חוק דיכוי הכישוף מס' 3 של שנת 1957

סריקה של מסמך "חוק דיכוי הכישוף מ-1957"

חוק דיכוי הכישוף מס' 3 של שנת 1957 הוא חוק שנחקק על ידי הפרלמנט של דרום אפריקה אשר אוסר פעילויות מגוונות הקשורות למעשי כישוף, Witch smelling, או ציד מכשפות. החוק מבוסס על חוק דיכוי הכישוף משנת 1895 של Cape colony, אשר מבוסס על חוק מעשי כישוף משנת 1735 בממלכה המאוחדת. החוק בתוקף עד היום.

היסטוריה

החוק הוצע בינואר 1957 בפרלמנט קייפטאון על ידי צ'ארלס רוברטס סווארט (Charles Robberts Swart), שהיה שר המשפטים באותה תקופה. הוא נועד לגבש את החוקים הקיימים על כישוף ולהגדיל את העונשים שהוחלו עד אז. (לפני כן אמצעי הענישה המקובל היה קנס של כ-100 פאונד או מאסר ל-5 שנים). החוק בא לתוקפו ב-22 בפברואר 1957.

החוק אוסר על פעילויות שונות הקשורות במעשי כישוף או ב-Witch smelling (טקס שבוצע בדרך כלל על ידי אישה, שבו מנהלת הטקס סימנה מכשפות שלאחר מכן הוצאו להורג וכן גם כל יצור חי נוסף אשר חי בבקתה של אותה מכשפה מואשמת). הוא נחקק על ידי משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ומבוסס על חוקים דומים מ-1895 ב-Cape Colony, אשר אלו היו תקפים במדינה עד לחקיקת החוק הנוכחי.

בפרובינציות מסוימות בדרום אפריקה התקיימו ויכוחים רבים בדבר תקפות החוק, כיוון שהוא מפר את מגילת החוקים הבסיסית של המדינה אשר מגנה על חופש הדת וחופש ההשתתפות בחיי תרבות.

בשנת 1970, בוצע תיקון לחוק ונוספה עבירה חדשה אחת ("מעמיד פנים או מתיימר להשתמש בכל כוח על טבעי, כישוף, קסם או לחש, שיוך לגרימת מוות, פציעה, צער, נזק או גרימת מחלה או להיעלמותו של אדם או כל דבר אחר; או מאשים אדם אחר בגרימת מוות, פגיעה או נזק") והמיר את הקנסות הנקובים מפאונדים לראנדים. החוק תוקן שוב בשנת 1997 באמצעות Abolition of Corporal Punishment Act, 1997 אשר ביטל את השימוש בהצלפה כעונש עבור העבירות בחוק.

בשנת 1998, הוועדה לשוויון בין המינים של דרום אפריקה, קיימה "ועידה ארצית על אלימות הכישוף", שהוציאה הצהרה ("הצהרת Thohoyandou על סיום כישוף") הקוראת לביטול החוק ולהכנסת חקיקה חדשה לטיפול בכישוף ובציד מכשפות.

התייחסות לכישוף בדרום אפריקה

על פי פסק הדין של הוועדה הממשלתית בדרום אפריקה, האחריות על רדיפות ורצח מכשפות שהתקיימו עד עליית נלסון מנדלה לשלטון בשנת 1994 שייכת לממשלת האפרטהייד הישנה. המחוקקים אז לא האמינו בכישוף וראו בכך עבירה דמיונית בלבד ולכן ניסו לכפות השקפה זו על האוכלוסייה המקומית. במקום הענשת המכשפות, השלטון הלבן בתקופת האפרטהייד נהג להעניש דווקא את האנשים שניסו להגן על עצמם מפני המכשפות, ואיימו עליהם בעונשי מאסר ממושכים. בעקבות החקיקה, תושבים אפריקאים רבים האשימו את הרשויות בפסיביות מול איום המכשפות ואפילו בחוסר ענישה על מעשי כישוף. הם התקוממו על כך ודבר זה הוביל לזעם גדול יותר כלפי מכשפות, ואף ביצוע מעשי אלימות. רבים לא היססו ולקחו את החוק לידיהם וכתוצאה מכך מאות חשודים בכישוף נשרפו למוות. הוועדה החליטה שכמו ברוב מדינות אפריקה שמדרום לסהרה, הרשות השופטת תכיר בכישוף כעבירה פלילית, ורק במקרים בודדים בית המשפט התעקש על תביעה משפטית. בכל הנוגע לאישום ברצח בעקבות ציד מכשפות, בתי המשפט היו מוכנים לתבוע, אבל אפילו במקרים כאלו שופטים לבנים קיבלו "פחד ממעשי כישוף" כסיבה מקלה ולכן הפסיקות היו לעיתים קרובות מקלות גם הן.

סעיפי החוק כיום

עבירות הנוגעות להתעסקות בכישוף ושיטות דומות

כל אדם אשר-

(א) זוקף אשמה נגד כל אדם אחר בשימוש באמצעים על טבעיים עבור גרימת למחלה, פגיעה או נזק לאדם או דבר אחר, או אשר מציין כל אדם אחר כמכשף;

(ב) נמצא בנסיבות המעידות על כך שהוא מעמיד פנים או מתיימר להשתמש בכל כוח על טבעי, כישוף, קסם או לחש, שיוך לגרימת מוות, פציעה, צער, נזק או גרימת מחלה או להיעלמותו של אדם או דבר אחר;

(ג) מעסיק או משדל Witch-doctor (כינוי לאדם המרפא חולים באמצעים מאגיים), צייד מכשפות או כל אדם המאשים או מציין אדם אחר כמכשף;

(ד) טוען כבעל ידע במעשי כישוף, או בשימוש במעשי קסם, ומייעץ לאדם אחר כיצד לכשף, או לגרום לפציעה או נזק לאדם או דבר אחר, או מספק לו אמצעי מדומה בעל משמעות של כישוף;

(ה) פועל על פי עצתו של Witch-doctor, צייד מכשפות או אדם אחר, או על בסיס ידע לכאורה של כישוף, ומשתמש בכך כדי לגרום לכל פעולה מחושבת הנתמכת בעצות אלו או באמונה האישית שלו כדי לגרום לנזק או פגיעה באדם או דבר אחר;

(ו) מעמיד פנים שהוא מתרגל או משתמש בכל כוח על טבעי, כישוף, לחש או קסם, או התחייב לספר עתידות, או מעמיד פנים כי משתמש בכישוריו, הידע שלו או בתורת הנסתר כדי לגלות היכן ובאיזה אופן אמור היה כל דבר שנגנב או אבד עשוי להימצא;

יהיה אשם בעבירה ויחויב בהרשעה-

(1) במקרה של עבירה הנכללת בסעיף (א) או (ב), אשר כתוצאה ממנה האדם שבוצעה עליו העבירה נהרג, או המעשה הוכח כי נעשה על ידי אדם, הרגל או מוניטין של Witch-doctor או צייד מכשפות, יישלח לתקופת מאסר שלא תעלה על 20 שנה; (בנוסח החוק הישן מ-1957, במקום מאסר ניתן היה להעניש בעזרת הצלפה (לא יותר מ-10 הצלפות), או גם וגם)

(2) במקרה של עבירה אחרת הנכללת בסעיפים (א) או (ב), האדם ייקנס או יישלח למאסר לתקופה שלא תעלה על 10 שנים; (גם כאן בנוסח החוק הישן, היה ניתן להעניש בעזרת הצלפה (לא יותר מ-10 הצלפות) במקום תקופת מאסר)

(3) במקרה של עבירה הנכללת בסעיפים (ג), (ד) או (ה), ייקנס האדם בקנס שאינו עולה על 500 ראנד, או ייאסר לתקופה שאינה עולה על 5 שנים, או גם וגם;

(4) במקרה של עבירה הנכללת בסעיף (ו), ייקנס האדם בקנס שאינו עולה על 200 ראנד, או ייאסר לתקופה שאינה עולה על שנתיים;

הנחות החוק

כל אדם אשר מיוחסים לו סעיפים (א) או (ב) וגרם להריגה, האישום יהיה בגדר השערה עד אשר יוכח כי הקורבן נהרג כתוצאה מההשלכות של עבירות אלו.

ביטול חוקים קודמים

החוקים המוזכרים בתוספת לחוק זה הם מבוטלים ומצוינים בטבלה מצורפת. אלו החוקים שקדמו לחוק זה:

פרובינציה או טריטוריה	מס' החוק והשנה בה הוצא	כותרת או שם החוק	היקף הביטול
Cape of good hope	חוק מס' 24 של 1886	The black territories' Penal code	פרק 11
Cape of good hope	חוק מס' 2 של 1895	The Witchcraft Suppression Act, 1895	כל החוק
Natal	חוק מס' 19 של 1891	Natal Code of Black Law	סעיף 129 של הטבלה שהוחלפה על ידי Union Proclamation 168 של 1932
Transvaal	פקודה 26 של 1904	The Crimes Ordinance, 1904	סעיפים 29–34 כולל.
Zululand	הצהרה 11 של 1887	Laws and Regulations for the government of Zululand	רגולציות 9–10.

תיקונים נלווים לחוק

תוספת לחוק בשנת 1970: (חוק דחיית התיקון לחוק מס' 50 של שנת 1970)

עד תיקון זה מטרתו של החוק הייתה לדכא כישוף או מעשים הקשורים אליו. התיקון נועד כדי להפוך את החוק לעבירה עבור אדם המעמיד פנים כי הוא בעל כוחות על טבעיים או מתרגל אותם, או מייחס סיבות להתרחשויות מסוימות לאדם אחר;

סעיפים (א) ו (ב) נוסחו מחדש בהתאמה.

בחוק זה בעיקר החליפו את הקנסות הנקובים בפאונדים בראנדים.

Abolition of Corporal Punishment act 1997:

חוק שבאמצעותו החליפו חלק מאמצעי הענישה במדינה, לרבות ענישה בהצלפות. במסמך שיצא במסגרת חוק זה, בוצע תיקון לחוק דיכוי הכישוף 1957, בו אמצעי הענישה בעזרת הצלפה (עבירות (1) ו-(2)) בוטל. בנוסף, בוטלה ההגבלה על גובה הקנס כאמצעי ענישה, שהיה עד 1000 ראנד בעבירה (2).

ביקורות על חקיקת החוק

Witch-doctor בתחילת המאה ה-20 בדרום אפריקה

מרבית הביקורות מבוססות על נקודת המבט שלפיה כל אזרח דרום אפריקאי רשאי להיות חופשי לחלוטין לבחור את תרבותו ודתו ללא הפרעה, כמצוין בחוקה הדרום אפריקאית (Civil Union Act No 17 of 2006 בסעיפים 5 (1) ו-6 (1)). חלק מהביקורות טוענות כי בהתאם לכך אין למדינה זכות להפלות או להפליל מערכת אמונה ותרבות דתית מוטמעת, שכן נטען כי הסעיף הראשון בחוק מס' 3 משנת 1957 עושה זאת במפורש. עוד נטען בהקשר זה כי החוק יוצר סיווג שלילי בגלל סטריאוטיפים רשמיים וסטיגמות. כלומר, אדם חף מפשע יכול להיות מוקרן כרע בעיני הציבור, אך ורק מטעמי דתו, תרבותו או אורח חייו.

מאז סוף האפרטהייד ב-1994 היו מספר ביקורות על חקיקות נגד כישוף בדרום אפריקה. ב-1996 מינתה ממשלת הפרובינציה הצפונית "ועדת חקירה לאלימות בכישוף ולרצח פולחני", המוכרת גם בשם "ועדת רלושאי" (Ralushai commission), על שמו של היו"ר שלה, פרופסור ויקטור רלושאי. הוועדה המליצה שיש לבטל את החוק ולהחליפו בחוק בקרת כישוף, אשר בהחלט יפליל את הנוהג בפועל של כישוף, בניגוד לפעולה הנוכחית המתמקדת בהאשמות כישוף.

סקירות מחדש של החוק ותפיסתו כיום

על אף קיומו המתמשך של חוק דיכוי הכישוף משנת 1957 המופנה נגד "העמדת פנים" של כישוף והאשמות בכישוף, נמשך ציד המכשפות האלים באזורים הכפריים של דרום אפריקה, וזאת מפני שהחוק הופנה בעיקר נגד ציד מכשפות. בחודש יוני 2007 משרד ראש הממשלה של מחוז מפומלנגה בדרום אפריקה הוציא טיוטה ל"חוק מפומלנגה לדיכוי הכישוף". בשונה מחוק דיכוי הכישוף הקיים, החוק המוצע מכיר במפורש בקיומו של כישוף, מגדירו כקסם מזיק ומוציאו מהחוק. בנוסף מנסה החוק להסדיר את פעילותם של מרפאים מסורתיים במפומלנגה. כחודש לאחר מכן נפגשו חברי ארגונים המייצגים נאו-פגנים ומרפאים מסורתיים עם פקידי מחלקת השלטון המקומית של ממשלת פרובינציית מפומלנגה, כדי לדון בחששותיהם לגבי הצעת החוק מנקודות מבט תרבותיות שונות. פגנים המזהים את עצמם כמכשפות, אם כי במובן מערבי עכשווי, התנגדו לדיכוי הלא-חוקתי של אמונותיהם ודפוסי הדת שלהם ואת הסטריאוטיפ השלילי של כישוף. ב-24 ביוני 2008 פרסמה ממשלת המחוז מפומלנגה הודעה כי הצעת החוק מושעית עד להודעה חדשה לאחר התייעצות עם בעלי עניין שונים.

בהמשך שנת 2007, קיבלה הוועדה לרפורמות במשפט של דרום אפריקה בקשה לבחינת חוקתיות החוק שהוגשה מטעם ארגון זכויות האדם הפגני של דרום אפריקה (South African Pagan Council) וארגון המרפאים המסורתיים (Traditional Healers Association). ב-23 במארס 2010 אישר שר המשפטים והתפתחות החוקה הקמת ועדת רפורמה משפטית בדרום אפריקה, אשר תעסוק בפרויקט הסוקר את חקיקת הכישוף.

אחד הפרויקטים של ה-South African Law Reform Commission) SALRC), העוסק בסקירת חקיקת כישוף, יתמוך בערבות החוקתית לחופש הדת, אך ישמש גם להגנה על קבוצות פגיעות. קבוצות אלו בעיקר כוללות נשים בגילאים מתקדמים הנרדפות תחת האשמה כי הן מכשפות על ידי קהילות בעלות אמונות מסורתיות. קורבנות חפים מפשע אלו פגיעים במידה כפולה: גם כנשים וגם כאוכלוסייה מבוגרת. בסקירה זו, חברי ה-SALRC הסכימו כי לפי קביעת החוק זהו בלתי חוקי להגדיר מישהו כמכשף, ומעשה זה פוגע בזכות הביטוי הדתי המובטחת בחוקה הדרום אפריקאית. חלק מהבעיה נבע מכך שאין הגדרה של כישוף בחקיקה. במילים אחרות, ויקנים (דת כישוף נאו-פגנית) ופגנים אחרים נפלו באותה קטגוריה כמו אלו שנחשבו כמכשפות במובן המסורתי יותר באפריקה שמדרום לסהרה, מקום שבו המילה "מכשפה" קשורה לעיתים קרובות עם אנשים המשתמשים בכוחות על טבעיים כדי לגרום נזק.

עם זאת, למרות הביקורות הרבות שהועלו כנגדו, מחקר שנערך ב-2016 מציע כי אף על פי שחוק דיכוי הכישוף עלול להתפרש כחוק בעל קונוטציות פוליטיות ורגשיות שליליות, שישה עשורים לאחר פרסומו, הוא עדיין עובד ויהיה ניתן לבטלו רק אם תקום חלופה טובה יותר. חלופה כזו לא הוצעה עד כה. חוק הדיכוי יכול בהחלט להיות מתואר כחזרה אל תקופות חשוכות, אך כיום הוא משרת את האדם החף מפשע נגד פעילות פליליות של ציידי המכשפות. החוק כיום מיושם על ידי הצדק והחוכמה של השלטונות לטובת אזרח שומר החוק. רבים מאמינים שהתועלת של החוק לחברה ולפרט מאפילה על הדעות הקדומות עליו.

השלכות של חקיקת חוק מערבי על תרבות אפריקאית

האמונה במעשי כישוף נראתה כמאפיין חשוב לזהות האפריקאית וכחלק אינטגרלי מהמורשת התרבותית אשר מחברת את כל האפריקאים ומפרידה אותם מהעולם המערבי. בעקבות החוק הועלו ביקורות רבות הטוענות כי מהרגע שבו ההגדרה העצמית של אדם נקבעת כך, לא מפתיע לראות כי חקיקה שנטבעה על ידי האירופאים אשר מגנה כל צורה של האשמה במעשי כישוף נתפסת כעלבון לתרבות האדם.

בנוסף, לאחר החקיקה עלו מספר תיעודים של אזרחים אפריקאים אשר פנו לעזרה מכיוון שחששו שהם כושפו, והאלימות כלפי מבצעי כשפים עלתה כפי שמעולם לא הייתה. טרם חקיקתו, האשמות פומביות בדבר כישוף היו נדירות והאזרחים האפריקאים כמעט ולא לקחו את החוק לידיהם. במקום זאת, הם פנו לרשויות השבטיות והמקרים נבחנו בבתי משפט שבטיים. כיום, ההסלמה של האשמות בכישוף ואלימות כלפי מכשפות יצרו צורה חדשה של "צדק" וקהילות שלמות אשר מואשמות בהיותן מכשפות נמצאות במצבים של חוסר אונים תחת חסות המשטרה.

משפטי מכשפות לפני חקיקת החוק

בתי משפט מסורתיים פיתחו מספר מנגנונים להתמודדות עם מעשי הכישוף. הם הענישו את מי שהתנסה בכישופים, תיווכו בוויכוחים בנושא האשמות במעשה כישוף, סיפקו פיצויים כאשר התבצעו אישומים כוזבים בדבר כישופים, ואף העניקו גט כאשר בעלים העידו שנשותיהם הריחו כמו מכשפות.

דרכים לקביעת אישום בדבר כישוף

נהוג היה לערוך משפט על מנת לקבוע האם האדם המואשם אכן עסק בכישוף. תחילה, הקורבן שעליו בוצע הכישוף ניגש למנהיג מסורתי כדי להתלונן על נזק שנעשה לו כתוצאה מכישוף. כאשר התלונה מאשימה אדם ספציפי בהיותו מכשף, הצ'יף מנסה לקבוע האם יש טיעון לגיטימי לביצוע מעשי כישוף או שיש בסיס אחר לביצוע העבירה. כאשר הצ'יף קבע כי העבירה לא בוצעה על ידי מעשה כישוף, הוא מתווך בין שני הצדדים כדי להגיע לפתרון או הבנה על מנת לבטל את האשמה. היה והצ'יף הסכים שאכן היה שימוש במעשי כישוף במסגרת האישום, הוא בדרך כלל היה שולח את הקורבן יחד עם חברי המועצה למגלה עתידות. מגלה העתידות אם כך היה קובע האם הנזק בוצע כתוצאה ממעשה כישוף או כתוצאה מכעס האבות הקדמונים. באם מגלה העתידות האמין כי אכן היה שימוש במעשי כישוף, הוא היה מנבא את זהות המכשף. הקורבן וחברי המועצה היו מדווחים לצ'יף על הממצאים של מגלה העתידות. בחלק מהקהילות, מגלה העתידות היה מזהה את המכשף בנוכחות הצ'יף והקהילה עצמה.

שיטות להגנה מפני אישום כוזב בדבר ביצוע מעשי כישוף

1. הצ'יף היה בוחר מגלה עתידות אשר גר מספיק רחוק מהקהילה, כך שהוא/היא יהיו בלתי מודעים להתרחשויות היומיומיות בקהילה ולא יכירו את הגורמים המעורבים. הגנה זו נעשתה כדי למנוע ממגלי עתידות להאשים חפים מפשע עקב השפעה מחברי הקהילה, הכרת יחסי הקהילה או בשל סלידה מחבר קהילה מסוים.

2. שליחת חברי מועצה יחד עם הקורבן למגלה העתידות. הגנה זו נעשתה כדי למנוע מהקורבן להציע שמות אפשריים של נאשמים ולמנוע ממנו השפעה על החלטת מגלה העתידות. אם חברי המועצה או הצ'יף חשו כי החלטת מגלה העתידות התקבלה בצורה משוחדת או מוטעית, הצ'יף היה מזמין חוות דעת שנייה ממגלה עתידות שונה.

3. מגלי עתידות סירבו להתייעץ עם המאשימים ללא אישור הצ'יף.

4. ב-Green Valley בפרובינציה הצפונית בדרום אפריקה, הצ'יף היה מבקש מהמאשימים לספק לבית המשפט הפקדה של בקר אשר ישמש כפיצוי למכשפה אם ימצא כי היא הואשמה באישום כוזב. כמו כן גם המכשפה המואשמת הייתה צריכה לספק הפקדה של בקר עבור תשלום לקורבן אם תמצא אשמה במעשה כישוף.

ברגע שמגלה העתידות הצביע על מכשפה, על ידי ציון שמה או סיפוק תיאור, בית המשפט היה מתחיל את המשפט.

בחלק מהתרבויות המקומיות בדרום אפריקה, אם תלונה כללה שימוש ברעלים, סמים, חומרים משכרים ועוד מתוך כוונה לפגוע, הנאשם היה יכול להיות מואשם בתקיפה בנוסף למעשי כישוף. סוגים נוספים של מעשי כישוף שיכלו להיעמד לדין על ידי הצ'יף כוללים שימוש בחלקי גוף לכל מטרה, וכוללים השתתפות ברצח רפואי.

לעיתים הצ'יף לא היה סומך על ההוכחה אשר הובאה ממגלה העתידות בלבד, על מנת למצוא אדם האשם בביצוע מעשי כישוף. במקום זאת, הם היו מסתכלים על עדויות אובייקטיביות נוספות כמו הצהרות מפי המכשפה המואשמת המאיימת על המתלונן, עדויות של קסם, רעל, או תרופת כישוף אחרת אשר נמצאו בבית המכשפה המואשמת, או בבית המתלונן. כל זאת על מנת למנוע תקלות במהלך הפסיקה.

לא תמיד היה צורך בשימוש במגלי עתידות, למשל כאשר אדם היה מורשע בביצוע מעשי כישוף על בסיס עדות של איום מילולי והוכחה שהנזק אכן התרחש לפי האיום. לדוגמה בפרובינציה הצפונית, אדם מבוגר הורשע בביצוע כישוף על בסיס איום מילולי, והוכחה כי הנזק נעשה על פי האיום. הנאשם הזהיר את המתלונן כי ברק יפגע בביתו ב-9 בנובמבר 1995, ואכן כך היה. המתלונן הספיק לברוח והתארח בבית חברו. שני לילות לאחר מכן, ברק פגע בבית חברו של המתלונן. באמצעות ההוכחה כי התבצע איום והוא אכן התרחש, הצ'יף ציווה לנאשם המבוגר לעזוב את הכפר.

מלבד למספר מקרי חירום, רק לצ'יף הייתה את הסמכות להעניש מכשפה. עבור האישום של כישוף אדם אחר, העונש השתנה בין נידוי או תשלום קנס לבין מוות.

משפטי מכשפות לאחר חקיקת החוק

חוקרים רבים ואנשי אכיפת החוק מאמינים כי תוצאות ישירות של החוק הן:

1. הצ'יף איבד חלק מהלגיטימציה שלו בקהילות, ואנשים החלו לקחת את החוק נגד המכשפות לידיהם. על פי החוק, הצ'יף היה מחויב לציית לחוק דיכוי מעשי הכישוף. בנוסף, הסמכות של הצ'יף והיכולת שלו לנהל בתי משפט מסורתיים היה תלויה בהסכמה של "הרשות הרלוונטית" של ה-"Nattive Affairs" תחת חוק ה-"Black Administration". חלק מהצ'יפים הקשיבו בחשאי למקרים של ביצוע מעשי כישוף ותיווכו בהאשמות על כך. אולם, רובם הפנו את גבם למאשימים במעשי כישוף דבר אשר הוביל לבסוף לכך שהקהילות הרגישו כי הצ'יפים מגנים על מכשפות ומצודדים בממשלה.

2. עבור רוב חברי התרבויות המסורתיות, נראה היה כי חוק דיכוי הכישוף העניש את הקורבנות של מעשי הכישוף ואף אפשר למכשפות להסתובב חופשי. החוק אילץ את חברי הקהילות ליצור אלטרנטיבות עבור צדק. ללא התמיכה בהתמודדות עם האשמות במעשי כישוף אשר סיפקה מערכת המשפט הקודמת, חברי הקהילה הזדקקו למשפטים לא פורמליים. בשל חוסר פעילות הממשלה והצ'יפים, ותחושת חוסר הגנה, קורבנות של מעשי כישוף פנו לכאורה ללקיחת החוק לידיהם.

אחד מהמקרים הידועים לשמצה בנושא, הוא מקרה בו הואשמה אישה קשישה בגרימת תאונה ב-Moloto Road, בפרובנציית מפומלנגה הנמצאת בדרום אפריקה, בה גבתה את חייהם של 30 נפשות וגרמה לפציעתם של 29 אנשים. בתאונה שהתרחשה ב-11 בנובמבר 2013, פגעה משאית במשאית נוספת, שגררה התנגשות באוטובוס ובטנדר. זמן קצר לאחר התאונה החלו להסתנן דרך המדיה והאינטרנט האשמות של כישוף כגורם לתאונה. כ-14 יום לאחר התאונה, כלי תקשורת דיווחו כי 33 אנשים נעצרו לאחר שבית של קשישה נשרף בווטרבאל (עיירה במפומלנגה). לפי דובר המשטרה, התושבים בעיר האשימו את הקשישה בכך שהשתמשה בכישוף נגד נהג האוטובוס שהיה מעורב בתאונה על מנת "לגנוב" את נשמתו. פרטי הקשישה וגורלה לא פורסמו, והיא "נעלמה בשקט" כמו במקרים רבים בהם קורבנות הואשמו במעשי כישוף. בכתבות שפורסמו על המקרה, אנשים ממעמדות רבים בחברה, משכילים ואינם משכילים, קראו להוצאתה להורג בעוד שלא הייתה ראיה למעשה. חלק מהתגובות למעשה העלו את השאלה - מדוע יש צורך להראות הוכחה של כישוף ואז לצבור האשמה על האשמה? (שכן אסור להאשים אדם אחר בביצוע מעשי כישוף או על היותו מכשף).

ביקורת שהועלתה בעקבות המקרה הופנתה במיוחד לאמצעי התקשורת בדרום אפריקה, שכן אינם מקדישים כלל או במידה מועטה תשומת לב לציד מכשפות במדינה וכן נגד האשמות של כישוף. הביקורת מציגה את סירוב אמצעי התקשורת המרכזיים לעסוק נגד האשמות ופרסום מסעות ציד מכשפות, כמשקף את הכחשת הממשלה להפרת זכויות אדם הנובעות מהאשמות שווא של כישוף.

קישורים חיצוניים

• מאמר דעה-האם החוק עושה אי צדק עם קבוצות נאו - פגאניות בדרום אפריקה?
• SAPRA - south african pagan rights alliance - זכויות לפגנים דרום אפריקאים