חוליו פלנסיה טובאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוליו פלנסיה טובאו
Julio palencia alvarez tubau.jpg
לידה 1884 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 במרץ 1952 (בגיל 68 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חוליו פַּלֶנסיָה אי אלבארס-טוּבּאּו ספרדית: Julio Palencia y Álvarez-Tubau; ‏ 1884 - 25 במרץ 1952) היה דיפלומט ספרדי, בעל שורשים קטלאנים, משפטן בהכשרתו, אשר שימש כציר ארצו בסופיה בשנים 19411943 ועסק בהצלת יהודים מרדיפות וסכנת השמדה מפני הנאצים ועוזריהם.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוליו פלנסיה טובאו היה אחד משני בניהם של המחזאי ומנהל התיאטרון ספרינו פלנסיה (Ceferino Palencia), ‏ (1860-1928) ושל שחקנית התיאטרון הנודעת מריה אלבארס טובאו, (Maria Àlvarez Tubau) ‏ 18541914. [1]

אחרי סיום לימודי משפטים באוניברסיטת מדריד, פלנסיה בחר בקריירה דיפלומטית. בגיל 27, בשנת 1911 מונה סגן קונסול בבואנוס איירס, בהמשך מילא שורה ארוכה שת תפקידים דיפלומטיים בארבע יבשות. בשנת 1913 היה קונסול בסלוניקי ביוון, אחרי זמו קצר עבר כקונסול בסן חוזה, בירת קוסטה ריקה (1913), ובהמשך שרת כקונסול בשנחאי1916 ), באנדֶה (הנדאיה) בארץ הבסקים הצרפתית, (1920), בקייפטאון1921), שוב בשנחאי ובשנת 1929 במילאנו. החל משנת 1933 מילא תפקידים דיפלומטיים בטורקיה: קונסול באיסטנבול בשנים 1933- 1935, בין השנים 1935-1938 ממונה על היחסים בשגרירות ספרד באנקרה. החל משנת 1938 ועד 1939 ייצג שם את הממשלה הלאומנית של פרנקו מבורגוס. בין 1939-1940 היה שגריר ספרד באתונה והחל משנת 1940 שימש כציר של ספרד בבולגריה. בעת מילוי תפקידיו הדיפלומטיים זכה להכיר תרבויות רבות, ארח אנשים מפורסמים כמו למשל בשנת 1924 את הסופר בן ארצו ויסנטה בלסקו איבאנס שביקר בשנחאי. יש להניח שבשרותו בסלוניקי ובאתונה התוודע גם לקהילות של יהודים ספרדים שם על מורשתן האיברית המפליאה. בזמן שרותו בסין, מתוך התלהבות מתכונות צמח הסויה בשנת 1917 כתב למחלקת המדינה של ארצות הברית הצעה לעודד את גידול הסויה באמריקה. לחוליו פלנסיה היו גם עיסוקים ספרותיים - למשל, יחד עם אחיו, מבקר הספרות ,ספרינו פלנסיה טובאו, תרגם לספרדית מסיפוריו של קונאן דויל. [2]

פעילותו להצלת יהודים בבולגריה 1941-1943[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי כניסתו לתפקיד כציר של ספרד בסופיה נכח פלנסיה לדעת שגם בארץ זו השלטונות הפרו-נאצים התחילו להנהיג חוקים נגד היהודים - כולל הוצאתם משורות הצבא וגיוסם לעבודות פרך.

בשנת שמעא מפי ראש הממשלה בוגדאן פילוב כי קיימת תוכנית, לבקשת גרמניה הנאצית, לגרש את יהודי בולגריה לידי הגרמנים ב"שטחים הכבושים במזרח" בפולין. פלנסיה עשה מאמצים רבים למנוע קודם כל נקיטת אמצעים כאלה נגד מאה וחמישים יהודים אזרחי ספרד שהתגוררו בבולגריה. שלח במטרה זו פקידים של הצירות אל כל הערים עם אוכלוסייה יהודית. התחיל התכתבות עם הרשויות הבולגריות, הגרמניות והספרדיות ופנה לממונים עליו בראש עם שר החוץ. הודות למאמציו הצליחו לצאת את בולגריה - לרוב דרך רומניה כשש מאות יהודים בולגרים ונקלטו בהמשך בספרד ומשם חלקם היגרו לאמריקה הצפונית והדרומית. הצליח זאת למרות המעקב הקפדני שהוטל על הצירות הספרדית מצד הבולשת הבוגלריית ולמרות ששר החוץ הממונה עליו, פרנסיסקו גומנס חורדאנה, ושנחשב "אנגלופיל" ויותר מתון מקודמו רמון סראנו סונייר, גילה במהרה התנגדות ליוזמותיו. בשלב מסוים יהודי ששימש כמזכיר של פלנסיה נעצר באשמת ריגול על ידי הבולשת הבולגרית. הציר הגרמני בבולגריה, אדולף היינץ בקרלה, התלונן בפני המנהיגות הנאצית על הגישה "האנטי גרמנית" ואוהבת יהודים" של פלאנסיה. שיא התרעומת שעורר פלנסיה אצל הממונה עליו ואצל השלטון הפאשיסטי הבולגרי היה כאשר אחרי הוצאתו להורג של סוחר יהודי מסופיה בשם לאון אריה אפריל 1943, פלנסיה ארח בבית הצירות את אלמנת הקרבן ויחד עם אשתו אימץ את שני הנערים היתומים - בת בשם קלודי ובן בשם רנה. הילדים נקראו אז אריה-פלנסיה והועברו לרומניה (שם התגורר דודם) בתור אזרחים ספרדים. [3]

אחרי מקרה זה השלטונות הבולגרים בתמימות דעים עם משרד החוץ של ספרד הכריזו על חוליו פלנסיה כעל אישיות בלתי רצויה והוא חזר, דרך רומניה, למולדתו. שם פוטר ממשרותיו במשרד החוץ.

בכל זאת כעס השלטון לא ארך ימים עקב המצב החדש שנוצר באירופה עקב ניצחונות בעלות הברית ובהמשך פלנסיה קיבל מהמדינה כאות הערכה לשרותו הממושך והנאמן, את עיטור "צלב איסבל הקתולית" והוחזר לשירות הדיפלומטי. בשנת 1944 מונה קונסול כללי בג'נובה ובשנת 1948 קונסול כללי בהמבורג.

חוליו פלנסיה נפטר ב-25 במרץ 1952 בגיל 68.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון לטובאו על קיר בנין שגרירות ספרד בסופיה, ברחוב ואסיל אפרילוב.
  • בשנת 2000, משרד החוץ הספרדי בתקופת השר אבל מאטוטס הוציא לאור לראשונה דף לכבוד אותם הדיפלומטים שלא הלכו בתלם עם המדיניות הרשמית של משטר פרנקו ועשו מאמצים להציל יהודים מצפורני הנאצים.[4]
  • בשנת 2007 תערוכה בשם "אשרות יציאה לחופש" Visados para la libertad אורגנה ב"קאסה ספרד" Casa Sefarad במדריד לזכרם של פלנסיה ודיפלומטים אחרים שפעלו להצלת יהודים.
  • ב-3 בינואר 2010 כתב העת "מגזין" פרסם כתבה על מעשיו של פלנסיה בעת שרותו בבולגריה.

על סמך מחקר בארכיונים בלונדון ובוושינגטון ובמקומות אחרים, הקרן הבינלאומית ע"ש ראול ולנברג חשפה תעודות סודיות שהעידו על פעילותו של פלנסיה לטובת היהודים והציגה בשנת 2008 מועמדותו של פלנסיה המנוח בפני המכון יד ושם בירושלים לצורך הכרתו כ"חסיד אומות העולם".

בשנת 2017, בולגריה הוציאה בול עם דמותו של פלנסיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Francisco Gracia Alonso, Josep Maria Fullola i Pericot El sueño de una generacion:el crucero universitario por el Mediterraneo de 1933 Edicions Univers, Barcelona 2006 p.225
(פרנסיסקו גראסיה אלונסו, ז'וספ מריה פוליולה אי פריקוט - חלומו של דור: הקרוז האוניברסיטרי בים התיכון בשנת 1933, הוצאת אוניברס, ברצלונה 2006)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על חיי איסבל אויארסאבאל דה פלנסיה
  2. ^ Conan Doyle Arturo La Marca De Los Cuatro - Iberlibro
  3. ^ רנה אריה נהרג בהפצצה אווירית בשנת 1945, בעוד אחותו קלודי הצליחה להגר לארגנטינה שם התחתנה. לא היו לה ילדים.
  4. ^ דיפלומטים ספרדים בימי השואה