חצר אדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חצר אדר (יישוב לשעבר)
מדינה ישראלישראל  ישראל
מחוז פתחת רפיח
נפה חבל ימית
תאריך ייסוד 1981
סיבת נטישה הסכם השלום בין ישראל למצרים
תאריך נטישה 1982
קואורדינטות 31°10′05″N 33°57′11″E / 31.168°N 33.953°E / 31.168; 33.953 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חצר אדר היה מושב ישראלי בצפון-מזרח סיני, 12 קילומטר מהמושב נאות סיני, צמוד לצומת חרובית. הוא היה אחד מיישובי חבל ימית והוקם בדצמבר 1981, כחצי שנה לפני נסיגת צה"ל מסיני. הוא נקרא על שם חצר אדר המקראית.

המושב הוקם על ידי קבוצה של מתנחלים מיהודה ושומרון וממקומות נוספים, שמחו על כוונת הממשלה למסור את פתחת רפיח ואת סיני לידי מצרים, כפי שהוסכם בחוזה השלום בין המדינות. זה היה היישוב הצעיר ביותר בין יישובי סיני. ב-24 בדצמבר 1981 התקיים במקום הכנסת ספר תורה[1].

מזכיר המושב היה יגאל קירשנזפט, שהיה קודם לכן תושב העיר ימית ונשלח למשימה על ידי רב ישיבת העיר ישראל אריאל. בין תושבי המושב היה גם ברוך מרזל, שהופקד על קיום קשר אלחוטי עם המתנגדים לפינוי בימית ועל עדכון התושבים על פעולות הצבא. רכז היישוב היה מיכאל בן חורין.

בסוף ינואר 1982 תואר חצר אדר בדבר[2]: "כל החצר היא מאה מטרים מרובעים. במרכזה עומד כיור אחד, לבן. צינור המים מונח על האדמה."

בשבועות הראשונים לקיום המושב חיו תושביו בתורת שומרים בשטחים המעובדים של עצמונה, שהיו שלושה קילומטרים מהמושב עצמונה, צמוד לצומת חרובית. במשך שהות המתנחלים במקום הוקמו בו בית כנסת, מטבח, צריפי מגורים ומקלחת. לצורך גידול הירקות נעזרו אנשי המושב בחממות הנטושות של המושב חרובית הסמוך, אותו עזבו התושבים במהרה תמורת פיצויים.

המושב פונה על ידי צה"ל לראשונה ב-3 במרץ 1982 באחת מפעולות הפינוי הקשות ביותר שידע צה"ל בסיני[3]. ביום הפינוי נכח בחצר אדר חבר הכנסת יובל נאמן מתנועת התחיה, שהתנגדה לנסיגה. בערב אותו יום הזהיר נאמן בשידור במהדורת "מבט" בערוץ הראשון, כי "אם יימשכו הדברים כמו שנראו הבוקר בחצר אדר, אנו קרובים מאוד לשפיכות דמים". הוא תיאר גרירת אנשים לתוך תיל, פציעתם ושימוש בגרזנים, והזהיר את ממשלת בגין שלא תשפוך דם יהודי.

ב-11 במרץ 1982, ב-6:00 בבוקר, הגיעה קבוצה של כ-50 מתנחלים, יחד עם גאולה כהן והרב ישראל אריאל, להקים מחדש את ההתנחלות, בה נותר צריף אחד. בצהריים פינה הצבא את המתנחלים[4]. לאחר הפינוי השני, בהפגנה בירושלים של מתנגדי הנסיגה מסיני ב-16 במרץ 1982, הבטיח הרב איסר קלונסקי, שכונה רב היישוב, שחצר אדר תוקם בשלישית[5]. המתנחלים הקימו את חצר אדר ג', חצר אדר ד', ולבסוף חצר אדר ה'[6]. כולן פונו בזו אחר זו.

חצר אדר הייתה אחת מארבעת היישובים שבהם היה ריכוז של מתנגדי הנסיגה[7].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עליזה ויסמן, הפינוי - סיפור עקירת היישובים בחבל ימית, תש"ן, עמודים 214–223.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]