חבלבל השדה
 חבלבל השדה | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סולנאים |
| משפחה: | חבלבליים |
| סוג: | חבלבל |
| מין: | חבלבל השדה |
| שם מדעי | |
 Convolvulus arvensisלינאוס, 1753 | |
חֲבַלְבַּל הַשָּׂדֶה (שם מדעי: Convolvulus arvensis) הוא רב-שנתי מטפס בעל קנה-שורש ממשפחת החבלבליים (Convolvulaceae) גבעוליו שרועים או משתרגים ומטפסים לרוב אינם עולים על מטר אחד. פריחתו בישראל נמשכת מסוף פברואר ועד אמצע דצמבר, בצבעים ורוד או לבן. פרחיו דמויי משפך, העלים ערוכים על הגבעול בצורה לוליינית והם דמויי לב או חץ וקירחים[1]. בישראל הוא הנפוץ מבין ממיני חבלבל ותפוצתו ברוב האזורים שלה, למעט החרמון, הגולן, הנגב הדרומי והערבה; במדבריות הוא נדיר יחסית[2].
תחום תפוצתו משתרע על פני מרבית חצי הכדור הצפוני, והוא המין היחיד בסוגו המצוי גם באזורים שמצפון לקו רוחב °45. מוצאו מהאזורים הסובטרופיים של העולם הישן, ומהם הופץ לדרום אפריקה, לאמריקה, לאוסטרליה ולאזורים נוספים, שבהם הוא נחשב לצמח זר ומזיק. חבלבל השדה נחשב לאחד העשבים הרעים הקוסמופוליטיים הנפוצים ביותר בעולם, בשל תפוצתו הרחבה ונזקיו לגידולי תרבות ולמערכות טבעיות[3]. הוא מזיק ליבולים, והדברתו מהווה בעיה חקלאית משמעותית[4][5].
נטען כי לצמח עשויות להיות תכונות נוגדות סרטן, שכן הוא מכיל פרוטאוגליקנים הניתנים למיצוי, המשווקים כתוסף תזונה בשם המסחרי וסקוסטטין (Vascustatin). תכשיר זה מוצג כבעל יכולת לעכב יצירת כלי דם (אנגיוגנזה) החיוניים להתפתחות גידולים סרטניים[6]. עם זאת, אין מדובר בתרופה מאושרת, ויעילותו הרפואית של החומר טרם הוכחה במחקרים קליניים מבוקרים. אף ששמו מזכיר את התרופה Avastin (אווסטין), אין כל קשר בין השניים: אווסטין היא תרופה ביולוגית מוכרת ומאושרת לטיפול בסרטן, המבוססת על מנגנון פעולה מדויק שהוכח בניסויים קליניים.
חבלבל השדה כעשב רע
[עריכת קוד מקור | עריכה]חבלבל השדה נחשב לאחד העשבים הרעים הנפוצים ביותר בעולם בשטחים חקלאיים, בין גידולי תרבות. נזקו ליבולים כפול: הוא מתחרה בצמחים המתורבתים על משאבים כמו מים, חומרי הזנה ואור שמש, ובכך פוגע בהתפתחותם וביבוליהם. לצורך הדברתו, נעשה בו שימוש נרחב בקוטלי עשבים. בארצות הברית לבדה, הנזק הכלכלי שגורם חבלבל השדה נאמד בכ־377 מיליון דולר בשנה.
ההתמודדות עם החבלבל קשה, בעיקר בשל מבנה קנה השורש העמוק שלו: שורשיו מסוגלים לחדור לעומק של מטרים אחדים בקרקע ולהתפשט לרוחבה. גם חריש עמוק – שמטרתו לעקור את הצמח – אינו תמיד מועיל: במקרים רבים החרישה רק מעודדת התחדשות, משום שחלקי קנה השורש הנחתכים ממשיכים להתפתח לגבעולים חדשים, וחלקים עמוקים אף נמשכים כלפי מעלה ומתחדשים.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמו המדעי של הסוג, Convolvulus, נגזר מהמילה הלטינית: convolo, שפירושה "מפותל", משום שהגבעולים מתפתלים ומשתרגים.
השם העברי "חבלבל", ושם המשפחה "חבלבליים" נגזר מהשורש חבל, והוא מתכתב גם עם שמו הערבי הסורי של הצמח – לבּּלאבּ אל־חקל – שפירושו "חבלבל השדה", בדומה לשם האנגלי bindweed. שם הסוג "חבלבל" ושם המשפחה "חבלבליים" נגזרו מהשם שניתן למין זה.
השם חבלבל ניתן במילון "ילקוט הצמחים" (עמוד 14, הערה 243) משנת 1930[7] ואושרר במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 (עמ' 18, סעיפים 249–250)[8].
מאפיינים מורפולוגיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חבלבל השדה בעל קנה שורש מעוצה פחות או יותר, דהיינו הוא בעל גבעול תת-קרקעי המצמיח עלים ממפרקיו וגבעולים כלפי מעלה ושולח שורשים כלפי מטה ולצדדים. קנה השורש חודר לקרקע עד לעומק של 2 מ'. חבלבל השדה הוא בן חלוף - החלקים העל-קרקעיים רכים ומתייבשים בסתיו לקראת החורף ובאביב קנה השורש מתחדש, צומח ומסתעף.
הגבעולים דקים מתפתלים, משתרעים על הקרקע או משתרגים ומטפסים עד מטר אחד. הם קירחים או מכוסים בדלילות רבה בפלומה קצרה ורכה. הגבעולים הצעירים בדרך כלל פלומתיים ובעלי מוהל חלבי. מובילי מוהל חלבי הם פרוקים פשוטים ולא מסועפים שעשויים שורות תאים מוארכים[9].
העלים מסורגים (עלה אחד בכל מפרק) וערוכים באופן לולייני לאורך הגבעול. הפטוטרת ארוכה למדי, 0.3 עד 3 ס"מ, וללא לוואים. טרפי העלים ירוקים, תמימים, קירחים לגמרי, מוארכים ודי צרים, אורכם 1.5 עד 5 ס"מ ורוחבם 1 עד 4 ס"מ. צורת הבסיס שלהם כשל חוד חנית בעל צורה משולשת צרה, או דמויי ראש חץ עם שתי אונות אחוריות מחודדות (אך העלה עצמו אינו מחולק לאונות) או דמויי לב. צורת הקודקוד קהה עם נקודה חדה בקצהו. באותו פרט עשויות להופיע צורות עלים שונות. לטרפים 3 עורקים בולטים, שיוצאים מנקודה משותפת בבסיס העלה, ובחלקיהם העליונים ישנם עורקים משניים מנוצים.
התפרחות חיקיות ומסוימות, והפרחים ערוכים בהן בודדים או בקבוצות של 2 עד 3. אורך הציר 3 עד 8 ס"מ. החפים מוארכים וצרים מאוד, אורכם כ-3 מ"מ, והם רחוקים מן הפרח. עוקץ הפרח דק, באורך של כ־4 מ"מ, והוא שווה באורכו לגביע.
הפרחים נכונים, דו-מיניים, בעלי עטיף כפול ומאוחי כעלי כותרת. הפרחים דמוי משפכים רחבים ונישאים על עוקצים ארוכים, צבעם לבן עד ורוד-בהיר, ואורכם 1.5 עד 2.5 ס"מ.
הגביע מורכב מחמישה עלים שאינם מאוחים ואינם שווים באורכם, באורך 3.5 עד 5 מ"מ. אוגן הכותרת מורחב ודמוי משפך רחב, ובו קיפולים, כך שבמבט חזיתי מתקבלת צורת כוכב בעל חמישה פסי אורך מודגשים. בפקעית, הכותרת מקופלת בחמישה קפלים.
השחלה עילית וחלקה, כאשר עלי העטיף יוצאים מתחתיה. עמוד שחלה יחיד נושא שתי אונות וצלקות גליליות, דקות ועדינות.
האבקנים אינם שווים באורכם; הם גבוהים מעט מעמוד השחלה, אך אינם בולטים מעבר לכותרת.
הפרי הוא הלקט (ולא ענבה), כמעט כדורי, בקוטר של כ־5 מ"מ. הוא מחולק לשתי מגורות, ובכל מגורה מתפתחים בדרך כלל שני זרעים. עם ההבשלה, נפתח ההלקט באמצעות שתי קשוות. לעיתים משתחרר ממנו רק זרע אחד, או אף לא אחד, בשל כשל בהתפתחות הזרעים. הזרעים חומים או שחורים, ואורכם נע בין 3 ל־4 מ"מ.
בית גידול ותפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפוצתו רב-אזורית של חבלבל השדה משתרעת באזורים ממוזגים עד טרופיים משני עברי קווי המשווה, בכל יבשות העולם[1].
חבלבל השדה מעדיף קרקעות עשירות בנוטריינטים, ותפוצתו קשורה להשפעת פעילות האדם, במיוחד באזורים חקלאיים ובצדי דרכים על אדמות כבדות. בישראל הוא נפוץ בעיקר בשדות ובשטחים שהצומח החורפי בהם רוסס בקוטלי עשבים, וקשה למצוא בתי גידול טבעיים שבהם הוא גדל ללא השפעת האדם. הוא שכיח גם בגינות מושקות, ובקיץ גדל בקרקעות שאינן מלוחות. בשדות, בית גידולו הטיפוסי, הוא מלווה במיני חבלבל שעירים אחרים, כמו חבלבל שעיר, וחבלבל השי שפרחיהם גדולים ועליהם רחבים יותר. מינים אלה מותאמים לבית גידולם במחזור חייהם וכן בעומק קני השורש ובתכונות הזרעים.
פנולוגיה של הצמח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפריחה בישראל נמשכת מסוף פברואר ועד אמצע דצמבר, בצבעים ורוד או לבן. העלווה נראית במשך רוב חודשי השנה, ולכן המין נחשב ירוק־עד מותנה — תכונה התלויה בתנאי האקלים. הפרי הירוק מופיע מסוף אפריל ועד אמצע יולי, ומבשיל בין סוף יולי לאמצע אוגוסט. הפצת הזרעים נמשכת מסוף אוגוסט ועד אמצע דצמבר.
חבלבל השדה הוא צמח רב-שנתי המתחדש מדי חורף מקני שורש. קנה השורש משתרע בקרקע לאורך ולרוחב, וממנו נשלחים שורשים מעמיקים מאוד כלפי מטה, וגבעולים דקים מתפתחים כלפי מעלה. גבעולים אלה בוקעים את שכבת הקרקע שמעליהם עם תחילת עונת החורף, אך נובלים עם תום החורף. במקומם מצמיח הגזע גבעולים חדשים, בעלי עלים קטנים יותר.
גבעולי החבלבל אינם מסוגלים להתרומם בעצמם, ולכן לרוב הם רובצים על הקרקע. כאשר צמחים אחרים מצויים בקרבתם, הם נכרכים סביבם ומטפסים בעזרתם, ובכך מעלים את עליהם ופרחיהם אל האור. נמצא כי קצות הגבעולים מבצעים תנועת סיבוב בזמן הצמיחה, ומבצעים הקפה שלמה בכיוון מחוגי השעון תוך שעה וחצי עד שעתיים. הפטוטרת של העלים מסוגלת לשנות את כיוונה ולהביא את הטרף למצב של הארה מיטבית.
פֵנוֹלוֹגְיָה (מחזור) של הפרח
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרחיו הלבנים של החבלבל דמויי משפך רחב ונישאים על עוקצים עבים. הכותרת רכה, ועוטפת אותה גביע ירוק בן חמישה עלים קטנים ומפורדים. גם לאחר שהכותרת "פורצת" מתוך הגביע, היא מוסיפה לגדול באורך וברוחב. בתחילה היא נותרת סגורה כשהיא מלופפת סביב עצמה, ואינה נפתחת אלא כעבור כמה ימים, בשעות הבוקר.
בעת פתיחת הפרח, האבקנים נמוכים בהרבה מהצלקות, ופתחי המאבקים פונים פנימה. בהמשך משתנה כיוונם של פתחי המאבקים, והם פונים כלפי חוץ. בשלב זה משתחררת האבקה לא לעבר עמוד השחלה, אלא כלפי חוץ – כך שחרק הנכנס לפרח בדרכו אל הצוף נוגע באבקה שלא במתכוון.
הפרחים נפתחים בשעות הבוקר, ולעיתים נובלים עוד לפני הצהריים – אך משך פתיחת הפרח עשוי להתארך בהתאם לזמינות מאביקים. באזורים עירוניים, שבהם אוכלוסיות החרקים דלילות או חסרות, נצפתה הארכה במשך פתיחת הפרח עד לשעות אחר הצהריים, כנראה במטרה להגדיל את הסיכוי להאבקה[10]. אומנם הפרח קצר-חיים אבל הצמח מפצה על כך במספר רב של פרחים ובתקופת פריחה ארוכה מאוד.
הפרחים מושכים אליהם חרקים באמצעות צבע, ריח וצוף. החלק התחתון של זירי האבקנים מורחב ויוצר כעין כף קטנה המכסה על הצוף, המופרש מתוך טבעת צופנים בבסיס השחלה. בין כל שני אבקנים סמוכים ובין דפנות הכותרת יש חריצים עמוקים, שדרכם יכול החרק להחדיר את חדקו ולמצוץ את הצוף. לעומת זאת, הדרך שבין זיר האבקן לעמוד השחלה חסומה בפניו, וגם הדרך שבין זיר לזיר אינה נגישה – שכן שפת כל זיר מכוסה בזיפים וב"שיניים" צפופות[11].
כאשר חרק אחר מגיע אל הפרח, מבנהו מאלץ אותו לנחות תחילה על הצלקות, ובכך הוא מעביר אליהן את האבקה שנדבקה אליו בביקורו הקודם בפרח אחר – וכך מתבצעת האבקה הדדית.
האבקה ומנגנוני הימנעות מהאבקה עצמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרחי חבלבל השדה הם דו-מיניים, בעלי מערכת רבייה מטיפוס אי-תאימות עצמית, והפריה מוצלחת בהם תלויה לחלוטין בהאבקה הדדית, המבוצעת על ידי מאביקים – ובפרט חרקים, בשל מיקום הצופנים והקושי להגיע אליהם. עם זאת, בחבלבל השדה פועלים גם מנגנונים ביולוגיים וביוכימיים משלימים, שמטרתם למנוע האבקה עצמית ולעודד האבקה הדדית בין פרחים השייכים לפרטים שונים. מנגנונים אלה כוללים הפרדה בזמן ובמרחב בין איברי הרבייה – האבקנים (הזכריים) והצלקות (הנקביות) של הפרח.
מערכת רבייה מטיפוס אי-תאימות עצמית ספורופיטית רב-אללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחבלבל השדה פועלת מערכת אי-תאימות עצמית מטיפוס ספורופיטית רב-אללית, כלומר – מנגנון דחייה המבוסס על תגובה ביו-כימית בין פני הצלקת לבין דופן גרגר האבקה, הנושא את תוצרי הגנים של הצמח ההורי הזכרי (הספורופיט). דחיית גרגרי האבקה מתרחשת כבר בעת המגע הראשוני עם הצלקת, בשלב הנביטה.
במערכת ספורופיטית, תגובת הדחייה נקבעת לפי הגנים שהתבטאו בדופן גרגר האבקה – גנים שמקורם בצמח האב – ולא לפי המטען הגנטי של תאי הרבייה (תאי הזרע) שבתוכו. לעומת זאת, אי-תאימות עצמית גמטופיטית מתבטאת רק לאחר נביטת גרגר האבקה, והיא תלויה בגנים שירשו תאי הרבייה שבתוך הגרגר, ומתבטאת בשלב צמיחת הנחשון בעמוד השחלה.
במקרים של אי-תאימות ספורופיטית, גרגרי האבקה אמנם נובטים, אך נחשוני האבקה שהם מפתחים קצרים מאוד ואינם חודרים את פני הצלקת – ולכן אינם מגיעים לעמוד השחלה ולשחלה, והפריה אינה מתבצעת. קיומה של רב-אלליות (ריבוי אללים) במערכת זו מגדיל את הסיכוי להאבקה הדדית, ומפחית את שיעור הדחייה בין פרחים מפרטים שונים – תכונה חשובה במיוחד עבור צמח רב-שנתי בעל תפוצה רחבה כמו חבלבל השדה.
דיכוגמיה והרקוגמיה – הפרדה בזמן ובמרחב
[עריכת קוד מקור | עריכה]חבלבל השדה – כמו מינים נוספים ממשפחת החבלבליים (כגון מיני חבלבל ולפופית) – מאופיין בפרחים הנפתחים בשעות הבוקר, אשר ברוב המקרים הם פרוטאנדריים, כלומר האבקנים מבשילים תחילה ומשחררים אבקה, בעוד הצלקת נעשית מוכנה לקליטת אבקה רק בשלב מאוחר יותר של חיי הפרח.
נוסף על כך, קיימת הפרדה מרחבית בין המאבקים לבין הצלקות – פתחי המאבקים פונים כלפי חוץ ואינם מכוונים לעבר הצלקת אלא לכיוון דופן עלה הכותרת, כך שהאבקה אינה משתחררת ישירות עליה. תופעה זו מכונה הרקוגמיה.
יש חוקרים שהציעו כי חבלבל השדה עשוי להפגין הטרודיכוגמיה (heterodichogamy) – מצב שבו באוכלוסייה מתקיימים שני דפוסים משלימים של דיכוגמיה: אצל חלק מהפרטים הפרחים הם פרוטאנדריים, ואילו אצל אחרים הם פרוטוגיניים (הצלקות מוכנות לקלוט אבקה לפני הבשלת האבקנים). כלומר, לא מתקיים דפוס אחיד של הבשלה בפרחים של כל הפרטים. עם זאת, הסיווג של חבלבל השדה כמין המפגין הטרודיכוגמיה מבוסס על מחקר השוואתי רחב היקף, ולא על מחקר אמפירי ישיר שבדק את התופעה באוכלוסיות של המין עצמו.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חבלבל השדה פקעית פרח פרי
חבלבל השדה פרח ועלה דמוי ראש חץ
צמחי חבלבל השדה על צמחי קייצית מסולסלת
חבלבל השדה
חבלבל השדה נכרך על קייצית מסולסלת
חבלבל השדה פרח בשעה עשר בבוקר
חבלבל השדה פרחים ופקעיות
חבלבל השדה שרוע בשש בבוקר
חבלבל השדה בקריית שמונה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חבלבל השדה, באתר ITIS (באנגלית)
חבלבל השדה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
חבלבל השדה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- חבלבל השדה, באתר צמח השדה
- חבלבל השדה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- חבלבל השדה, באתר Tropicos (באנגלית)
חבלבל השדה, באתר GBIF (באנגלית)- חבלבל השדה, באתר The Plant List (באנגלית)
חבלבל השדה, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Convolvulus arvensis, Plants of the World Online (POWO)
- ↑ חבלבל השדה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ Wood JRI, Williams BRM, Mitchell TC, Carine MA, Harris DJ, Scotland RW, A foundation monograph of Convolvulus L. (Convolvulaceae), PhytoKeys 51, 2015, עמ' 1-278
- ↑ ואף מוגדר כך על פי תקנות הזרעים של משרד החקלאות
- ↑ Coombs, E. M., et al., Eds. (2004). Biological Control of Invasive Plants in the United States. Corvallis: Oregon State University Press, 151.
- ↑ מקור
- ↑ ילקוט צמחים, פ. אוירבך ומ. אזרחי, תר"ץ 1930
- ↑ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית, 1946
- ↑ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 150
- ↑ Prokop, P. (2024). Urban environment decreases pollinator availability, fertility, and prolongs anthesis in the field bindweed (Convolvulus arvensis Linnaeus, 1753). Plant Signaling & Behavior, 19(1). https://doi.org/10.1080/15592324.2024.2325225
- ↑ מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 518-519
