זנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המחשת כיוון הזנית

זֵנית היא, באופן כללי, כיוון המצביע ישירות "מעל" מיקום מסוים (אנך, ניצב).

באסטרונומיה מוגדרת תפיסת "מעל" כנגדית לכוח הכבידה בכל מקום נתון. המונח "זנית" משמש גם לייצוג הנקודה הגבוהה ביותר הנראית לעין, בתצפית על מהלכו של גוף שמימי במסלולו סביב לנקודה מוגדרת כלשהי.

כיוון הזנית חופף בקירוב לקו המרידיאן המקומי, אך אינו זהה לו. החפיפה בין שני המונחים אינה מלאה מפני שקו המרידיאן מוגדר במונחים של סיבוב עצמי המאפיינים גוף שמימי, לא במונחים של שדה כח המשיכה שלו. כיוון הזנית וקו המרידיאן עולים בקנה אחד רק עבור גוף סימטרי המסתובב על צירו באופן מושלם ללא סטיות. בכדור הארץ, ציר הסיבוב אינו קבוע ביחס לכדור אלא משתנה (למשל עקב גאות ושפל), כך שלעומת הזנית, לא ניתן להתייחס אל קו המרידיאן כאל קבוע מוחלט.

מקור המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה זנית היא במקור שיבוש למילה הערבית Zeenath כמו Samt ("יופיו של כיוון / נתיב"), נהגתה כ-Sent, לפי סופרים של ימי הביניים (במהלך המאה ה-14), בביטוי Samt ar-râs ("נתיב מעל הראש")‏‏‏[1].

כיוון הזנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזנית מצביעה אל עבר השמש רק באזור הטרופי, בין חוג הגדי לבין חוג הסרטן. כשהזנית מצביעה אל עבר השמש, האירוע חל ב"חצות היום", בצהרון, במצהר. בתחום האזור הטרופי, חוצה השמש את הזנית פעמיים בשנה בכל נקודה גאוגרפית. בקווי הרוחב המרכזיים באזור הטרופי, מתרחשת התופעה בזמנים הבאים:

רלוונטיות הזנית והשימוש בה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בזנית כיום הוא לשתי מטרות. כיוון הזנית משמש כנקודת הכיוון במדידת הזווית בין כדור הארץ לבין גרמי שמים אחרים (כוכב, מערכת כוכבים), והוא גם מגדיר את אחד מצירי האופקיות בתיאום מערכות תצפית אסטרונומיות. לנקודת הזנית ישנה גם חשיבות רבה במפות אסטרולוגיות, והיא זו שעל פיה נקבע הבית ה-10, או נקודת ה-MC.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ zenith – podictionary 856, באתר Podictionary