חבל ימית

חבל ימית הוא אזור בצפון חצי האי סיני, סביב העיר ימית ולחוף הים התיכון, שהכיל יישובים ישראליים בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, שבמסגרתה נכבש חצי האי סיני על ידי צה"ל. חבל ימית (שכונה גם פתחת רפיח), הקרוב לתחומי הקו הירוק, היה האזור העיקרי של התיישבות אזרחית ישראלית בסיני. בנוסף לו היו שלושה יישובים ישראלים לאורך מפרץ אילת, ובסיסי צבא היו פזורים ברחבי חצי האי. חבל ימית הוקם כדי ליצור חיץ ישראלי בין רצועת עזה לסיני.

ההתיישבות בחבל ימית

תחילת יישובו של האזור על ידי ישראלים בהקמתן של היאחזויות נח"ל. היישוב הראשון, מושב שדות, קם ב-1971. חמש שנים לפני הקמת העיר ימית עצמה.

בחבל ימית הוקמו ברבות השנים היישובים: ימית, עצמונה, נתיב העשרה, שדות, דקלה, פריאל, פרי גן, תלמי יוסף, אוגדה, ניר אברהם, נאות סיני, חרובית, חצר אדר, סופה, אבשלום, חולית. כן הוקם בחבל ימית שדה התעופה הצבאי איתם.

את המתיישבים בחבל ליוותה תחושת חלוציות, של הפרחת חבל ארץ שומם והפיכתו לגן פורח. תחושה זו באה לידי ביטוי ב"המנון חבל ימית":

פה היו החולות הלבנים,
נודדים ועוברים בשריקה,
עד אשר פה הצבנו גבולות למדבר,
ובנינו חומה ירוקה.

— המקור לא ידוע

פינוי חבל ימית

בהסכם השלום בין ישראל ומצרים הסכימה מדינת ישראל להחזיר את השליטה בחצי האי סיני לידי מצרים. ממשלת ישראל החליטה לפנות מבתיהם את כל תושבי חבל ימית, ולהרוס את בתיהם עד היסוד.

חלק מתושבי החבל, וכן פעילי ימין ובהם חברי כנסת, סירבו להשלים עם החלטת הפינוי והתבצרו במקום בניסיון למנוע את ה"גזירה" - כדבריהם. עם הבולטים שבמתנגדים נמנה צחי הנגבי שהתבצר על אנדרטת ימית.

במאמצים קשים ביותר (באמצעות כלובים, שרשראות, זרנוקי מים וקצף וכדומה) הצליחו חיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל לפנות את המתבצרים. מרבית התושבים החקלאיים של האזור עברו לפתחת שלום. כל המבנים נהרסו (למעט בתי הכנסת). האזור נמסר למצרים ב 25 באפריל 1982. המצרים לא ישבו מחדש את האזור, והדיונות כיסו עם השנים את החורבות. מאז הנסיגה הישראלית, הגישה לאזור חבל ימית לשעבר טעונה אישור מצרי מיוחד הניתן לעתים רחוקות. הפינוי מחבל ימית היווה מודל לקראת פינוי גוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות בשנת 2005.

מדינת ישראל לא ציינה בשום מקום באופן רשמי את עובדת קיומו בעבר של חבל ארץ מיושב ישראלי בסיני. המקום היחיד בו הוקמה אנדרטה לזכר חבל ימית, היה בישיבת נוה דקלים - ישיבה שהועתקה מימית לגוש קטיף. עם פינוי נווה דקלים במסגרת תוכנית ההתנתקות, פונתה גם הישיבה והיא מוקמת בימים אלו באשדוד. במבנה הישיבה החדש אמורים להיות מוקמות אנדרטאות לציון חבל ימית וגוש קטיף.

קישורים חיצוניים

אתר ימית, חבל ימית, מוזיאון ימית

הערות שוליים

לקריאה נוספת

עליזה וייסמן, הפינוי - סיפור עקירת היישובים בחבל ימית.
חגי סגל, ימית, סוף. הוצאת ספריית בית אל בשיתוף מדרשת הדרום.
טל ברכה, ימית שלי. יומנה של ילדה מימת האבודה, הוצ' פרטית.