חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש)
פרטי החוק
תאריך חקיקה 22 בדצמבר 2020
תאריך חקיקה עברי ז' בטבת תשפ"א
גוף מחוקק הכנסת העשרים ושלוש
תומכים 21
מתנגדים 0
חוברת פרסום ספר החוקים 2887, עמ' 240
הצעת חוק הכנסת
משרד ממונה משרד המשפטים
מספר תיקונים 0
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020 הוא אחד משלל חוקים, תיקוני חקיקה וההוראות שעה שנחקקו בשנים 2020–2021 לשם התמודדות עם הקשיים שיצרה מגפת הקורונה בישראל. החוק אושר בכנסת ב-22 בדצמבר 2020[1] ותחילתו ב-1 בינואר 2021. החוק מטפל במצב שבו שולמה מקדמה לשם קיומו של אירוע באולם אירועים, והאירוע לא התקיים במועד שנקבע לו מחמת הגבלות נגיף הקורונה.

מטרת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

את החוק יזמו חברי הכנסת הילה שי-וזאן, יעקב מרגי ומשה גפני. מטרת החוק מוצגת בדברי ההסבר להצעת החוק, שבהם נאמר, בין השאר:[2]

מאז מרס 2020 מדינת ישראל מתמודדת עם התפשטות נגיף הקורונה החדש. לשם מניעת התפשטות הנגיף הטילה הממשלה הגבלות משמעותיות על הציבור, והן הביאו לסגירה מלאה או חלקית של בתי עסק ומקומות ציבוריים. בבתי העסק שפעילותם הופסקה כמעט לחלוטין נכללים אולמות האירועים. עקב כך אירועים רבים שהיו אמורים להיערך בחודשים שלאחר פרוץ המגפה נדחו למועד בלתי ידוע או בוטלו.
...
הצעת החוק נועדה לקבוע הסדר מיוחד לעניין חוזים לעריכת אירועים שנכרתו לפני הטלת ההגבלות, דהיינו כאשר הצדדים לחוזה לא צפו ולא יכלו לצפות את מגפת הקורונה, וכל שכן את היקפה, חומרתה והשלכותיה. מטרת הצעת החוק היא להביא להשבת כספי הלקוחות ששילמו בעד אירועים שלא נערכו ולעודד את הצדדים לחוזה להתפשר ככל הניתן. על כן, מוצע לקבוע כי ההסדר המוצע יחול על אף האמור בכל דין או חוזה.

הוראות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע כי: "התקשרו מזמין אירוע ומפעיל אולם אירועים בחוזה לעריכת אירוע באולם אירועים (בחוק זה - הצדדים לחוזה) שלפיו שולמה למפעיל האולם מקדמה ובשל הגבלות נגיף הקורונה האירוע בוטל, ינהלו הצדדים לחוזה משא ומתן בתום לב, בתוך חודשיים מהמועד המקורי או מיום תחילתו של חוק זה, לפי המאוחר, כדי להסכים על מועד אחר לאירוע שייערך בתוך פרק זמן סביר ובתנאים שייקבעו בתום לב."

הסכימו הצדדים לחוזה על מועד אחר לעריכת האירוע, והאירוע בוטל בשל הגבלות נגיף הקורונה, ישיב מפעיל אולם האירועים למזמין האירוע את המקדמה ששילם בתוך חודש מהמועד המתוכנן לעריכת האירוע; המפעיל אינו רשאי להפחית סכום כלשהו מהמקדמה שישיב, למעט סכום שמפעיל אולם אירועים הוציא לשם קיום מפגש שמטרתו בחירת המזון והמשקאות שיוגשו באירוע. גם כאשר מפעיל אולם אירועים החליט שלא לנהל משא ומתן לקביעת מועד חדש או ניהל משא ומתן שלא בתום לב, חלה עליו החובה להשבת המקדמה.

כאשר הצדדים לא הסכימו על מועד אחר לעריכת האירוע, או שמזמין האירוע החליט שלא לקיים משא ומתן לקביעת מועד אחר, על מפעיל האולם להשיב את המקדמה שקיבל, אך בנוסף לזכותו להפחית מהמקדמה את הסכום שהוציא לשם קיום מפגש שמטרתו בחירת המזון והמשקאות שיוגשו באירוע, הוא רשאי להפחית גם דמי ביטול, שלא יעלו על 3,000 ש"ח או 5% מהסכום שנקבע כמחיר האירוע, לפי הנמוך.

עתירת בעלי האולמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים בישראל עתרה לבג"ץ נגד החוק, אך לאחר הדיון בבג"ץ חזרה בה העותרת מעתירתה. בפסק הדין הבהיר בג"ץ שהחוק אינו גורע מהסכמה בין הצדדים (בעלי האולם ומזמיני האולם) שהושגה לפני 1 בינואר 2021.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.