חומת סהרה המערבית המרוקאית

חומת סהרה המערבית המרוקאית (Berm) היא מחסום הפרדה באורך של 2,700 קילומטרים המפרידה מדרום לצפון בין סהרה המערבית (ובפרט החלק בסהרה המערבית הנשלט על ידי רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית) לבין החלק הדרום-מערבי של מרוקו. תפקידה העיקרי של החומה הוא לחסום כניסתם של לוחמי חזית פוליסריו לשטחה של מרוקו.

על פי המפות של משלחת האומות המאוחדות למשאל העם בסהרה המערבית, במקומות מסוימים החומה ממוקמת כמה קילומטרים לתוך שטח מאוריטניה.

מבנה פיזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומה מורכבת בעיקר מביצורי חול ואבנים ומכילה גדרות, מוקשים ועמדות ארטילריה. בסך הכל, יש כ-6 תוואים שונים של החומה. הקו הראשי והארוך ביותר, מתחיל בגרגראט שלחופי הים התיכון ומגיע עד לעיירה טקלחה שצמודה לגבול עם "האזור החופשי" (שטחי רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית) ומשם מתעקלת צפונה לכיוון סמארה ואז מתעקלת בשנית לכיוון מזרח וממשיכה עד הגבול עם אלג'יריה, בסמוך לטינדוף.

כל הערים הגדולות באזור סהרה המערבית, בהן בירת רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית, לעיון נמצאים בצד המרוקאי של החומה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומה נבנתה בהדרגה על ידי מרוקו בסיוע יועצים מדרום אפריקה, ישראל וקוריאה הדרומית. הבנייה החל ב-1980 והסתיימה ב-1987. בבנייה עצמה נעזרו המרוקאים בשכירי חרב פורטוגזים וצרפתים.

ב-2005, לאחר שהכוחות המזוינים של מרוקו החלו בגירושם של מסתננים שנעצרו במרוקו, הצבא גירש את המסתננים לצד השני של הגדר. חזית פוליסריו ומשלחת האומות המאוחדות למשאל העם בסהרה המערבית חילצו כמה עשרות מסתננים שהלכו לאיבוד במדבר לאחר שנגמרו להם המים^[1].

מאז 2008 מתקיימות מדי שנה הפגנות של פעילי זכויות אדם בינלאומיים ושל פליטים סהראווים נגד החומה. בהפגנה שנערכה ב-2008, יותר מ-2,000 בני אדם (רובם סהראווים וספרדים אך חלקם גם היו אלג'יראים ואיטלקים) יצרו שרשרת אנושית לצד דרישה להרוס את החומה ולקיים את משאל העם לעצמאות סהרה המערבית שהאו"ם הורה ליישם ב-1991 לאחר קבלת החלטה 690 של מועצת הביטחון של האו"ם.

ב-2009, איברהים חוסיין לייבייט, פליט סהראווי איבד את רגלו הימנית בפיצוץ מוקש במהלך הפגנות נגד החומה. התקרית אירעה לאחר שליבייט ועשרות מוחים ניסו לחצות את שדה המוקשים באזור החומה תוך זריקת אבנים לעבר צידה השני^[2].