חצאית
 | |
| סוג |
ביגוד  |
|---|---|
| מיוצר מ | צמר, כותנה, ועוד. |
| חלק גוף | חלק גוף תחתון |
  | |
חצאית היא בגד, לרוב נשי, הנלבש על חלקו התחתון של הגוף[1], על שתי הרגליים כמקשה אחת (בשונה מבגד העוטף כל רגל בנפרד כדוגמת מכנסיים).
אורכה, גזרתה, צבעיה, הבד ממנו היא נתפרת ואביזריה מושפעים מחילופי האופנה. תוספות אפשריות הנתפרות על גבי הגזרה הבסיסית: כיסים, חגורה, אפליקציות, וולנים ועוד. חלק מהחצאיות נרכסות באמצעים כגון רוכסן, כפתורים, שרוכים, קרסים. לעיתים נלווים לחצאית אביזרים כגון חגורה, כותפות.
כאמור, החצאית היא בגד הנתפס ברוב התרבויות כלבוש נשי. עם זאת, בתרבויות שונות נהוג כי גם גברים לובשים חצאית, בעיקר בלבוש טקסי או מסורתי. דוגמה מוכרת לכך היא הקילט הסקוטי. ראש ממשלת פ'יג'י פרנק באיינימארמה [Frank Bainimarama] לבש חצאית כשנחת בקניה לביקור ממלכתי ב-29 במאי 2019. ביוון לבשו עד המאה ה-19 חצאיות פוסטאנללה [Fustanella] גבריות, וגם במאה ה-21 אפשר לראות חיילים בחצאיות בטקסים. במיאנמר גברים לובשים חצאית פאצו [Paschou]. בבהוטן הם לובשים חצאית גו [Gho] [2] . במשך השנים מנסים אופנאים מדי פעם להלביש גברים בחצאיות, התחממות כדור הארץ מביאה גם לניסיונות של גברים ללבוש חצאיות לעבודה[3].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסלוני ה'ונוס' מהתקופה הפאליאוליתית[4], שנמצאו באתר הארכאולוגי קוסטינסקי [Kostienki] שבצפון מזרח אוקראינה של היום, לובשות רצועות פשוטות או גדילים. על פסלוני הנשים מתקופת האבן רואים חריטה של מעין חצאיות עשויות מחבלים, חלקן לובשות רק מעין סינור קדמי וחלקן לובשות סינור מקדימה וסינור מאחורה.
סיווג חצאיות לפי אורכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיווג נפוץ של חצאיות הוא לפי אורכן:
חצאית מיקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצאית קצרה מאוד המכסה את הישבן אך חושפת את כל אורך הירך. הופיעה בשלהי שנות ה-60 בעקבות הופעת חצאית המיני. מכיוון שחצאית זו מוגדרת כחצאית החושפת את הירך אורכה תלוי באדם הלובש אותה. האורך ונע בין 2–3 ס"מ מתחת לקו הישבן ובגרסאות הקצרות יותר עד לכמה סנטימטרים מעל קו הישבן כך שחלקו התחתון של הישבן חשוף קמעה. חצאית זו נחשבת פרובוקטיבית וקיבלה את כינוי הגנאי "חצאית חגורה" על שום מידותיה הקצרות. לעיתים נהוג ללבוש את החצאית מעל מכנסיים צמודים, טייטס או בגד גוף.
_Photo_Model_2.jpg)
חצאית מיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חצאית מיני
חצאית המכסה חלקית את הירך, קצרה באופן מובהק מגובה הברכיים. לרוב בין 20 ס"מ עד כמה סנטימטרים מעל לברכיים. הופיעה לראשונה בשנות ה-60 ב"לונדון החוגגת" וארצות הברית. בשנות ה-70 הפופולריות של המיני ירדה מאוד והחצאיות החלו להתארך. העיתונאי כריסטופר בוקר נתן סיבה אפשרית "אין כמעט לאן להמשיך... חצאיות המיני לא יהיו גבוהות יותר". סיבה נוספת היא צמיחת התנועה הפמיניסטית, זאת אף על פי שבשנות ה-60 המיני נחשבה כסמל לחופש ונלבשה על ידי פמיניסטיות כגון ג'רמיין גריר שתמכה בפומבי בזכות האישה להתלבש כרצונה.
למרות זאת המיני לא נעלמה לגמרי והחלה להופיע שוב בשנות ה-80 כחצאית מקובלת. היא התבססה בעיקר כלבוש אחיד של מעודדות במשחקי ספורט ואירועים שונים. באמצע שנות ה-80 הפכה המיני לפריט אופנתי נפוץ מאוד, נשים מפורסמות רבות כגון הנסיכה דיאנה לבשו אותה, ונשות עסקים לא חששו להגיע עם מיני לפגישות עסקיות.
חצאיות מיני קצרות נקראות לעיתים מיקרו-מיני כאשר אורכן קרוב יותר לאורך חצאית מיקרו מאשר למיני ארוך.
חצאית מידי[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצאית המכסה את הברכיים ואורכה עד אזור הברכיים או למטה מהם. בישראל חצאיות באורך זה נפוצות בקרב הציבור הדתי.
חצאית מקסי[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצאית ארוכה באורך מלא, מקסימלי (מכאן שמה של החצאית) המגיעה עד כפות הרגליים ומכסה את הרגליים בשלמותן.
סיווג חצאיות לפי בד או גזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצאית ג'ינס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חצאית ג'ינס (דנים)
חצאית זו עשויה מאותו הבד של מכנסי ג'ינס, לרוב נראית כמו החלק העליון של המכנס, עם רוכסן מקדימה וכיסים אך ללא שרוולי הרגליים. בשנות ה-60 נהגו היפים להפוך מכנסי ג'ינס ישנות לחצאיות על ידי גזירת שרוולי הרגליים ותפירתם. החצאיות הראשונות שיוצרו בצורה מסחרית הופיעו בשנות ה-70. מאז הפכו חצאיות הג'ינס פופולריות מאוד בקרב האוכלוסייה. הגרסה הקלאסית והקצרה שלהן פופולרית בעיקר בקרב בני נוער ובחורות צעירות אשר מחשיבות אותה כפריט סקסי. הגרסה הארוכה של חצאית הג'ינס נלבשת לרוב על ידי בחורות מהציבור הדתי כתחליף למכנסיים.
חצאית הובל (hobble)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חצאית האבל
חצאית ארוכה לפחות באורך מידי וצרה מאוד מתחת לגובה הברכיים. פירוש השם האבל הוא לקשור או להשתרך מאחר שנשים הלובשות חצאית זו אינן יכולות לפסוע בצעדים גדולים ולכן לרוב משתרכות מאחור. חצאיות מסוג זה הופיעו לראשונה בספרות ב-1880 אך המושג חצאית האבל הופיע רק ב-1910–1913 כאשר אבולוציית החצאיות הפכה אותן לצרות יותר ויותר כדי להבליט את מבנה האגן והחמוקים של האישה. מאחר שהחצאית צרה מתחת לגובה הברכיים היא מונעת מהאישה לפסוע בצעדים גדולים ולכן בתחילת המאה נקרעה פעמים רבות כאשר האישה לא הקפידה על צעדים קטנים מספיק. כדי לפתור בעיה זו נהגו נשים לפעמים לקשור את רגלייהם ברצועת עור שתמנע מהן לפסוע פסיעה גדולה מדי. עיצוב מאוחר יותר פתר את הבעיה על ידי יציאת שסע המאפשר גמישות תנועה טובה יותר ופחות לחץ על הבד.
חצאיות צרות וארוכות הופיעו במגוון צורות לאורך המאה ונהוגות בעיקר כלבוש ערב מכובד או אירועים יוקרתיים כדוגמת האוסקר. אחת הדמויות הבדיוניות שידועה בשמלת האבל שלה היא מורטישה ממשפחת אדמס שמופיעה תמיד בשימלת האבל גותית שחורה. בתקופה המודרנית הפכה החצאית לפופולרית מאוד באופנת הפטיש וה-BDSM כאשר היא מעוצבת בצורה צרה באופן קיצוני ומונעת מהאישה לפסוע צעד גדול יותר מעקב בצד אגודל. כחצאית פטיש היא עשויה מחומרים הנהוגים באופנה זאת כגון עור, PVC, לטקס והופיע במגזינים רבים לנושא.
חצאית עיפרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חצאית עיפרון
חצאית עיפרון היא חצאית עם גזרה ישרה וצרה לכל אורכה, לרוב מסתיימת באורך הברך. שמה מגיע מצורתה הארוכה והאחידה שמזכירה עיפרון. את החצאית הציג לראשונה כריסטיאן דיור ב-1940 כהתפתחות לחצאית ההאבל שהייתה נהוגה מתחילת המאה. במהרה הפכה הגזרה ללבוש פופולרי במשרדים. ההצלחה נבעה מהרצון של נשים לאופנה חדשה ומחירה הזול לאחר שמחיר הבדים האמיר במלחמת העולם השנייה. למרות שחצאית זו קצרה יותר מחצאית האבל ולכן ההליכה בה נוחה יותר, היא איננה מאפשרת חופשיות מלאה. לא ניתן לצעוד בצעדים גדולים, לרוץ, לרכוב על אופניים או לטפס על סולם ופעולות אחרות דורשות מיומנות מסוימת כגון כניסה ויציאה מרכב המתבצעת בצורה חיננית יותר עם רגליים צמודות.
חצאית A[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חצאית A
חצאית הצמודה לירכיים ומתרחבת בהדרגה לכיוון המכפלת, כך שהיא מזכירה את צורת האות A. המונח משמש גם כדי לתאר שמלות ומעילים בעלי צורה דומה. המונח "גזרה A" נטבע לראשונה על ידי המעצב כריסטיאן דיור כתווית עבור האוסף שלו של באביב 1955, והפך לפופולרי על ידי יורשו של דיור, איב סן לורן, עם גזרת "טרפז" בבגדים שהוצגה ב-1958. הוא הציג שמלות שמתרחבות באופן דרמטי מקו הכתפיים. בגדים בסגנון A הפכו לפופולריים בשנות ה-60 וה-70. בשנות ה-80 ירדה גזרה זו מגדולתה, וקמה לתחייה בשנות ה-90 המאוחרות. מאז, גזרה זו מתארת כל שמלה הרחבה במותניים יותר מאשר בבית החזה, וכן חצאית הצרה במותניים ומתרחבת כלפי מטה.
חצאית מעטפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצאית מעטפת (wrap skirt, wrap around skirt) נגזרת, נתפרת ונלבשת כיריעה אחת, בדרך כלל בצורת חצי עיגול[5] שבחלקה העליון רצועות קשירה לכריכה וקשירה בלולאה על המותניים, או בצורת מלבן מאורך מכווץ על ידי קפלים וכמה כפתורים וקרסים המהדקים את החצאית למותניים כמו הקילט (kilt) הסקוטי או בצורת כמה קטעי בד שחלקם העליון צר מהתחתון והם מהודקים למותניים בקרסים לחצניות או כפתורים.[6] היו תקופות שהן נלבשו כחצאית מעל לבגדי הים. חצאית המעטפת נוחה כיוון שאפשר להתאימה לכל היקף מותניים.
חצאית כסמל תרבות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן מלחמת העולם השנייה ב-1943 נעצרה חברת המחתרת ההולנדית מיס באויסון פאן לאנאף [Mies Boissevain van Lennep] על ידי הגרמנים, זמן קצר לאחר מעצרה שלחו לה חבריה ומשפחתה צעיף עשוי מפיסות בד שונות, שנגזרו מבגדים שהיו להם משמעות עבורה. לאחר המלחמה הגתה מיס את הרעיון לתפור 'חצאיות -חגים לאומיות' [Nationale feestrok] או 'חצאית השחרור' [Bevrijdingsrok][7] מפיסות בד כדי לסמל את שחרור הולנד מידי הנאצים. לחצאית היו מספר כללים. צריך היה לתפור את הטלאים מפיסות בד ישנות אבל צבעוניות על גבי חצאית ישנה, את אימרת החצאית היה צריך לתפור ממשולשים שווים ועליהם היה צריך לרקום את תאריך השחרור, "5 במאי 1945". לובשת החצאית יכלה גם ללבוש את החצאית באירועים וחגים אחרים ולהנציח את התאריך על החצאית. תופרות החצאיות היו 'אורגות את מארג חייהן על החצאית'. הרעיון היה גם מרפא השימוש בשאריות סימל את ריפוי הולנד מזוועות הכיבוש, ולתת תחושה של ביחד של כולן בלי שיראו הבדלי מעמדות.
האמנית אריאן ליטמן הציגה חצאית בשם Dressed Land[8] בתערוכה 'המפה לקרוא בין הקווים' שאצרה בתיה דונר במוזא מוזיאון ארץ-ישראל תל אביב, בשנת 2018. החצאית היא מיצב העשוי ממפות של משרד האו"ם לתיאום עיניניםם הומניטריים, יריעות גאזה, גבס, שעווה, פיגמנטים אדומים וחוטים ירוקים 75/129/138.
מיחזור משביח לחצאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפני שחצאיות לרוב חתוכות מפיסות בד די גדולות, ובגלל היותן מספיקות לכסות כמחצית הגוף, הן מאוד שימושיות ל'מיחזור משביח'[9]. אנשים הופכים אותן לתיקים[10] לציפיות לכריות, לבגדי ילדים[11] ועוד. יש גם חצאיות ממוחזרות שתפרו אותן מוילונות ישנים[12], קטעי חצאיות או בגדים אחרים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר המוקדש לחצאיות האבל.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חצי הגוף, ומכאן שמה של החצאית.
- ^ Fay Ngina, TRENDS, Ureport, 30/5/2019 (באנגלית)
- ^ Bill Murphy Jr, These Men in Skirts and Dresses Protested Workplace Dress Codes. Lo and Behold, They Won, Inc (באנגלית)
- ^ Elizabeth Wayland Barber, The String Revolotion, WOMEN`S WORK The First 20,000 Years, 1994, New York: NORTON, 1994, עמ' 44,55,58, ISBN 0-393-31348-4. (באנגלית)
- ^ Ann Sayre Wiseman, Cuts of Cloth,, USA, Canada: Little Brown, 1978, עמ' 16-7, ISBN 0-316-94852-7. (באנגלית)
- ^ Betty J. Beard, אנגלית (ע), Fashions from the loom, USA: Interweave, 1980, עמ' 78, ISBN 0-934026-03-3
- ^ Liberation skirts, EUROPEANA, 3.5.2019 (באנגלית)
- ^ בתיה דונר, תרגום: שרון אסף, פאוזי איבראהים, המפה לקרוא בין הקווים, תל אביב: מוזא מוזיאון ארץ-ישראל תלאביב, 2018, עמ' 136,32. (בעברית, ערבית, אנגלית)
- ^ Renee Jones, REPURPOSED SKIRTS, eastandmarket, 24/4/2019 (באנגלית)
- ^ Skirt to Bag, upcycledworld.com (באנגלית)
- ^ Leah Chatt Berger, From Sad Rags To glad rags/ Appliqued Dress for a child, The Family Creative Workshop, כרך Quilling - Rope Knotting, 1975, New York: Plenary, 1975, The Family Creative Workshop, עמ' 68-79, ISBN 9780705403429. (באנגלית)
- ^ Maria da Conceicao, Recreating, WEARABLE ART, New York: Viking, 1979, עמ' 110,111,114, ISBN 0-670-75416-1