חד-שפה

חד-שפה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שפתניים
סוג:	חד-שפה
שם מדעי
Ajuga ‏לינאוס, 1753

חַד-שָׂפָה (שם מדעי:.Ajuga L) הוא סוג במשפחת השפתניים הכולל צמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים ורב-שנתיים, בני-שיח ולעיתים רחוקות גם שיחים, שתפוצתם הטבעית בעולם הישן. הסוג מונה כ־64 מינים ו־22 תת-מינים, מהם שלושה מיני בר בישראל ובסביבתה, וכן כמה מיני נוי נפוצים ובהם חד-שפה זוחל (Ajuga reptans).

מיני הסוג מאופיינים בכותרת דו-שפתנית שבה השפה העליונה קצרה מאוד או מנוונת, ולכן נראית הכותרת כבעלת שפה תחתונה מפותחת בלבד, המחולקת ל־3 אונות. בניגוד לסוג געדה (Teucrium), שגם מיניו נראים כבעלי פרח חד-שפתי אך השפה התחתונה שלהם בעלת 5 אונות, פנים צינור הכותרת של מיני החד-שפה נושאים בדרך כלל טבעת שערות.

תיאור הסוג

הגבעולים רְבוּעִים.

העלים על פי רוב משוננים או שסועים ולעיתים רחוקות כמעט תמימים (חד-שפה תמים).

העלים של דורי התפרחת ירוקים או צבעוניים והם דומים על פי רוב לעלי הגבעול הרגילים או מוקטנים בצורת חפים. דורי הפרחים בעלי 2 עד הרבה פרחים.

הגביע נכון, דמוי פעמון או משפך, בעל 5 שיניים ו-10 עורקים. מבחינה אנטומית לכל עלה של הגביע יש עורק ראשי אחד ושני עורקים מצדדיו, אלא שהעורקים הצדדיים השכנים, זה מעלה אחד והאחר משכנו, מאוחים כמעט עד לבסיס המפרצים שבין השיניים.

הכותרת נובלת אחרי הפריחה ומשתיירת על פי רוב גם בעת הבשלת הפרי. צינור הכותרת ישר עד מתעקל במקצת (שזור סביב עצמו), בסיסו נפוח במקצת. לועו מעט מורחב ובפנים על פי רוב טבעת שערות (בשונה מגעדה) או לעיתים נדירות מאוד קירח בפנים. השפה העליונה של הכותרת מנוונת, קצרה מאוד, ישרה, תמימה, מפורצת או מחולקת ל-2 אונות, זאת בשונה מהפרחים של רוב סוגי משפחת השפתניים. השפה התחתונה מוארכת, פרושה ומחולקת ל-3 אונות (למין געדה 5 אונות בשפה התחתונה). האמצעית שבהן רחבה ומחולקת לפעמים לשתי אונות (דמוי לב מהופך או מניפה) והצדדיות מוארכות.

האבקנים, מספרם 4, הזוג הקדמי ארוך מהזוג האחורי והם בולטים מתוך הכותרת.

הפרודות מגוממות או מקומטות.

מראה הכותרת במיני הסוג אינו מזכיר שפתיים ודומה לצורת 'מגלשה'. אף על פי שהוא נראה כפרח חד-שפתני, קיימים גם עלי כותרת עליונים. לצורה זו נודעת חשיבות לא רק ויזואלית, אלא גם אבולוציונית: ההנחה הרווחת היא שמדגם פרח של הסוג חד שפה התפתח הדגם המוכר של שאר השפתניים. לפי הנחה זו הסוג נחשב לפרימיטיבי במשפחתו. כך גם הסוג הקרוב געדה, שלו מבנה פרח דומה, אם כי לחלק ממיני הסוג געדה מבנה פרח דו-שפתני [חסר מקור להנחה].

שימושים

מינים רבים של הסוג חד-שפה שימשו ברפואה העממית בתרבויות שונות ומיוחסות להם מספר תכונות רפואיות, כגון הורדת חום, פעילות נגד טפילים ותולעי מעיים והורדת רמת הסוכר בדם.

במינים רבים של הסוג חד-שפה, כולל שלושת המינים הגדלים בר בישראל, נתגלו פיטואקדיסטרואידים שהם טריטרפנואידים. הם התגלו בצמחים בשנת 1966, אבל כבר אז הם היו ידועים בפעילות (בריכוזים נמוכים מאד) הפיזיולוגית החשובה שלהם בחרקים וביונקים. פעילות זו מסבירה את היישומים המוצלחים של צמחים אלה ברפואה העממית. הם אינם רעילים לתאי אדם ויונקים וציפורים אבל פוגעים בטווח רחב של חרקים. היכולת של פיטואקדיסטרואידים להפסקת התפתחותם של חרקים מזיקים נתגלה הודות לדמיון במבנה לאקדיזון, הורמון ההתנשלות בחרקים. מספר חומרים השייכים לקבוצה זו, אקדיסטרון (השכיח יותר), וציאסטרון, נבדקו במסגרת מחקרים על חומרי הדברה טבעיים, ונמצאו בעלי פעילות הגורמת להפסקת ההתפתחות הנורמלית של זחלי חרקים. במין חד-שפה תמים נמצאה התכולה הגבוה ביותר של שני החומרים הפעילים וההשפעה של הפיטואקדיסטרון הן על האקריות והן על החרקים הייתה שונה בהתאם לסוג החרק.

מלבד התקווה בהדברת חקרים באמצעות מיצוי חד-שפה נחקר השפעתו כתוסף מזון לבעלי חיים. כבר לפני 40 שנים החל השימוש באקדיסטרואידים כתוספי מזון וניתן לספורטאים וזאת בשל חוסר רעילותם, חוסר על רצפטורים סטרואידיים, ומאידך השפעה על המטבוליזם של יונקים.

מיני הבר בארץ ישראל

בישראל גדלים בר שלושה מינים של חד-שפה. שניים מהם נדירים ומתוארים בערך זה, ואילו המין הנפוץ, חד-שפה מצוי, מתואר בערך עצמאי.

• חד-שפה מזרחי (Ajuga orientalis), צמח רב-שנתי נדיר הגדל בעיקר בחורשים וביערות ים-תיכוניים בצפון הארץ ובהריה. הוא נבדל משני האחרים בצבע פרחיו הכחולים.
• חד-שפה תמים הוא בן שיח נדיר של בתות ספר ואזורים יובשניים שפרחיו צהובים חיוורים ועליו פשוטים ואינם מחולקים לשלוש אונות אלא חרוקים.
• חַד-שָׂפָה מָצוּי (Ajuga chamaepitys) הוא בן-שיח קטן ונמוך שרק בסיסו מעוצה, מסועף, שרוע ושעיר. גובהו 5 עד 20 ס"מ. הוא נפוץ בחבל הים-תיכוני ובחגורת הספר, ונדיר בהר הנגב ובמדבר יהודה. מאפייניו העיקריים הם פרחים, שצבעם בדרך כלל צהוב עז ובבסיסם נקודות או קווים אדמדמים; עלים ירוקים כהים בעלי גוון אדמדם, שסועים בראשם לשלוש אונות; ועלים המלווים את הפרחים, הקצרים מהם או שווים להם באורכם. בישראל גדלים שני תת-מינים: תת-מין צ'יה, הנפוץ בארץ, ותת-מין שלוש-אונות, הנדיר בחרמון, שפרחיו ורודים, כתומים או צהובים-חיוורים ואונות עליו קצרות ורחבות יותר. להרחבה ראו ערך חד-שפה מצוי.

חד-שפה מזרחי

חַד-שָׂפָה מִזְרָחִי (.Ajuga orientalis L) - צמח עשבוני רב-שנתי (בן חלוף), ים תיכוני ונדיר, אפרפר, צמיר, זקוף וגובהו 30 עד 50 ס"מ. מאפייניו העיקריים: פרחים כחולים גדולים ורבים בכל דור, העלים משוננים וצבעם כחול-סגול במקצת, בליטות קוצניות מצויים במקומות בלתי צפויים ושיני הגביע ארוכות מצינור הכותרת.

מאפיינים מורפולוגיים: הגבעולים רבועים, ישרים וזקופים וגבעולי התפרחת מועטים, גבוהים ועתירי עלים.

העלים בחלק התחתון של הצמח דמויי ביצה וארוכים למדי, אורכם 10 עד 15 ס"מ. שפת הטרף משוננת וחלקו התחתון מצטרר לפטוטרת ארוכה. העלים בעמוד התפרחת קצרים בהרבה מעלי הגבעול והם ארוכים מהפרחים ולעיתים קרובות צבעם כחול-סגול במקצת. הדורים של התפרחת מרובי פרחים וצפופים לאורך הגבעול, הדורים העליונים קרובים זה לזה והתחתונים מרוחקים זה מזה.

הפרחים כחולים, יושבים, גדולים ורבים בכל דור. הגביע דמוי פעמון צמיר, אורכו 8 עד 9 מ"מ, שיניו דמויות מרצע ואורכן כפול מאורך צינור הכותרת. הכותרת דו-שפתנית, שעירה, אורכה 13 עד 14 מ"מ והאונות שלה צבועות בכחול ולבן בצורה טיפוסית. צינור הכותרת בהיר ובולט מתוך הגביע. השפה העליונה קצרה (ניתן לזהותה בקלות), זקופה ובהירה ומפורצת קלות ל-2 אונות. השפה התחתונה גדולה יותר ובעלת 3 אונות, אונתה האמצעית מחולקת ל-2, כך שהן נראות כ-4 אונות. פריחה קצרה מסוף מרץ עד תחילת מאי.

בית גידול ותפוצה - חד-שפה מזרחי נחשב ליפה מבין מיני החד-שפה שבישראל. מין זה נחשב לנדיר בארץ ישראל המערבית. הוא גדל בחורשים, ביערות ים-תיכוניים ובמקומות לחים בהרי יהודה, בגליל ובחרמון. הוא מצוי ברמות של עבר הירדן המזרחי, בגלעד ובעמון; נדיר בגולן ובגליל העליון; ונדיר מאוד בחרמון, בגליל התחתון, בשומרון ובהרי יהודה. תפוצתו העולמית מאיטליה וסיציליה ועד צפון מערב אירן, ועולה צפונה לאוקראינה וסביבתה.

חד-שפה תמים

חַד-שָׂפָה תָּמִים (שם מדעי:.Ajuga iva (L.) Schreb, מכונה גם חד-שפה מדברי) - בן-שיח ים-תיכוני (בן קיימא) ונדיר, נמוך מאוד וגובהו 10 ס"מ, והוא מסתעף מאוד רק מבסיסו ופרחיו צהובים חיוורים.

מאפיינים: הגבעולים רבועים וזקופים. העלים נגדיים ומצליבים (לאורך הגבעול 4 טורים של עלים מכיוון שזוגות העלים הנגדיים העוקבים ממוקמים בזווית ישרה זה לזה לאורך הגבעול). העלים פשוטים, מוארכים (אזמלים), משוננים (אינם גזורים או שסועים) ושעירים מאוד. העלים המלווים את הפרחים ארוכים הרבה מהפרחים (בשונה מחד-שפה מצוי). הפרחים דו-שפתניים (השפה העליונה מנוונת), יושבים, צבעם צהוב בהיר, ובלועם נקודות אדמדמות-חומות. הגביע דמוי פעמון צר ושעיר מאוד עם 5 אונות משולשות, הכותרת שעירה ובולטת מאוד מהגביע. השפה התחתונה מחולקת ל-3 אונות, האונה האמצעית רחבה ומפורצת בקודקודה ושתי האונות הצדדיות קטנות בהרבה. אחרי הפריחה חלקה העליון של הכותרת נושר ואילו צינור הכותרת נעשה קרומי ומשתייר. יחד עם הגביע הוא עוטף את הזרעים ומשמש יחידת תפוצה. הפריחה מאמצע אפריל עד תחילת יוני ופריחה נוספת מתחילת ספטמבר ועד אמצע נובמבר.

בית גידול ותפוצה: גדל בעיקר בבתות הסְפר ובערבות הסמוכות אליהן על סלעי נארי וקירטון וכן באדמת חמרה בדרום השפלה. משגשג בשטחים בהם הרעייה מרובה. הוא מצוי בדרום שפלת החוף, בשפלה, בהרי יהודה, במדבר יהודה ובצפון הנגב; נדיר במדבר שומרון ובהר הנגב; נדיר מאוד בגליל התחתון, בשומרון ובערבות הירדן. התפוצה העולמית סביב אגן הים התיכון כולל מצרים וסיני והתאזרחות בדרום אוסטרליה.

צמחי הנוי בישראל

מלבד שלושת מיני הבר, מצויים בישראל גם שלושה מיני נוי ותרבות שכיחים: חד-שפה צריפי (Ajuga pyramidalis), חד-שפה טנור (Ajuga tenorei) וחד-שפה זוחל (Ajuga reptans), הכולל מספר זני תרבות. בעגה הגננית מכונים צמחים אלו "איוגה" - שיבוש של השם הלטיני.

מיני החד-שפה משמשים כצמחי נוי בהיקף קטן. לרוב הם משמשים כצמחי כיסוי זוחלים, המוסיפים חן לגינות בזכות עלוותם הדקורטיבית שלעיתים גונה כהה או ארגמני. גם צבע הפרחים, לרוב בגוני כחול או סגול, תורם לערכם האסתטי. מיני סוג זה מיטיבים לגדול בתנאי חצי צל, וחלקם עמידים גם לקרינת שמש מלאה.

חד-שפה זוחל

חַד-שָׂפָה זוֹחֵל (.Ajuga reptans L) הוא צמח שרוע רב-שנתי בן-קיימא שגובהו עד 40 ס"מ.

הגבעולים על פי רוב שרועים ונושאים שלוחות המשתרשות במפרקים ולעיתים גם שלוחות תת-קרקעיות.

העלים תמימים או מפורצים קלות, מוארכים, סגלגלים או דמויי ביצה הפוכה; בסיסם מתמשך לפטוטרת. העלים האמצעיים והעליונים יושבים. העלים המלווים את דורי הפרחים סגלגלים או דמויי ביצה.

גבעולי התפרחות זקופים. דורי הפרחים התחתונים לאורך גבעול התפרחת הזקוף מרוחקים זה מזה והעליונים קרובים זה לזה. בכל דור בדרך כלל 6 פרחים לבנים ובזנים מסוימים גוונים שונים (כחול או ארגמן). הכותרת בולטת מהגביע.

תחום תפוצתו הטבעי של חד-שפה זוחל משתרע באזורי האקלים הממוזג של אירופה ומערב אסיה, דרומה עד צפון איראן, עם חדירה לטוניסיה ולאלג'יריה שבצפון-מערב אפריקה. כמין נוי הוא הוכנס גם לאמריקה, ניו זילנד ואוסטרליה, ובחלק מן האזורים הללו התאזרח.

בישראל הוא משמש כצמח נוי ונחשב לצמח מהיר צימוח המתאים לתנאי חצי צל ואף לאור מלא. הוא עמיד בקרה אך רגיש לשרב ולמליחות. הוא מיטיב לגדול בקרקעות כבדות אך מנוקזות. מתאים בעיקר לאזור ההר, אך גם לעמק ולשפלה, ואינו מתאים לבקעת הירדן ולערבה. הריבוי באמצעות ייחורים חורף, חלוקה בסתיו ובחורף ובאמצעות זרעים בסתיו ושלוחות באביב.

בישראל שכיחים זני התרבות הבאים: חד-שפה זוחל 'ארגמן-כהה' (Ajuga reptans 'Atropurpurea') וחד-שפה זוחל 'בורגונדי גלואו' (Ajuga reptans 'Burgundy Glow') וחד-שפה זוחל 'קטלינז גאיינט' (Ajuga reptans 'Catlin’s Giant').

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חד-שפה בוויקישיתוף

• חד-שפה, באתר ITIS (באנגלית)
• חד-שפה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• חד-שפה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• חד-שפה, באתר Tropicos (באנגלית)
• חד-שפה, באתר GBIF (באנגלית)
• חד-שפה, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
• חד-שפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)