לחש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לחש או לחשים הן אמירות שמאמינים מייחסים להן סגולה לשינוי המציאות בהווה, או בעתיד. אין תימוכין מדעיים או מחקריים לכך שלחשים עשויים לפעול, והאמונה בכוחם נחשבת אמונה טפלה.

סוגי לחשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שני סוגי לחשים: לחשים רגילים, הנאמרים על ידי הדיוטות בתחומי דת, וכישוף המוטל על ידי מכשפים.

לחשי הדיוטות נחשבים סגולה לעתיד טוב, או נאמרים בזמני מצוקה או חרדה בידי המאמין, כדי לנסות ולעזור לעצמו וליקרים לליבו כפנייה לכוחות אלוהיים או כוחות על- טבעיים.

יש סוגי לחשים רבים, שהמאמינים מייחסים להם השפעות, כמו הסרת עין הרע, ברכה, הריון ולידה, אהבה, ישועה ממחלה, וכן הלאה. אנשים רבים זוקפים לזכות לחשים הצלה מפגעים שונים. כאשר הלחש אינו נושא פרי מיוחס הכישלון להיעדר אמונה בלחש או לפעולתו של אל. לחשיהם של מכשפים נחשבים בעלי סגולה רבה יותר, בעיני המאמינים, ומיוחסת להם עצמה רבה יותר.

בתרבות המודרנית, יש שימוש בלחשים בספרות פנטזיה העוסקת בקסמים. בסדרת ספרי "הארי פוטר" מגדילה הסופרת לעשות ומכניסה את הלחשים למערכת הלימודים בבית־הספר לקוסמים.

הלחש שונה מתפילות וברכות בכך שאין פנייה לאל או אמירה אופטימית על העתיד לבוא אלא חזרה על טקסט ידוע מראש, שלעתים אין פשרו ברור.

לחש ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה קיים איסור להשתמש בלחשים, נאמר במקרא: "וחובר חבר", ופירשו בספרי ובתלמוד[1] שהכוונה לאדם הלוחש לחש כדי לשתק נחש או עקרב. איסור זה נמנה בתרי"ג מצוות[2] .

אולם במקרים מסויימים התירו חז"ל להשתמש בלחשים, בתלמוד במסכת שבת מובא שורה של לחשים שמותר לאומרם בהזדמנויות שונות: כנגד חום גבוה, שחין וכאב, או כנגד שד[3] לחשים אלו הותרו כדי ליישב את דעתו של החולה או הנפגע, כדי שהפחד לא יחמיר את מצבו.

במשנה מובא עונש הלוחש: "הלוחש על המכה... אין לו חלק לעולם הבא"[4], אך בתלמוד מוסבר שמדובר במי שרוקק לפני הלחש, משום שאין להזכיר שם האל בזמן רקיקה.[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ {|תלמוד בבלי|כריתות|ג|ב}
  2. ^ ספר המצוות להרמבם לא תעשה לה
  3. ^ {בבלי|שבת|סז|א}
  4. ^ {משנה|סנהדרין|י|א}
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ', עמוד א'
P religion world.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.