המועצה הישראלית לצרכנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המועצה הישראלית לצרכנות היא חברה ממשלתית ישראלית ללא כוונת רווח, שמטרתה לפעול להגנת הצרכנים ושמירת זכויותיהם, וכן לחנך לצרכנות נבונה.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה הישראלית לצרכנות הוקמה במהלך חודש אוגוסט 1966 על ידי שר המסחר והתעשייה, חיים יוסף צדוק. בראש המועצה הועמדה חברת הכנסת שולמית אלוני, אשר ראתה את מטרתה העיקרית של המועצה לחנך את הציבור לפקח על המחירים ולהימנע מתשלום יתר. לטענת מקימיה, אופן תיקצובה, על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מאפשר לה לפעול כנגד עסקים מבלי שייווצר חשש לניגודי עניינים[1]. בשנת 1970 הפכה המועצה לחברה בע"מ ש-75% ממניותיה היו בידי הממשלה ו-25% בידי מכון התקנים הישראלי[2].

בשנת 2008 נחקק בכנסת "חוק המועצה הישראלית לצרכנות"[3] בו הוגדר לראשונה בחוק מעמדה של המועצה כגוף עצמאי, בלא תלות, שמטרתו לפעול לטובת הצרכן.

מטרות המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת המועצה לצרכנות לפעול להגנת הצרכנים ושמירת זכויותיהם, וכן לחינוך לצרכנות נבונה. המועצה לצרכנות פועלת במספר מישורים מרכזיים:

  • טיפול בתלונות הצרכנים ומתן ייעוץ בנושאי צרכנות, קידום פתרונות והסדרים לתופעות של עוולות צרכניות, ייזום הצעות לחקיקה בתחום הגנת הצרכן, ייצוג הצרכנים מול בעלי העסקים, נותני השירות ורשויות המדינה.
  • חינוך והסברה באמצעות כלי התקשורת, אינטרנט ופעילויות שטח.
  • עידוד וארגון הציבור להפוך לשותף פעיל במאבק למימוש זכויותיו הצרכניות.
  • עריכת תחקירי שטח ובדיקות השוואתיות.
  • נקיטת הליכים משפטיים, הגשת תובענות ייצוגיות ועתירות מול בתי המשפט; מתן חוות דעת בענייני צרכנות; שיפור תהליך ההסדרה והאכיפה של החוקים לטובת הצרכנים.
  • קידום חברה הוגנת לצרכנים וצמצום הפגיעה של עסקים בצרכנים.
  • הגברת ההגנה של רשויות המדינה על הצרכנים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלילה של המועצה עד לשנת 2020

בשנת 1967 קיימה המועצה את "שבוע הצרכנות"[4], ובשנים מאוחרות יותר קיימה את "יום הצרכן"[5][6]. בשנת 1970 יצאה המועצה ביוזמה למנוע עליית מחירים, קראה לצרכנים לדווח על כל העלאת מחירים ולהימנע מקניית מוצרים שמחירם עלה[7].

בשנים 1969–1970 המועצה הוציאה רבעון שנקרא "דע מה"[8] ולאחר מכן "מה כדאי"[9]. בשנת 1983, כדי לחסוך בהוצאותיה, יצא "מה כדאי" כמוסף חודשי של מעריב[10].

בשנים 1970–1971 שיווקה המועצה את חבילת מז"ל שכללה "מצרכי מזון שחייבים להיות בבית על כל מקרה"[11].

המועצה גם טיפלה בניתוב תלונות צרכנים[12] לגופים אחרים שיטפלו בהם[13][9]. בשנת 1983 עברה המועצה לטפל באופן פרטני בתלונות צרכנים ולצורך כך הקימה עשרה סניפים שנוהלו בעיקר בידי מתנדבים[10], מתוך 25 סניפים שהתכוונה להקים[14]. נכון להיום (2015) פעילות המועצה והטיפול בתלונות מתבצעים ממשרדי המועצה בתל אביב והגשת התלונות מתבצעת באתר, בפקס ובטלפון, המועצה מדווחת כי היא מקבלת כ־40 אלף פניות מצרכנים בשנה.

בשנים 1998–2001 הוציאה המועצה ירחון בשם "בדוק", שעלה כ-1.2 מיליון ש"ח לשנה, כ-30% מתקציב המועצה, אך היו לו רק מנויים מעטים[15].

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לחינוך הציבור, המועצה גם הביעה עמדות לגבי מדיניות ממשלתית שעלולה לפגוע בצרכן. למשל, המועצה בקשה לעכב את הקמת מועצת המדגה ומועצת הדבש כדי לוודא שלא יפגעו בצרכנים[16].

כן יצאה המועצה נגד האיסור על שיווק חלב בשקיות פלסטיק ונגד הקמת קרטל הגז בראשית שנות ה-70 וקרטל ביטוח באמצע שנות ה-80[17]. בשנת 1982 סוכם עם שר התעשייה והמסחר שנציגי המועצה לצרכנות ישותפו בדיונים על הגנות מפני יבוא[18].

המועצה הביעה התנגדות לשיווק בעזרה הגרלות[19] ולפרסומות בטלוויזיה[20].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים הועלתה ביקורת לגבי התנהלותה של המועצה, ויחסי הגומלין שלה מול הממשלה המתקצבת אותה, גם מקרב חבריה, וגם מבחוץ.

בשנת 1970 התפטרה שולמית אלוני בגלל קיצוץ בתקציבה שעשה שר המסחר והתעשייה, יוסף ספיר[21].

מנכ"לית המועצה משנת 2005, גלית אבישי, עזבה בגלל מעורבות שר התמ"ת דאז אהוד אולמרט ונימקה: "משמעות הקיצוץ בתקציב המועצה לצרכנות ב-2005 היא כמובן הדממת פעילות המועצה והעדפת האינטרס של המגזר העסקי על זה של ציבור הצרכנים"[22].

ב-2013 כתב מבקר המדינה כי "המועצה מייעדת חלק ניכר מתקציבה לטיפול בתלונות צרכנים, אך אינה ממלאת את כל תפקידיה משיקולים תקציביים. בכלל זה, היא ממעטת בנקיטת הליכים משפטיים, כמו הגשת עתירות לבג"ץ ותובענות ייצוגיות". דוח המבקר לשנים אלו קבע שכשליש מהתלונות מטופלות באיחור, ואלפי פניות נסגרות ללא טיפול[23].

בשנת 2015 הקדיש TheMarker כתבת תחקיר למועצה, במהלכה הגישו כתבים בקשת חופש מידע לבירור חלוקת תקציב המועצה. התחקיר העלה בין השאר סימני שאלה לגבי האפקטיביות של השקעת כספים רבים מתקציב המועצה ביח"צ וסקרי דעת קהל, בסכום שנתי של כמיליון שקלים[23].

בשנת 2018 עזבו את המועצה 7 בכירים, ביניהם המנכ"ל, ממלא מקומו והיו"ר, בתוך מספר חודשים, חלקם תוך העלאת ביקורת על התנהלות המועצה, גם בקשר לאופן בו מוכפפת בפועל למשרד הכלכלה והתעשייה[21].

מבנה המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה כללה בראשיתה עד 15 חברים, בהם נציגים של ארגוני צרכנים, נציגי ציבור ונציגי הסוחרים, בהם דוד שיפמן מזכ"ל התאחדות הסוחרים וישראל גלעד מאיגוד המסחר הזעיר. בסוף שנת 1968 שונה הרכב המועצה והוצאו ממנו רוב נציגי ארגוני הצרכנים בטענה שהם אינם מייצגים. בתגובה טענו בארגוני הצרכנים שהמועצה מורכבת מאינטרסנטים[24]. באמצע שנות ה-80 עלו תלונות שאריאל שרון ממנה למועצה מקורבים פוליטיים רבים, בהם לימור לבנת[25].

נכון לאוקטובר 2018, למועצה לא מונה מנכ"ל[21].

לפי רישומי רשות החברות הממשלתיות, המועצה פעלה ללא דירקטוריון מיוני 2014 עד אפריל 2016. באפריל 2016 מונה למועצה דירקטוריון של 7 חברים[26]. בשנת 2018, כחלק מסבב של בכירים בארגון שהתפטרו טרם זמנם, התפטרו גם 3 חברי דירקטוריון, בטענה ש"לא ראו עין בעין" עם ההחלטות שהתקבלו במועצה[21].

יושב ראש[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנת 1970 התפטרה שולמית אלוני מראשות המועצה ובמקומה נבחר לתפקיד יוסף לם[27]. בסוף שנת 1974 מונתה מועצה חדשה שבראשה הועמד חבר הכנסת משה שחל[28]. אחד הנושאים העיקריים בהם נאבק שחל היה משרד החקלאות שגרם, לטענת המועצה, למחירי מזון גבוהים כדי להגן על החקלאים[29]. את שחל החליף עו"ד הלל אשכנזי[30]. בראשית שנות ה-80 כיהן כיו"ר המועצה, דב ברזילי[31], שהתפטר באמצע 1986 לאחר שמחצית המועצה הוחלפה על ידי שרון לאנשי מפלגתו, ולטענתו של ברזילי "התברר כי לא אצליח לשכנע את החברים החדשים לעסוק בענייני צרכנות"[32]. בשנת 2002 מונתה יעל ארן ליו"ר המועצה. בראשית 2012 נתמנתה מיקי הרן ליו"ר המועצה[33] אך סיימה את תפקידה ביולי 2014. באפריל 2016, עם מינוי הדירקטוריון החדש נבחרה אורנית רז לכהן כיו"ר. רז עזבה את התפקיד בשנת 2018 לצד עוד 6 מבכירי המועצה. עם עזיבתה כתבה: "בתקופה האחרונה מתרחשים במועצה למורת רוחי אירועים שונים הנוגדים את ערכיי ותפיסת עולמי"[21]. לאחר עזיבת רז, מונה לתפקיד יו"ר הדירקטוריון עופר מרום[21]. בחודש מרץ 2019, עת מונה עופר מרום לתפקיד המנכ"ל, מונה אבי כהן לתפקיד יו"ר הדירקטוריון.

מנהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל המועצה עד שנת 1970 היה עוזי ביתן[34] ובשנת 1971 מונה לתפקיד שאול ענבר[35]. החל משנת 1974 שימשה כמנהלת המועצה, מאיה תבורי, שהייתה קודם לכן היועצת המשפטית של המועצה[13]. בשנת 1983 החלה עדה לבנון, שקודם לכן הייתה הסמנכ"ל, לנהל את המועצה[10]. בסוף שנות ה-90 ניהלה את המועצה ריאלה רבדל-נדקוב. בשנת 2000 מונתה גלית אבישי למנכ"לית המועצה לצרכנות. היא התפטרה בסוף שנת 2004 בעקבות טענתה להתערבות של משרד המסחר והתעשייה בפעילות המועצה[36]. לאחר שנתיים ללא מנכ"ל, בינואר 2007 מונה אהוד פלג למנהל המועצה[37] וסיים את כהונתו באוגוסט 2016[38]. החליף אותו בתפקיד, החל ממרץ 2017, ג'וש (יהושוע) גולדשמיד[39].

ג'וש גולדשמיד עזב את תפקידו במרץ 2018 לאחר שנה בלבד בתפקיד. גם ערן וולף, אשר כיהן זמנית כממלא-מקום המנכ"ל, התפטר מהמועצה זמן קצר לאחר מכן[21]. במקומו מונה עופר מרום למנכ"ל הזמני.

במרץ 2019 אושר באופן רשמי על ידי הוועדה לבדיקת מינויים מינויו של עופר מרום למנכ"ל בפועל.

תקציב ועובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 כלל צוות העובדים של המועצה מנכ"ל, סמנכ"ל, שלוש וחצי משרות פקידים ויועצת משפטית בחצי משרה[40]. בסוף 2006 המועצה העסיקה 13 עובדים ובסוף 2014 היו למועצה 48 עובדים קבועים ובנוסף להם, מתנדבים.

בשנות ה-2000 עמד תקציב המועצה על בין 3–4 מיליון שקלים[41][42]. בשנים 2010–2011 הוגדל תקציב המועצה לצרכנות ונע בין 7–8 מיליון שקל ובשנים 2012–2014 נע התקציב בין 10–14 מיליון שקל[43][44].

יחסים עם ארגוני צרכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין המועצה לצרכנות לבין ארגוני צרכנות אחרים היו מורכבים. עם הקמתה, כללה המועצה נציגים של ארגוני צרכנים אחרים, אך במשך השנים צומצם ייצוגם של ארגונים אלו. המועצה גם נהגה בתחילה להעביר תקציבים לארגונים אחרים (בשנת 1974 יותר מ-40% מתקציבה), אך בסוף שנות ה-70 הוחלט להעביר תקציבים לארגונים האחרים רק על פי פרויקטים[45][40]. במהלך השנים היו חיכוכים רבים בין המועצה לבין הרשות להגנת הצרכן של ההסתדרות וארגוני צרכנים עצמאיים. בשנת 1978 עלו טענות על ניסיונה של המועצה לדחוק החוצה מועדות לקביעת תקנים את נציגי הארגונים האחרים[46]. כן נשמעו טענות הדדיות בין המועצה לרשות[47].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדה כהן, תוקם מועצה לאומית לצרכנות, מעריב, 9 במאי 1966
  2. ^ שאול אברון, המועצה לצרכנות משותקת, מעריב, 22 באפריל 1970
  3. ^ חוק המועצה הישראלית לצרכנות, ה'תשס"ח 2008, באתר המועצה הישראלית לצרכנות
  4. ^ המועצה לצרכנות תפעל, דבר, 9 באפריל 1967
  5. ^ חולקו פרסים על חיבורים בצרכנות, דבר, 25 ביוני 1973
  6. ^ עודד שורר, הצרכן הישראלי דפוק, מעריב, 3 בינואר 1984
  7. ^ המועצה לצרכנות תפרסם רשימה של מעלי מחירים, דבר, 3 בפברואר 1970
  8. ^ אנפורמציה חשובה אבל יקרה, דבר, 26 ביוני 1969
    האמת על אבקת כביסה ביו, דבר, 14 בדצמבר 1970
  9. ^ 1 2 לתשומת לב המועצה הישראלית לצרכנות, דבר, 20 במרץ 1975
  10. ^ 1 2 3 הגר אנוש, רק זוגות צעירים מתלוננים יחד, דבר, 21 במרץ 1983
  11. ^ בחבילת מז"ל, דבר, 18 בספטמבר 1970 (מודעה)
  12. ^ תלונת צרכנים, דבר, 2 באוקטובר 1969
  13. ^ 1 2 רזי גוטרמן, נדהמתי לראות שהאדם היחיד בארץ שאינו מוגן - זה הצרכן, מעריב, 6 ביוני 1974
  14. ^ המועצה לצרכנות תפתח 25 סניפים בארץ, דבר, 9 בנובמבר 1979
  15. ^ שושנה חן, המועצה לצרכנות סגרה את ירחון בדוק לאחר 3 שנים, באתר ynet, 15 באוקטובר 2001
  16. ^ המועצה הישראלית לצרכנות והאריזה החדשה לחלב, דבר, 22 בדצמבר 1966
  17. ^ מועצה נגד מועצה, מעריב, 4 באוגוסט 1985
  18. ^ נציגי צרכנים ישותפו בדיונים, מעריב, 20 בדצמבר 1982
  19. ^ ח"כ אלוני גינתה ביטול חלוקת החלב בשקיות פלסטיק - כניעה ל-16 איש, מעריב, 22 במרץ 1967
  20. ^ המועצה לצרכנות מתנגדת, דבר, 27 בינואר 1977
  21. ^ 1 2 3 4 5 6 7 מה קורה במועצה הישראלית לצרכנות, הגוף שאמור להגן על האינטרסים שלנו, הצרכנים?
  22. ^ התפטרה גלית אבישי, מנכ"ל המועצה לצרכנות
  23. ^ 1 2 בזבוז, הישגים עלובים ומנכ"ל שעסוק בכתיבת שירים: כך מתנהלת המועצה לצרכנות - על חשבונכם
  24. ^ מרים גורן, דם חדש למועצה לצרכנות בלי ארגוני הצרכנים, דבר, 12 בדצמבר 1968
  25. ^ מינויים מפלגתיים למועצות מנהלים, מעריב, 10 בספטמבר 1985
    מיכל הולצמן, שרון הכניס חברי חרות למועצה לצרכנות, מעריב, 15 בדצמבר 1985
    מיכל הולצמן, שרון ממשיך במינויים מפלגתיים, מעריב, 27 בפברואר 1986
  26. ^ הדר קנה, רותי לוי, לאחר שנה וחצי של שיתוק: ימונו שישה דירקטורים למועצה לצרכנות, באתר TheMarker‏, 31 בינואר 2016
  27. ^ שולמית אלוני הגישה התפטרותה מהמועצה הישראלית לצרכנות, דבר, 15 ביוני 1970
  28. ^ דניאל בלוך, מתנגדים למינוי שחל, דבר, 10 בספטמבר 1974
  29. ^ יימשך המאבק להוזלת הבשר הקפוא המיובא, דבר, 4 במאי 1975
    ח"כ משה שחל יפרוש מראשות המועצה לצרכנות, דבר, 6 ביולי 1976
  30. ^ היו"ר החדש לא שיפר היחסים, דבר, 16 במאי 1977
  31. ^ יו"ר המועצה הישראלית לצרכנות, מעריב, 3 בינואר 1984
  32. ^ התפטר דב ברזילי, יו"ר המועצה לצרכנות, מעריב, 18 באפריל 1986
  33. ^ חזקי עזרא, יו"ר חדש למועצה לצרכנות: ד"ר מיקי הרן, באתר ערוץ 7, 11 בינואר 2012
  34. ^ מועצת הצרכנות מחדשת פעילותה, דבר, 3 בנובמבר 1970
  35. ^ המועצה לצרכנות תבדוק רווחיות הבנקים, דבר, 9 ביוני 1971
  36. ^ טל פמסון ויעל גרוס, גלית אבישי התפטרה מהמועצה לצרכנות, באתר nrg‏, 22 בנובמבר 2004
  37. ^ שלומי דונר, רשמית: אהוד פלג - מנכ"ל המועצה לצרכנות, באתר ynet, 17 בינואר 2007
  38. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏מנכ"ל המועצה לצרכנות אהוד פלג הודיע על סיום כהונתו, באתר גלובס, 21 ביוני 2016
  39. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏מנכ"ל חדש למועצה לצרכנות: ג'וש (יהושוע) גולדשמיד, באתר גלובס, 30 באוקטובר 2016
  40. ^ 1 2 יאיר קוטלר, המועצה לצרכנות סוגרת את הברזים, מעריב, 12 בפברואר 1979
  41. ^ הדס מנור, ‏אולמרט: אגדיל את תקציב המועצה לצרכנות ל-3 מיליון שקל; המועצה: זה לא מספיק, באתר גלובס, 5 באפריל 2005
  42. ^ אולמרט : למרות הקיצוצים הרוחביים בתקציבי התמ"ת תקציב המועצה הישראלית לצרכנות יוכפל פי שניים (4.4), אפריל 2005
  43. ^ שר התמ"ת סיכם עם משרד האוצר על הכפלת תקציב המועצה לצרכנות, 19 בפברואר 2012
  44. ^ רותי לוי, בזבוז, חוסר יעילות, הישגים עלובים: כך מתנהל ארגון הצרכנים הממשלתי של ישראל, באתר TheMarker‏, 12 במאי 2015
  45. ^ איגוד הצרכנים הראשון בארץ בפני פירוק, דבר, 23 בינואר 1979
  46. ^ ארגוני הצרכנים מפריעים להם לעבוד, דבר, 13 באפריל 1978
  47. ^ יאיר קוטלר, שתי הגברות הראשונות של הצרכנות, מעריב, 11 בפברואר 1979