חגורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חגורות

חגורה, בתחום ההלבשה, היא רצועה עשויה עור או אריג עבה המשמשת להצמדת המכנסיים למותני הלובש. או להצמדת שמלה או חצאית למותני אשה. ניתן להכליל חגורה כפריט לבוש, ורכישתה על פי רוב נעשית בחנויות בגדים.

אנשים בכל העולם משתמשים בחגורה הן כפריט שימושי המסייע ללבישת פריטי לבוש הגדולים או רחבים על גופו של הלובש, והן כאביזר אופנה המופיע לעיתים בגרסאות צבעוניות או מסוגננות עם פאייטים או ניטים.

בעבר נהגו להשתמש בחגורה למלקות, לרוב כדי להשליט משמעת ולהלקות בה ילדים או משרתים שהתנהגותם הייתה לא ראויה. נוהג זה אינו רווח עוד בעולם המערבי.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל קצה אחד של החגורה מחובר אבזם ובקצה השני, בגוף החגורה, מחוררים מספר חורים שאליהם משחילים את הלשונית של האבזם. לעיתים מוחלפים החורים והאבזם במערכת רכיסה שונה, למשל צמדן. בעולם המערבי נהוג להשחיל חגורות גברים נגד כיוון השעון (כך שהאבזם בצד שמאל) וחגורות נשים בכיוון ההפוך. הלולאה המשמשת להשחלת החגורה נקראת תּוֹבָר.[1] נשים נוהגות ללבוש לעיתים גם חגורות מבד או מחוטים מלופפים שנקשרות למותניהן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים תיעוד של שימוש בחגורות מאז תקופת הברונזה. במהלך ההיסטוריה היה השימוש בחגורה שכיח יותר אצל גברים, אולם קיימות דוגמאות רבות של שימוש על ידי נשים. בעת החדשה, עם השינוי בגזרת המכנסיים המקובלת והמעבר לקו מכנסיים נמוך יותר, רווח השימוש בחגורות החל משנות ה-20 של המאה ה-20. כיום אנשים רבים חוגרים חגורות למותניהם ובעיקר בלבוש רשמי או כחלק ממדים סדורים - כמו צבא, משטרה ועוד.

סוגי חגורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות חגורות שלהן שימוש מיוחד:

חגורה בספרות ושירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מלכים א' כ' יא מצוין שאחאב מלך יהודה אמר לבן הדד מלך ארם: 'אל יתהלל חוגר כמפתח'.

דן אלמגור כתב שיר בשם 'הידוק החגורה' [2]השיר הולחן על ידי רוני וייס והתפרסם בביצועו של שמעון ישראלי.

דודו פארוק כתב שיר בשם 'חגורה שחורה'.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]