שדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שדות (יישוב לשעבר)
מדינה ישראלישראל  ישראל
מחוז פתחת רפיח
נפה חבל ימית
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 1971
סיבת נטישה הסכם השלום בין ישראל למצרים
תאריך נטישה 22 באפריל 1982
דת יהדות
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 260 (1977)
קואורדינטות 31°12′56″N 34°12′12″E / 31.21546°N 34.20336°E / 31.21546; 34.20336קואורדינטות: 31°12′56″N 34°12′12″E / 31.21546°N 34.20336°E / 31.21546; 34.20336
אזור זמן UTC +2

שדות, היה מושב עובדים של תנועת המושבים בחבל ימית שבצפון חצי האי סיני, המושב הוקם בשטח חולי סמוך לצומת רפיח, כשישה קילומטרים ממערב לקו הגבול הבינלאומי (הקו הירוק) וכשמונה קילומטרים מדרום לחוף הים, במקום שבהמשך הוקמה העיר ימית, המושב פונה ונהרס במסגרת פינוי חצי האי סיני והשבתו לידי המצרים כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים.

ב-1969 פונה מן המקום שבט בדואי שהתגורר באזור לכיוון צומת רפיח (הטיעון הרשמי לפינוי היה שיקולי ביטחון), בני השבט עבדו מאוחר יותר כפועלים שכירים ביישובים בסביבה. השבט עתר לבג"ץ נגד הפינוי ב-1972, בגץ דחה את העתירה[1].

שדות היה היישוב האזרחי הראשון שהוקם בחבל ימית, בשנת 1971. שמונה עשרה המשפחות הראשונות שהתיישבו במקום הורכבו בעיקרן מיוצאי קיבוצים ש"גויסו" באמצעות מודעה בעיתון להתיישב במושב. לאחר ביקור במקום ב-1972 כתב חיים גורי בעיתון "דבר" כי מושב שדות הוא פלא, שילוב בין רוח המערב הפרוע לבין פטריוטיזם לוהט[2]. חברי המושב גידלו בין היתר עגבניות לייצוא, וזכו בהצלחה כלכלית, שעודדה את הקמת היישובים האחרים בחבל.

בשיא התפתחותו התגוררו במושב 64 משפחות[3] ושטחו כלל 1500 דונם, בסמוך למושב הוקמו המרכז הקהילתי "אבשלום" ובית ספר יסודי אזורי בשם זה בו למדו ילדי המושבים בחבל ימית.

ליד המושב נמצאו מרבצי גז טבעי אשר הופקו בקידוח "שדות"

במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים בו הוחלט על החזרת חצי האי סיני לידי מצרים פונה המושב בשנת 1982 ובתיו נהרסו. רבים ממפוניו הקימו את מושב עין הבשור שבחבל אשכול.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gershom Gorenberg, Occupied Territories: The Untold Story of Israel's Settlements, p. 235-236
  2. ^ Gershom Gorenberg, Occupied Territories: The Untold Story of Israel's Settlements, p. 235-236
  3. ^ Elisha Efrat, Geography and politics in Israel since 1967, p. 141