שמיים
שָׁמַיִם (או רקיע) מוגדרים בדרך כלל כמראה הנשקף בעיניו של מי שנמצא באוויר הפתוח ומביט למעלה. כשמשתמשים במושג שמיים בהקשר של כדור הארץ, מתכוונים בדרך כלל לאזור שמעל פני האדמה, שצורתו כחצי כדור מעבר לאופק הנראה. אם מתכוונים לכלל מסת האוויר העוטפת את כדור הארץ (ללא התייחסות למיקומו של צופה מסוים) משתמשים בשם אטמוספירה. בהכללה של מושג זה ניתן להשתמש במושג שמיים גם במקרה של כוכבי לכת אחרים שיש להם אטמוספירה.
צבע השמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבע השמיים ביום (ללא עננות) הוא תוצאה של פיזור קרינת השמש מהחלקיקים המרכיבים את האטמוספירה. פיזור זה, הנקרא פיזור ריילי, נעשה משמעותי ככל שאורך הגל של הקרינה קצר יותר. לכן, אם לדוגמה מסתכלים לנקודה בשמיים, המרוחקת ממיקום השמש (למשל בכיוון הנגדי לשמש), קרני האור צריכות לעבור פיזור בזווית גדולה על מנת להגיע לצופה. ההסתברות לפיזור כזה (או באופן יותר מדויק חתך הפעולה לפיזור) גדלה ככל שאורך גל קצר יותר (כלומר עבור קרניים הנוטות לצבע הכחול), וזוהי הסיבה שהשמיים נראים כחולים. לעומת זאת, בשעת שקיעה, האור הכחול מתפזר לחלוטין ולכן כאשר הצופה מביט לכיוון השמש, קרני האור המגיעות אליו הן דווקא הקרניים שאינן מתפזרות (או כאלו שעוברות מספר מועט של פיזורים בזווית קטנה). הללו בעלות אורך גל ארוך יותר, ולכן צבע השקיעה כתום צהבהב.[1]
צבע שמיים מזוהמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמי הלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שמי הלילה
שמי הלילה הם מראה השמיים מכדור הארץ בלילה, כשהם אפלים וזרועים בגרמי שמיים: כוכבים, כוכבי לכת, אסטרואידים, הירח ועוד.
מקורות אור טבעיים בשמי הלילה הם הירח, הכוכבים וזוהר השמיים, שאורם משתנה בהתאם לזמן ולמיקום. באזור הקטבים נראה גם זוהר הקוטב.
העניין בשמי הלילה קיים עוד מהעת העתיקה, שבה מראה שמי הלילה שימש חקלאים לקביעת מועד הזריעה. תרבויות רבות ראו קבוצות כוכבים בשמי הלילה, ואלה שימשו בסיס לסיפורי עם ומיתולוגיות.
העיסוק המדעי בעצמים הנראים בשמי הלילה נמצא במרכזה של אסטרונומיה תצפיתית (אנ'). גם העיסוק באסטרולוגיה מתבסס על מיקומם של גרמי השמים.
במיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במיתולוגיה היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המיתולוגיה היוונית השמיים נוצרו מאורנוס: לאחר שקרונוס בנו פצע אותו ברח אורנוס למעלה ויצר את השמיים. בהמשך, לאחר שבניו האלים של קרונוס מרדו בו ובשאר הטיטאנים וניצחו אותם. זאוס העניש את מצביא הטיטאנים אטלס בנשיאת השמיים.
במיתולוגיה המצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוּת בדת המצרית, אלת השמים, קמרון השמים, מתוארת לעיתים קרובות כאישה מקושתת מעל אל האדמה גב. רוב התרבויות של אזורים שבהם יש גשם מייצגות את השמים כגבריים, הגשם מפרה את אמא אדמה. אך בתרבות המצרית כל המים המועילים נמצאים על כדור הארץ ( מנהר הנילוס ). הדת המצרית היא ייחודית במגדרים של אלוהויות האדמה והשמים שלה. בתור אלת השמים, נוּת בלע את השמש בערב וילד אותה שוב בבוקר.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בלדד השוחי, בלדד מסביר: למה השמיים כחולים?, באתר ערוץ עשר
- מפות שמיים לכל מקום בעולם, באתר המועדון האסטרונומי
- הערך "מפת שמיים מסתובבת לבנייה עצמית", באתר אסטרופדיה
- הערך "קורדינאטות שמימיות", באתר אסטרופדיה
- למה השמיים כחולים? באתר סוכנות החלל הישראלית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מאיר ברק, מדוע בשקיעה ובזריחה השמיים משנים גוון? אלומה ואלון, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 בספטמבר 2009
