו 1970, נבחרת אל סלוודור ניצחה במשחק שנערך באל סלוודור, וחודש לאחר מכן פלשה אל סלוודור להונדורס, במלחמה שנמשכה 100 שעות.[6]

בשנות ה-80 החזיקה ארצות הברית נוכחות צבאית בהונדורס, על מנת לתמוך באל סלוודור במאבקה נגד שלטון הסנדיניסטה השמאלני בניקרגואה. בכירים בצבא הונדורס אומנו בבית הספר הצבאי אמריקאי בפנמה ולאחר 1984 בג'ורג'יה. בשנת 1982 ביקר רייגן בהונדורס, ונפגש עם נשיא גוואטמלה ריוס מונט, שעלה לשלטון בהפיכה והביע את תמיכתו בו, על אף שהיה אחראי לטבח עשרות אלפי כפריים. בהונדורס התאגדו חברי המשמר הלאומי לשעבר של רודן ניקרגואה המודח סומוסה, ותכננו את עלייתם לשלטון. הם קראו לעצמם "מהפכני הנגד" - קונטראס. הקונגרס האמריקאי אסר על מימון הקונטראס. על מנת להשיג מימון בכל זאת, נרקמה פרשת איראן-קונטראס שנחשפה ב-1987[6].

את הונדורס פקדו הוריקנים רבים, ביניהם הוריקן פיפי ב-1974 והוריקן מיץ' ב-1998, שהחריב כליל את כלכלת הונדורס.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשטר בהונדורס הוא רפובליקה נשיאותית. ראש המדינה, שעומד גם בראש הרשות המבצעת, הוא הנשיא, שנבחר בבחירות ישירות לתקופת כהונה בת ארבע שנים. על-פי החוקה הנוכחית, הנשיא מוגבל לתקופת כהונה יחידה. את הרשות המחוקקת מהווה הקונגרס הלאומי של הונדורס, פרלמנט בן בית אחד שמונה 128 חברים, הנבחרים לתקופת כהונה של ארבע שנים. משנת 2014 מכהן חואן אורלנדו ארננדס כנשיא. ארננדס נבחר לקדנציה שנייה, למרות המגבלה של כהונת נשיא לקדנציה אחת בלבד.

שתי המפלגות הגדולות הן ה-PNH, המפלגה הלאומית, שהיא מפלגה ימנית-שמרנית, וה-PLH, המפלגה הליברלית, שהיא מפלגת מרכז ליברלית. לצדן מיוצגות בקונגרס שלוש מפלגות קטנות. בניגוד למדינות אחרות באמריקה הלטינית, אין בהונדורס מחנה סוציאליסטי חזק.

בבחירות האחרונות, שנערכו בנובמבר 2007 והיו רצופות במחלוקות חוקתיות, ניצח מועמד המפלגה הליברלית מנואל סלאיה, והמפלגה זכתה למספר המושבים הגדול ביותר בקונגרס - 62 לעומת 55 של המפלגה הלאומית. ביוני 2009 הודח סלאיה על ידי הצבא, לאחר שיזם משאל עם בשאלה האם לשנות את החוקה כדי לאפשר לנשיא לכהן במשך יותר מתקופת כהונה אחת. סלאיה יצא לגלות בקוסטה ריקה ואת מקומו תפס בפועל יו"ר הפרלמנט, רוברטו מיצ'לטי, גם הוא חבר המפלגה הליברלית.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונדורס נקראת "רפובליקת הבננות": שכן רוב אזרחיה הם חקלאים המגדלים בננות. במהלך שנות ה-60 חלה הגירה גדולה של אזרחים מאל-סלוודור להונדורס אשר הובילה לפגיעה בכלכלת הונדורס. ממשלת הונדורס החליטה להלאים את השדות החקלאיים שברשותה ולחלקם מחדש לחקלאיים ולכן ביקשה טרם לכן לגרש את החקלאים הסלוודוראיים. בין היתר בעקבות כך החליטה אל-סלוודור לאחר ניצחונה על הונדורס במונדיאל לתקוף את האחרונה. וכך החלה בשנת 1969 "מלחמת הכדורגל" שנמשכה 100 שעות.

כלכלת הונדורס היא בין החלשות במרכז אמריקה: 28% מאזרחיה הם מובטלים. זוהי גם אחת מהמדינות בעלות החוב הגבוה ביותר. עקב כך קיבלה הונדורס ב-2005 מהבנק העולמי הקלה בתשלום החוב. שירותי החשמל והטלפון הם מונופולים המסובסדים בידי הממשל. הנפט ומוצרים אחרים במדינה הם בעלי מחיר נקוב. הונדורס חתומה על הסכם של סחר חופשי יחד עם עוד מדינות: ניקרגואה, אל סלוודור, קוסטה ריקה, גואטמלה וארצות הברית. המטבע של הונדורס הוא למפירה והוא מונפק על ידי הבנק המרכזי של הונדורס.

כ-60% אחוז מהאוכלוסייה חי מתחת לקו העוני. לפי האו"ם, הונדורס היא המדינה בעלת שיעורי הרצח הגבוהים בעולם.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות הונדורס

הונדורס מחולקת ל-18 מחוזות ו-298 מחוזות משנה.

המחוזות מכילים את: אטלנטידה, צ'ולוטקה, קולון, קומאייגואה, קופאן, קורטס, אל פאראיסו, פרנסיסקו מורזן, גרסיאס א דיוס, ינטיבקה, איסלאס דה לה באהיה, לה פאס, למפירה, אוקוטיפקווי, אולנצ'ו, סנטה ברברה, ואלה, ויורו.

המחוז הגדול ביותר בגודל השטח הוא מחוז אולנצ'ו. והגדול ביותר בגודל האוכלוסייה הוא המחוז פרנסיסקו מורזן שבירת הונדורס טגוסיגלפה נמצאת בו. המחוז הקטן ביותר בשטח ובאוכלוסייה הוא איסלאס דה לה באהיה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונדורס גובלת בניקרגואה מדרום, באל סלוודור מדרום-מערב ובגואטמאלה ממערב. היא שוכנת לחוף הים הקריבי מצפון, ויש לה קטע חוף קצר באוקיינוס השקט מדרום-מערב.

האקלים הוא טרופי או טרופי מתון. אזורי המרכז והדרום הם חמים יותר ולחים פחות מאזורי הצפון.

81% מהשטח הוא הררי, כמו כן אזורי ג'ונגלים רבים ולא מאוכלסים.

באזור לה-מוסקיטה נמצא נהר פלאטַנו. אזור זה הוכרז כשמורת טבע ביוספרית על ידי "אונסק"ו" ב-1980.

משאבים טבעיים: עץ, זהב, נחושת, עופרת, פחם, ברזל, עַפְרָה, אנטימון, כסף.

כמו כן יש חסילונים ודגים וייצור חשמל מאנרגיית מים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – דמוגרפיה של הונדורס, יהדות הונדורס

אוכלוסיית הונדורס מונה כ-9.1 מיליון איש נכון ל-2018, כאשר 36.8% הם מתחת לגיל 15.

הרכב אתני[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני 2017[7], מרבית האוכלוסייה (90%) היא תערובת של אירופים וילידים אינדיאנים (מסטיסו), 7% אינדיאנים, 2% שחורים ו-1% לבנים.

בצפון ישנן קבוצות רבות של אוכלוסייה אפרו-לטינית. בניגוד לשאר האוכלוסיות האפריקאיות או האפרו-לטיניות במרכז אמריקה, האוכלוסייה הזאת בהונדורס מקורה במהגרים אפריקאים ולא בעבדים. קיימת אוכלוסייה אסייתית שמקורה בעיקר בסין וביפן. כמו כן יש מהגרים פלסטינים ולבנונים, רובם הגדול נוצרים, אשר הגיעו להונדורס בעת השלטון העות'מאני, בדרכונים טורקיים (ולכן הם נקראים בפי האוכלוסייה Turcos).

רבים מהשבטים האינדיאניים עדיין מתקיימים, בהם: צ'ורטי, פֵץ', פאיה, טולוּפן, חיקַקֵה, לנקה, סומו, טוואקה ומיסקיטו. רבים מהשבטים דוברי שפות שבטיות. ברוב המקרים אוכלוסיית האינדיאנים ענייה מאוד בשל הזנחה מצד הממשלה ובשל אזור מגוריהם המרוחק.

לאורך החופים הצפוניים חיים דוברי אנגלית אשר הצליחו להתקיים בנפרד משאר האוכלוסייה, חלקם מקורם בפיראטים שפלשו אל האי.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת הדומיננטית בקוסטה ריקה היא הנצרות כאשר ישנם שני זרמים בולטים: פרוטסטנטים - אשר מהווים 39% מהאוכלוסייה וקתולים - אשר מהווים 37% מהאוכלוסייה. 21% חסרי דת/ אתאיסטים/ אגנוסטיקנים ו-2% בני דתות אחרות.

בהונדורס חיה אוכלוסייה יהודית קטנה. ישנם שני בתי כנסת במדינה - אחד בטגוסיגלפה ואחד בסן פדרו סולה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה ברובה היא נוצרית אדוקה, כמו בשאר מדינות מרכז אמריקה. תושבי המדינה קרויים קטרצ'וס (catrachos), מקור השם הוא פלורנסיו קטרוץ' (אנ'), גנרל שב-1857 הגן על שטחי המדינה מפני פלישת צבאו של ויליאם ווקר.

אחד מהסופרים הידועים ביותר המתגורר כיום בצ'כיה הוא רמון אמיה אמדור. אוסקר אמיה רודריגז הוא חשמן אשר היה מועמד לתפקיד האפיפיור ב-2005. סלוודור מונוקאדה הוא מדען וחוקר מפורסם של תרופות לב, והוא תרם לפיתוח הויאגרה, הוא נשוי לנסיכת בלגיה, מארי איזמרלדה. הספורט הפופולרי ביותר במדינה הוא הכדורגל.

במדינה פועלות כנופיות רבות העוסקות, בין היתר, בסחר והברחת סמים. הגדולה בהן היא מארה סלבטרוצ'ה. רמת הפשיעה בהונדורס היא מהגבוהות בעולם - שיעור הרצח השנתי הוא מעל 90 על כל 100000 תושבים, יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם שלא נמצאת במצב מלחמה. העיר סן פדרו סולה נחשבת לעיר המסוכנת ביותר בעולם, עם שיעורי הרצח הגבוהים ביותר המגיעים כמעט ל-200 לכל 100000 תושבים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2017 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם בספטמבר 2018
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Chronology: 1920 The United Fruit Company
  6. ^ 6.0 6.1 הונדורס: ההיסטוריה הסודית על-פי אוליבר סטון
  7. ^ https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/geos/ho.html נתונים דמוגרפים הונדורס