חנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שחזורים של חניתות וכידונים
חנית אבן אינדיאנית, פארק לאומי מסה ורדה
פסל האוחז בחנית

חנית היא כלי נשק המשמש להגנה ותקיפה כאחד, המורכב ממקל ארוך בקצהו חוד העשוי מתכת, אבן או עצם. החנית כבדה יותר מכידון אך קלה וקצרה מרומח. היא יכולה לשמש גם לנעיצה וגם להטלה.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות לשימוש בחנית נמצאו בשימוש ההומו היידלברגנסיס לפני כ-500,000 שנה. הרבה לפני תקופת האדם הנבון שהתפתח רק כ-100,000 שנה לפני זמננו. עם זאת, ייתכן שהחנית הומצאה על ידי אבות קדומים הרבה יותר. השימוש בחנית אינו מוגבל לבני אדם בלבד. שימפנזים מסנגל נצפו יוצרים חניתות מענפי עץ ישרים, על ידי קילוף קליפת הענף וחידוד ראשו בעזרת השיניים, במטרה לצוד גלגויים שמתחבאים בחורי עצים. גם אורנגאוטנים נצפו דגים בעזרת חנית, אם כי לא ברור אם התנהגות זו נרכשה על ידי צפייה בבני אדם.

בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החנית הגיעה לשיאה בעת העתיקה כאשר ראש הקרב שלה (החוד) חושל ממתכת, בהתחלה נחושת ואחר כך ברזל ומאוחר יותר פלדה. צורת ראש הקרב השתנתה מקצה מחודד פשוט לעלה מחודד ושטוח.

היא שימשה צבאות סדירים והייתה נשק רב-תכליתי. היא שימשה הן כנשק קרב פנים אל פנים והן כנשק הטלה המיודה ממרחק, כמעין כידון כבד יותר.

ההופליטים היווניים היו חמושים בחניתות ומגן עגול. חיילי הלגיון הרומאי היו חמושים בחנית שהחליפה את הפילום ששימשה בעיקר להטלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub comp.png ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.