ציד מכשפות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
עריכה
פירוש נוסף ערך זה עוסק ברדיפה של אנשים שנחשדו כעוסקים בכישוף. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ציד מכשפות (פירושונים).
תחריט עץ משנת 1508 המציג הענשת מכשפות.

ציד מכשפות הוא רדיפה של בני אדם שנחשדו כעוסקים בכישוף, בדרך כלל נשים, אך בארצות מסוימות גברים הם שהיוו את רוב הנאשמים, ובמקרים שונים גם ילדים עמדו למשפט באשמת כישוף ואף הוצאו להורג.

ציד מכשפות הוא גם כינוי בהשאלה לרדיפה אחרי בני אדם, בהאשמות שאינן מבוססות. בפרט זכתה לכינוי זה פעילותו של הסנאטור ג'וזף מקארתי, אשר האשים אמריקאים רבים בהיותם קומוניסטים. סגנונו של מקארתי הביא ליצירת המושג מקארתיזם.

התפתחות התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לדעה הרווחת ציד המכשפות היה קטן יחסית בימי הביניים. הרדיפה האמיתית תפסה תאוצה בתחילת המאה ה-15, תום ימי הביניים ותחילת הרנסאנס[1]. חוקרים רבים מייחסים את ראשיתה הממוסדת לבולה שהוציא אינוקנטיוס השמיני, שצורפה בשנת 1487 לספרו של הנזיר הגרמני היינריך קרמר, "פטיש המכשפות".[2] "שמענו בצער", כתב אינוקנטיוס, "על גברים ונשים המוסרים עצמם לשדים ומבצעים מעשי כישוף המזיקים לאדם, לחיות המשק ולכל תנובת השדה".

ראשית העת החדשה החלה תקופה של היפוך מגמה, במובן מסוים, לתפיסה הוותיקה הרשמית של הכנסייה כלפיי מכשפות. אם הכרזות רשמיות בימי הביניים הגדירו את האמונה בקיומן של מכשפות בתור מינות וכפירה, הרי שהחל מסוף המאה ה-15 ההכרזות טענו שמי שמסרב להכיר בקיומן של המכשפות כמשרתות השטן - הוא האשם במינות.[2]

ציד המכשפות החל בגרמניה ובאיטליה, והתפשט ברחבי מערב אירופה וגם ביבשות אחרות. בשוודיה הוצאו להורג כ-400 נשים. השיא היה בשנים 1668–1676 ותקופה זו מכונה "הרעש הגדול". בין המוצאות להורג באותה תקופה הייתה אנה זיפל. משפט מכשפות אחרון בשוודיה נערך בשנת 1704.

מספר מקרי המוות כתוצאה מהציד מוערך ב-40,000 עד 100,000.

בשנת 1692 התרחש ציד המכשפות בסיילם שבמסצ'וסטס - אשר אף על פי שממדיו היו קטנים מרדיפות אחרות ומאפייניו שונים מאלו שהיו נפוצים בדרך כלל - התקבע בתרבות כמזוהה עם תופעת ציד המכשפות.[1] בשנת 1735 נאסר ציד מכשפות בחוק האנגלי. ג'נט הורן הייתה האישה האחרונה שהוצא להורג בבריטניה בשנת 1722

גם בנורווגיה במאה ה-17 העמידו לדין והוציאו להורג בעוון כישוף.

בפורטוגל בשנים 1626-1744 818 נשים הואשמו במשפטי מכשפות. בשנת 1760 הוחלט להפסיק את המשפטים. בברזיל, שהייתה תחת שליטה של פורטוגל המשפטים נמשכו עד לסוף המאה ה-18, כאשר מריה דה קונסייסאו נשפטה בשנת 1798.

יצירה של לואיז בורז'ואה לזכר 91 קורבנות של ציד מכשפות בנורווגיה בשנת 1621

איתור והרשעת מכשפות ומכשפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופים של העוסקים בכישוף תואר בספר המרכזי באותה תקופה, פטיש המכשפות, מהמאה ה-15. איתור המכשפות והמכשפים, העמדתם למשפט והוצאתם להורג נעשתה ברוחו של ספר זה, שהציג את מלאכת הכישוף כמציאותית, כשטנית וכמאיימת על שלטון האל. גם מרכזיותן של נשים כחשודות תוארה בספר זה, ואכן רוב הקרבנות בארצות מסוימות של צייד המכשפות היו נשים.[3] במהלך הזמן השתנו והשתכללו האופנים בהן נמצאו העוסקים בכישוף והוכחה אשמתם.[4]

ראיות לכישוף היו קשורות בעיקר להשתתפות בטקסים, אך אלו היו נדירות. ראיות מקובלות יותר היו השפעות עקיפות על אחרים, כמו גרימת חולי, שתוארו ככישוף. כל אלו דרשו הסתמכות על עדויות מהימנות, ומכאן שהעיסוק בעדויות, בעדים ובאמינותם היה מרכזי. גם החזקת חיית מחמד נחשבה לרמז מחשיד, או אמצעי כישוף (כמו חפץ ששייך לאדם שכושף). היו גם מבחנים מורכבים יותר, להלן הבולטים שבהם.[5][1]

  • מבחן המים הקרים: רגליהם וידיהם של החשודים נקשרו, והם הושלכו למים קרים. אם הם צפו, הרי שזוהי ראייה לכך שעסקו בכישוף. אם הם שקעו, נחשבו לזכאים ונמשו מהמים.[6]
  • סימן השטן: חיפוש אחר "פטמה" לא טבעית (לדוגמה יבלת בולטת או שומה), שנחשבה לסימן שהשטן מותיר במכשפות. סימן השטן אינו רגיש לכאב ואינו מדמם, לכן במקרים כאלו נהוג היה לדקור את גופה של החשודה על מנת לזהותו.

עם זאת, הדרך המרכזית היא באמצעות הודאה של הנאשמים. הודאה זו חולצה, לרוב, בעינויים או באיומי עינויים.[3] היחס בין סוגי הראיות השונות היה שונה בתקופה ובמקום, והמשמעות המשפטית שונה. מבחן המים הקרים נחשב לעממי, ובחלק מהמקומות נפסל במשפטים רשמיים. סימן השטן נחשב למקצועי יותר, ופותח על ידע מומחים. הוכחה באמצעות וידוי (שכאמור הושג בעינויים) נחשבה להוכחה הרציונלית ביותר, והפכה לכלי הרשמי העיקרי. לפעמים מבחנים אחרים נעשו רק כדי לבסס חשד, והחשודים נשלחו לעינויים על מנת לחלץ הודאה.[4] באנגליה, שהתבססה על המשפט המקובל בניגוד לשאר ממלכות אירופה, עינויים במסגרת משפט היו בניגוד לחוק, וייתכן שמסיבה זו גם הואשמו הרבה פחות אנשים בכישוף בהשוואה לאזורים שכנים.[1]

מאפייני האנשים שהורשעו בכישוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שההאשמות יוחסו בדרך כלל לנשים,[1] החשש מפני מעשי כישוף לא היה מוגבל לנשים בלבד וגם גברים רבים אשר נחשדו בכישוף נשפטו, עונו והוצאו להורג. במקרים שונים היו אלו גברים ולא נשים שהיוו את מרבית הנאשמים בכישוף.[7] למשל: באיסלנד, 92% מהנאשמים היו גברים,[8][9] ובאסטוניה 60% מהקרבנות היו גברים,[10][11] לרוב איכרים בגיל העמידה שעסקו ברפואה עממית. במשפטי הכישוף שנערכו במוסקבה, שני שלישים מהנאשמים היו גברים.[12] באיים הבריטיים גברים היוו כ-60 אחוזים מהנאשמים בציד הכישוף,[13] ובאזור שווייץ היו גבוהים יותר ועמדו על כ-80 אחוזים מהנאשמים.[13] בגרמניה גברים בעלי מעמד חברתי גבוה היו מוקד להאשמות, בהמשך בין השנים 1500–1650, היו אלו גברים צעירים שהיו בסיכון גבוה למצוא עצמם נאשמים בעוון כישוף.[13]

− − בנוסף, אף על פי שברוב המקרים ילדים היו המאשימים ולא הנאשמים, גם ילדים עמדו למשפט לעיתים באשמת כישוף.[14] למשל: במשפטי וורצבורג בשנת 1629, ילדים היוו 60 אחוז מהנאשמים, ואף על פי שהמספר פחת ל-17 אחוזים בהמשך אותה שנה.[15] מספר עשורים מאוחר יותר, בסוף שנות השישים של המאה ה-17, ילדים בשוודיה טענו באופן פומבי שמבוגרים לקחו אותם למפגש מכשפים. כתוצאה, 15 נערים מעל גיל 16 הוצאו להורג, וכ-40 נערים צעירים יותר הולקו כעונש.[16]

חנינת המכשפות במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2022 החליט הפרלמנט של קטלוניה להעניק חנינה לכאלף בני אדם, רובן נשים, שהואשמו בכישוף במאה ה-17 ובמאה ה-18. ההחלטה התקבלה לאחר שהחלטות דומות התקבלו גם בסקוטלנד, שווייץ ונורווגיה, ולאחר שיותר ממאה היסטוריונים אירופאים חתמו על גילוי דעת תחת הכותרת "הן לא היו מכשפות, הן היו נשים". בקטלוניה נמשך ציד המכשפות גם במאה ה-18.[17]

ציד מכשפות בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציד מכשפות ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – איסורי כישוף ביהדות

התורה אוסרת על כישוף, ואף גזרה דין מוות על העוסקים בו, כנאמר: "מכשפה לא תחיה" (שמות, כ"ב, י"ז). שני מקרים ידועים של ציד מכשפות מהמקורות הם: הרג המכשפות שנעשה בידי שאול המלך, עליו מסופר בביקורו אצל בעלת האוב בעין דור (ספר שמואל א', פרק כ"ח), ובתלמוד מסופר על שמעון בן שטח שהרג שמונים מכשפות ביום אחד באשקלון כהוראת שעה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציד מכשפות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 מירי אליאב-פלדון, אויב מדומיין: צייד המכשפות, באתר אוניברסיטת תל אביב
  2. ^ 1 2 מירי אליאב-פלדון, אויב מדומיין: צייד המכשפות, באתר אוניברסיטת תל אביב, דקות 10:30-4:56
  3. ^ 1 2 Ben-Yehuda, Nachman (1985). Deviance and Moral Boundaries: Witchcraft, the Occult, Science Fiction, Deviant Sciences and Scientists.University of Chicago Press
  4. ^ 1 2 'Swimming the Witch, Pricking for the Devil's Mark': Ordeals in the Early Modern Witchcraft Trials
  5. ^ Darr, Orna Alyagon (2011). Marks of an Absolute Witch: Evidentiary Dilemmas in Early Modern England. Ashgate
  6. ^ קיימת סברה מודרנית שהחשודה הושארה למות בטביעה (למשל באתר זה), אך זוהי טעות
  7. ^ Witchcraft and Magic in Sixteenth and Seventeenth-Century Europe (second ed.), Palgrave, 2001,מסת"ב [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/מסת"ב 9780333920824|מסת"ב 9780333920824]]
  8. ^ Gibbons, Jenny, "Recent Developments in the Study of the Great European Witch Hunt", The Pomegranate #5, Lammas, 1998
  9. ^ Gibbons, Jenny, "Recent Developments in the Study of the Great European Witch Hunt", The Pomegranate, ‏1998
  10. ^ Madar, Maia, Estonia I: Werewolves and Poisoners., Clarendon Oxfors, 1990, עמ' pp. 257–272,מסת"ב [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/ISBN-13 − 9780198203889|ISBN-13 − 9780198203889]]
  11. ^ Maia Madar, Estonia I: werewolves and poisoners, https://southwales.rl.talis.com, ‏1990
  12. ^ Witchcraft and Magic in Sixteenth - and Seventeenth-Century Europe (Studies in European History), Publisher: Palgrave,, 2001, עמ' pp. 29-30.
  13. ^ 1 2 3 Martin van Creveld, The Privileged Sex, Martin van Creveld, 2003, עמ' P. 10-19
  14. ^ Geoffrey Scarre, Callow, John, Witchcraft and Magic in Sixteenth - and Seventeenth-Century Europe (Studies in European History), Palgrave, 2001, עמ' pp. 32-33.
  15. ^ H. C. ERIK MIDELFORT, Witch Hunting in Southwestern Germany, 1562-1684, The Social and Intellectual Foundations, 1972, עמ' p. 182,מסת"ב [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/Digital מסת"ב 9780804766470|Digital מסת"ב 9780804766470]]
  16. ^ Caro Baroja, Julio, The World of the Witches. Nigel Glendinning, phonix, 2001, עמ' pp. 207-208,מסת"ב [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/מסת"ב 9781842122426|מסת"ב 9781842122426]]
  17. ^ אתר למנויים בלבד גרדיאן, אחרי 400 שנה: קטלוניה תעניק חנינה לאלף מכשפות ומכשפים, באתר הארץ, 28 בינואר 2022.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ציד_מכשפות&oldid=35528344"